אבן שתיה צח

דשטחה מועט לא סמכינן על בדיקתינו מטעם דעיניו משוטטות ואי אפשר לבדוק היטב א"כ מכש"כ היכא דניטל הקרום של חצי ריאה משור הגדול שצריכה להיות עיניו משוטטות בכל השטח הרב הזה בודאי כל כה"ג אין אנו בקיאין ובפרט בריאה דאף בזמן הגמרא נמי לא סמכי כ"כ על בדיקת מ"ע כדמוכח מהא דריאה דאוושא דאפילו אי ידעינן המקום דאוושא וחזינן דאין שם נקב בקרום העליון אפילו הכי אינו כשר עד דבדקינן בנפיחה ע"ש וכמו שכתבו המחברים מטעם דקרומי הריאה הם דקים ונכסה הנקב או הסדק ואי אפשר להכיר אם לא ע"י נפיחה הרי אף במקום ידוע לא סמכו חז"ל על בדיקת מ"ע והאיך נסמוך אנן ובפרט בשטח גדול כזה הלכך נראה דנגלד שאני כיון דלא הוזכר בגמרא כלל שצריכין בדיקה כמו דהוזכרו לענין מחט שנמצא בריאה או בביה"כ ע"כ צ"ל דקים להו לחז"ל משום דהדרך הוא של הריאה דפעמים נקלפים הימנה קרומים הרבה ומ"מ אין זה התחלת חולי כלל כי כן דרכה לפעמים ע"י סבה קלה משא"כ בשאר איברים ידוע הוא דאינה בא רק ע"י חולי הלכך צריכין לידע בבירור שלא נגע החולי בקרום השני כמו שכתבו התוס' בחולין ד' כ"ח ומה דהוצרכו בנגלד מ"ע לא משום חשש שמא יש שם בקרום השני איזה נקב קטן או סדק דלהא לא חיישינן רק דאיכא למיחש שמא בפעם הראשון שרואין אנו שזה המקום משונה וחסר בו הקרום הא יש חשש שבאותו הפעם עצמו ניטל בפ"א גם הקרום השני ולא היה כאן נגלד כלל אבל כל דחזינן אח"כ שלא נעשה בה רק מעשה נגלד בעלמא שוב לא חיישינן שמא יש שם נקבים או סדקים קטנים רק לכתחלה כמו בכל דוכתא דאיתרע קצת אבל בדיעבד כל דחזינן דאין זה רק נגלד בודאי שוב אינו מעכב בדיקה זו ואף בנגלד כולה דהבדיקה היא חיובית מדברי בה"ג מ"מ כתב הר"א בסי' ל"ו ס"ק וא"ו דאין צריכין רק לראות פן י ריעותא ניכרת לפנינו ע"ש והיינו ע"כ מטעמא דכתיבנא וכן כתב בספר בנין שלמה סי' נ"ה רק מה שמכריע שם לסברא זו מהא דמורנא על מקום הנגלד כשר והא אותו המקום מחוסר בדיקה אלא ע"כ דלא בעינן בזה בדיקה כ"כ ע"ש אי מהא לא איריא משום דמי יאמר דתחת נקב המורנא היה שם ג"כ הנגלד שמא היה שם שלם רק המורנא נקבה שני הקרומים נגדה אך לפי מה שכתבתי מוכרח הוא נמצא לפי"ז בודאי נמי כאן כיון דאפילו דרך הקרום המכסה למעלה נראה שהקרום השני של הריאה קיים ע"כ בודאי כן הוא דהא בזה אם לא ניטלו כל השני עורות לגמרי עפ"י רוב אינו מעכב הראיה מה שמכסה למעלה הקרום ולשמא נמצא שם איזו נקבים או סדקים קטנים להא אין אנו חוששין הלכך שפיר מהני בדיקה ובפרט הא יש פוסקים דסברי דבדיקת ראי' ג"כ אינו מעכב הלכך במקום הפסד"מ יש להקל וכן מצאתי אח"כ בספרי הבודקים שהביאו ג"כ בשם מחברים שהתירו בזה ואף שמדברי הטו"ז סי' ל"ו לא נראה כן מ"מ בהפד"מ יש להקל כנלע"ד

סימן מ

שאלה באחד שאמר על בשר שנתבשל האיך שהוא יודע ברור שהבשר לא נמלח מקודם ואח"כ חוזר בו ואמר שטעה בזה שנתחלף לו בבשר אחר אי יכול לחזור בו בלא אמתלא או לא

תשובה הנה בדין שויא אנפשי' חתיכא דאיסורא אי גם באיסור דרבנן נמי אמרינן כן או דוקא באיסור דאורייתא אמרינן זאת בזה לא דיברו הפוסקים מפורש רק את זאת ראיתי האיך שהביאו מדברי הרא"ה בספרו בד"ה ד' קט"ו שהוא סובר שבאיסור דרבנן לא שייך ח"ד כלל. וראיתי בתשו' רע"א סי' צ"ט שמייחס סברא זו ג"כ להנ"י בפ' י"ג מיבמות ע"ש ולפי ראייתו שם יש להוכיח שגם הריטב"א סובר כן כי דברי הנ"י הם ממש דברי הריטב"א בחידושיו שם וכן הביא כן בשמו הפנ"י בסוגי' דכתובות ד' ט' ממילא לפי זה כיון דד שבישלו הוא רק מדרבנן ובדרבנן הא לא שייך הסברא של חד"א הרי הבשר מותר לו ג"כ לאכול

