אבן שהם ט

פתח השער דרוש למעלת לומדי תורה ומחזיקיה ותומכיה (בתהילים מזמור א

) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו' הנה אחר שעיינתי עיון תחת עיון ומשה היה רואה הערות אשר יפול לב האדם עליהם וידי משה כבידים מלכתוב כל הערות והדקדוקים ואמרתי לבל אשא את שמותם הלא בספרתי כי לא דבר רק הוא ממוצאי דעת. ואומר כי הרמב"ם בשמונה פרקיו כתב וז"ל אמרו הפליסופים דהמושל בנפשו אעפ"י שעושה מ"ט הוא עושה אותן ומתאוה לפעולות הרעות ונכסף אליהם ויכבוש יצרו אבל החסיד הוא נמשך לפעולותיו כו' ויעשה הטובות והוא מתאוה להן ובהסכמה מהפיליסופים שהחסיד יותר חשוב מהמושל בנפשו אבל חז"ל אמרו דבעל תשובה יותר גדול שאמרו במקום שב"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד עכ"ל. והנה יש כת שלישי המכריע ביניהם והמה שיצרם בוער בקרבם ומסית ומדיח אותם לפעולות רעות והמה מעודם אינם סרים למשמעתו וכובשי' את יצרם הרע ולא טעמו טעם חטא מימיהם. והנה הכת האמור אינן צריכים לשוב בתשובה ורז"ל אמרו ה"ד בעל תשובה מחוי ר"י באותו מקום כו'. וא"כ הב"ת צריך לילך לאותו מקום שחטא לכבוש את יצרו משא"כ החסיד. והכת הג' האמור שאינן צריכין לילך לשום מקום המחטיא. וזש"ה אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים מעולם וא"כ ובדרך חטאים ר"ל בדרך המחטיא א"צ לעמוד וזהו ובדרך חטאים לא עמד כלומר בוודאי לא עמד שם באותו מקום המחטיא מפני שלא טעם טעם חטא מעולם. ומה מתקו בזה פירש רש"י ז"ל וז"ל כיון שלא הלך וודאי לא עמד וכיון שלא עמד וודאי לא ישב וק"ל וש"ת באיזה תחבולה ניצל מעצת רשעים לז"א ובמושב לצים לא ישב ר"ל שעשה גדר וסייג שלא לישב במושב לצים היינו לישב עם איזה אדם לספר בדברים בטילים שנקרא בוודאי מושב לצים כמאמר רז"ל שנים שיושבין ואין ביניהם ד"ת ה"ז מושב ליצים וא"כ מהגדר הנ"ל א"א לו לבא לשמוע דבריו של רשע שמעולם לא מספר עמו רק בד"ת וק"ל, או יאמר שדהמע"ה משבח לכת הא' שמתאוה ורצונו לפעולות טובות וממאס לפעולות רעות וז"ש אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים מעולם כלומר שממאס לפעולות רעות כי אם בתורת ה' חפצו ר"ל שכל חפצו ומגמתו הוא לפעולות טובות וחפצו דייקא וק"ל. והנה יוסף אמר לאשת פוטיפר ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים. ופירושו הוא ואחטא לאלקים כי הוא"ו של וחטאתי מהפך מעבר לעתיד אבל לכאורה יש לדייק מ"מ כתבה לנו התורה בלשון עבר שצריך וא"ו להפך ונ"ל בדרך צחות שרמזה לנו התורה במשמעות התיבה לעבר איזה דבר. דהנה מהרש"ק ביאר ע"פ אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא דרמב"ם ורמב"ן חשבו תשובה אחת מרמ"ח מ"ע כי המצוה הזאת קאי אפסוק דלעיל ושבת עד ה' אלקיך וזהו אין צדיק בארץ אשר יעשה הכל טוב ולא חטא מימיו ן דעדיין לא קיים מצות של תשובה כיון שלא חטא וצריך לחטוא כדי לעשות תשובה ולכן דקדקו רז"ל בלשונם הטהור באמרם האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה דווקא ב"פ אבל פעם א' מותר לו לעשות איזה עבירה כדי לקיים מ"ע של תשובה וזהו עבירה לשמה כו' ע"ש באריכות. ולפי"ז בהשכל דיבר יוסף איך אעשה הרעה הגדולה הזאת והלא חטאתי כבר בהוצאות דבה וא"כ הוי ב"פ ואין מספיקין בידו לעשות תשובה וק"ל. ולפי"ז יש לבעל דין לחלוק ולומר מה משבח דהמע"ה את האיש שמעולם לא חטא והלא אינו יכול לקיים מ"ע דתשובה לז"א כ"א בתורת ה' חפצו וא"כ יכול לקיים ג"כ מ"ע דתשובה כמו שאמרו רז"ל אמר רבא האי לעולה ולמנחה עולה ומנחה מבעיא לי' אלא א"ר כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה כו' וכן כל העוסק בתורה א"צ לא עולה ולא מנחה כו' ומזה למדו ספרי יריאים דאם עוסק בתורת תשובה כאלו עושה תשובה ועיין בשבט מוסר פרק שלשים מזה הענין באריכות וק"ל

כי אם בתורה ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. נ"ל לבאר דברי שמאי הזקן בפרקי אבות וז"ל שמאי אומר עשה תורתך קבע, י"ל בלשונו אמאי דייק דוקא תורתך הוי לי למימר עשה התורה קבע ונ"ל דהנה ידוע דיש בני אדם וגם בני איש שמתאוה תמיד ואומר מי לך שאהיה גם אנכי מכת הלומדים ואתגלע בכל התורה מראש ועד סוף ואח"כ כשלומד כל התורה