אבן שתיה צז

אינו במקום הסירכא ממש יש לסמוך במקום הפסד"מ על הפוסקים דכל סירכא שעברה ע"י מו"מ ואי אפשר לבדוק עוד כשר בלא בדיקה וכש"כ הכא שהצמקה כבר חלף והלך לה ואף למש"כ הנב"י מהד"ת סי' כ"ג דסירכא במקום מקולקל הרי היא אסורה מצד הדין לבד מטעם חר"ל משום דכל עיקר הטעם של ההיתר של מו"מ הוא כמש"כ הרא"ש דסירכא גמורה ע"י המיעוך היא מתחזקת יותר ומדאזלה ע"י המיעוך מסתמא אינו אלא הפשטת ליחה לחוד וכ"ז לא שייכי רק אם העור תחתיו בריא אבל כל שיש קלקול בעור הריאה אנו אומרין שהיא סירכא גמורה ומה שעברה משום שאין לה אחיזה יפה ע"ש ובאמת כסברא זו יש ג"כ בתה"א להרשב"א בית שני שער ג' מ"מ הכא כיון שאח"כ עברה הצמקה אמרינן דאיגלאי למפרע דגם מעיקרא היה הקרום של הריאה בריא וראי' לזה מהא דסירכא דבוקה על בועה ועברה ע"י מיעוך דלא מהני אבל אם אח"כ ע"י נפיחה עלה ונתכסה הבועה בבשר מותר עיי' ת"ש סי' ל"ט סעי' מ"ו ואמאי לא אמרינן דטריפה משום גוף הסירכא דהא אפשר לומר דהיא סירכא גמורה ומה שעברה ע"י מיעוך משום דמחמת הבועה לא היתה נאחזת יפה ואף דאמרינן דמסתמא גם בחיי הבהמה היתה ג"כ נפוחה כן ואז היתה הבועה מכוסה בבשר מ"מ מה בכך הא בעת המיעוך היתה הסירכא רק על חלקת הבועה ולכך עברה ע"י מו"מ אבל באמת היא סירכא גמורה אלא ע"כ דכל כה"ג אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע דגם מעיקרא בעת המיעוך היה הקרום בריא וראיתי בספר ב"ע סי' ט"ו שהשיג על הלב"ש ודעתו שגם צמקה בידי שמים ואף מקצת נמי ריעותא הוי ע"ש אבל לדעתי אין דבריו מוכרחים ובפרט בעיקר הראי' שהביא שם מחולין דף נ"ה מהא דרבב"ח דאשכח דיכרי דצמקי ריאה דידהו דאזיל ושאיל בבי מדרשא ומה מסתפק הא כיון דספיקא הוא אמרינן נשחטה הותרה אלא ע"כ דכל צמקה היא ריעותא ולכך היה רבב"ח מסתפק ע"ש שהאריך בזה אבל נעלם ממנו לפי שעה דברי הרשב"א בתה"א ב"ש ש"ג דהוא מביא ראי' מזה דכל היכא דאתילד ריעותא וליכא במה לתלות אסור וז"ל דלא תלינן להקל אלא בשיש לפנינו ממש לתלות בו כבא זאב ונטל יכו' או בידא דטבחא אבל בכ"מ שנמצא ענין הטורף ולא ידענו ענינו אין תולין בו להקל ומביא מהא דספק דרוסה ומהא דרבב"ח דספק בידי שמים או ע"י אדם ואפילו הכי צריכה בדיקה ע"ש הלא אדרבא מבואר היפוך דבידי שמים אין בו ריעותא כלל דאל"כ לא דמי לשאר דוכתא כגון בספק אם הצפורן מהכותל דמביא שם דהתם הצד השני כשר לגמרי הלכך בנידן דידן כיון שאין שום התחלת ריעותא שייך כאן וכל עיקר דחששו בזה הוא או מטעם שיטת הב"ח או חשש יבש או אטום וכיון דחזרה לאיתנה וגם הסירכא עברה בקל יש לצדד להקל בזה כי זאת הוי בכלל שכיחא התירא טפי ועיי' בחולין צ"ה ואף ברוב שהוא רק עפ"י אומדנא נמי רוב מיקרי כמו לענין ביה"כ בסי' מ"ת ע"ש בש"ך ס"ק ל"ג ועיי' בשו"ת ב"א סי' למ"ד דאם לפי אומדנא נראה שהחתיכה היא קטנה אף דלא ידעינן ברור מ"מ נקרא שכיחא התירא טפי ע"ש שהאריך בזה ועיי' בתוס' חולין מ"ג בהא דדרוסה או ישב לו קץ בושט הוא שכיחא איסורא הא התם נמי האי רוב לא נראה לנו רק כי עפ"י אומדן דעתינו הוא כי ארי כשנכנס או הקוץ נתברר לנו עפ"י אומדנא שעפ"י רוב הם מזיקים ומכח זאת נקרא שכיחא איסורא טפי לפי"ז ה"ה להיפוך היכא דעפ"י הבקיאות ואומדן הדעת נראה לנו דאין כאן איסור הוי בכלל שכיחא התירא טפי הלכך במקום הפסד"מ יש לצדד להתיר בזה כנלע"ד