אמנם קשה לי עדיין לסמוך ע"ז כי המעיין בדברי הראשונים יראה כי אין הכרח שהם סוברין כן והוא שהרשב"א בתוה"ב הקשה על הפוסקים שכתבו שכל ס"ס, שהוא שלא ע"י תערובות אינו מותר משום ס"ס והקשה והא אמרינן בפ"ק דכתובות האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו מאי טעמא דשויא אנפשי' ח"ד ומקשי הגמרא אמאי ס"ס הוא ספק תחתיו זינתה וספק באונס וכו' והא התם אין הספק מכח תערובות ואפילו הכי אנו דנין אותה בס"ס להקל וע"ז תירץ הרא"ה דאף אם נימא דכל כה"ג לאו ס"ס ממש הוא כיון דלא הוי ע"י תערובות מ"מ כיון דהוא ס"ס מהני לענין זה דלא הוי אלא איסור דרבנן וכיון דכן אין ראוי להאמינו על פיו לאסור עליו אשתו משום ת"ד כיון דאין כאן איסורא דאורייתא ע"כ ומזה הוכיחו שדעת הרא"ה הוא דבאיסור דרבנן לא משויא אנפשי' ח"ד אבל יש לדחות ראי' זו עפ"י המבואר בפוסקים דלא שייך ח"ד אלא היכא דבעת דיבורם אזי לפי דיבורם היה האיסור ברור או להיפוך במקום שהוא יודע ברור שאין בזה איסור כלל כגון באומר על אשתו שהיא זינתה והוא יודע שלא זינתה והוא אומר כן משום שהוא רוצה לאסור אשתו עליו אז ג"כ נאסרת עליו משום ח"ד אבל אם הוא אוסר על נפשו מחמת שהוא אינו בקי וסובר שיש בזה איסור בזה יש סברא בפוסקים שבכה"ג כיון שהוא ע"י טעות לא שייך בזה כלל ח"ד. עיי' בזה בנב"י אה"ע סי' ע' וסי' ט' ובח"ס יו"ד סי' קפ"ה וע"כ צ"ל לשיטה זו הא דאמרינן בכתובות ד' ט' דפריך מאי קמ"ל ר"א דהאומר פ"פ נאמן לשוי אנפשי' ח"ד הא תנינא חדא זימנא האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותי' והיא מותרת בקרוביו ומשני מהו דתימא התם מיקם קיים לו אם קידש או לא הילכך נעשה עליו ח"ד אבל הכא לא קיים לו בפ"פ קמ"ל ע"כ הגמ' וצריכין לפרש לשיטה זו דהכוונה קמ"ל ר"ל דבאמת גם בפ"פ קיים לו בגוה דאי לא קיים לו הא במקום ספק לא משוי עליו ח"ד אמנם יש פירוש אחר בגמ' הובא בשבו"י חלק א' סי' צ"ג דמפרש קמ"ל ר"ל אף שאפשר שבאמת לא קי"ל בגוה מ"מ כיון שהוא איסור דאורייתא אזי אפילו מספיקא נמי חיישינן דילמא קיים ובקי הוא שפיר וחיישינן לחומרא ע"ש לפי זה הא אפשר לומר שגם הרא"ה מפרש כן כפי' השני הילכך שפיר קאמר דכל שיש ס"ס כיון שהוא רק איסור דרבנן שוב לא מצי משוי אנפשי' ח"ד במקום ספיקא כיון דהוא גופא לא קיים לו בפ"פ לא הוי בכלל חד"א אבל במקום דקיים לי' אזי יכול להיות שאף באיסור דרבנן נמי שייך חד"א

עוד הביא ראי' מד' הנמ"י ביבמות ד' קי"ב שמפרש התם ביבמה שאמרה אחר שלשים יום שלא בא עליה היבם שהדין הוא שמבקשין ממנו שיחלוץ לה ומוקי לה הגמ' דמיירי שהגט יוצא מת"י ולפיכך אין כופין אותו ליבם דכיון שנתן לה גט אסור הוא ביבום מדרבנן מטעם כיון דלא בנה וכו' ומפרש הנ"י דמיירי שהיבם אומר שכבר בעלה וזה הגט אשר ת"י הוא גט גמור והיא אומרת שעדיין לא נבעלה וזה הגט הוא רק גט יבמין והקשה הנמ"י לפי זה אמאי לאחר שלשים יום אין כופין אותו לחלוץ מאי איכפת לו בחליצה הא לדבריו שכבר בא עליה ופטרה בגט זה אינו מפסיד כלום בחליצה זו ואמאי לא נכוף אותו ג"כ לחלץ בשלמא בכל יבום אין כופין על חליצה שהוא אומר שרוצה יותר ביבום אבל הכא הא לדבריו כבר יבם איתה ופטרה בגט ושוב אינו מפסיד כלום בחליצה והיה לנו לכוף אותו יש לומר שהוא יכול לטעון שאף שנתן לה גט אינו אסור להחזירה דהא כיון שכנסה הרי היא כאשתו לכל דבר שמגרשה בגט ומחזירה ואף שהיא אומרת שזה הגט הוא גט יבמין ואסורה עליו מ"מ אולי תתפייס ותודה לדבריו שהוא גט גמור אבל אם יחלוץ לה אסורה עליו לעולם ע"כ והקשה רע"א שם האיך