סימן לט

נשאלתי ע"ד נגלד פורתא והיה עליו קרום פרוס וראו המח הקרום הפרוס שקרום השני של הריאה הוא שלם ואח"כ נקרע הריאה ואי אפשר לבדוק עוד ונסתפקנו כיון דדעת המחברים הוא דבדיקת מראית העין מעכב בזה אפילו בדיעבד וא"כ יכול להיות מאחר שהקרום מכסה על הנגלד אף שהוא דק מ"מ אינו נראה כ"כ ואולי יש שם ג"כ נקב דק מאד ואינו נראה ועיי' במ"א סי' תל"ג לענין בדיקת חמץ דאף דמהני בדיקה כנגד ארובה שבבית מ"מ אם יש שם חלון של זכוכית לא מהני בדיקה מטעם שאינו נראה כ"כ יפה בחורין ובסדקין ועייי' בשבו"י ח"א סי' קכ"ו בדין ראי' הרוק של יבמה או בקידוש לבנה כנגד חלון של זכוכית מחלק שם דכל שהוא רואה דרך החלון עצמו זה מהני בכל מקום אף היכא דבעינן בדיקת חורין וסדקין והתם בדינא דהמ"א שאני דהזכוכית הוא המסתיר מול השמש בזה אינו נראה יפה ע"ש שהאריך בזה מיהו החוש מעיד שדרך הקרומים בודאי אינו נראה יפה כ"כ. אמנם מה שי"ל בזה הוא דהרשב"א בתה"א ד' ל"ב בריאה דאגליד כולה הביא דברי בה"ג דצריכה בדיקה וכתב ע"ז הרשב"א וז"ל וראוי לחוש לדבריו אעפ"י שלא נראה כן מן הגמרא משום דכשירה לגמרי משמע ואעפ"י שמצינו כשירה במתניתין ואפילו הכי צריכין בדיקה מ"מ אין דרכן של אמוראין לסתום אלא לפרש ע"ש מבואר מדבריו דאי לאו דחידש לן הבה"ג דצריכה נפיחה אנן הוי אמרינן דכשירה לגמרי משמע ואינה צריכה שום בדיקה אפילו מראית העין כדמוכח מדבריו ע"ש ויש להבין הא שיטת הרשב"א במחט שנמצא בביה"כ אפילו מצד אחד וכן בישב לו קץ בושט דאם נאבדו ולא בדקו הצד השני אם עברה המחט או לא טריפה משום דכיון דהתחיל מעשה הטורף ואין הספק רק בהגמר אסורה מספיקא לפי"ז הכא נמי כיון שניקב וניטל כל הקרום העליון הא אין לך התחלת מעשה הטורף יותר מזה ולשיטת הרשב"א הא כל כה"ג צריכין בדיקה מדינה ואם לא בדק טריפה וכאן מוכח מדבריו דאי לאו דחידש לן הבה"ג דבעינן בדיקה אנן מסברא הוי מכשירין בלא בדיקה כלל ואמאי במה עדיף טפי מביה"כ ואין לדחוק ולומר דכוונת הרשב"א הוא דכיון דאמר רבה האי ריאה דאגליד כאהונא סומקא משמע מהלשון דידעינן אנן ע"י מראית העין דלא נגלד רק קרום העליון וזה מרומז ג"כ בהלשון של אהונא סומקא ז"א דמ"מ מנא ידעינן זאת דילמא ניקב ג"כ קצת של קרום השני אלא ע"כ צ"ל דבדקינן היטב וידעינן בבירור שלא נגע כלל בקרום השני ורבה היא גופא קמ"ל דתתאה מגין א"כ הא שפיר יכולין לפרש ג"כ דרבה מיירי דבדקינן שפיר ע"י נפיחה שאין נקב בקרום השני רק הא קמ"ל דתתאה מגין. וגם מלשון הרשב"א עצמו מוכח כן דכתב ואף שבלשון המשנה איתא כשירה וצריכה בדיקה מ"מ אמורא צריך לפרש דבריו והיכא נזכר במשנה לשון כשירה שצריכה בדיקת נפיחה והא באלו כשירות ליכא שם שום דבר שצריכה בדיקת נפיחה כ"א בדיקת מ"ע לחוד יש שם כגון ניקב הכרס והקיבה וכו' שצריכין מ"ע אם לא ניקבו לחוץ. אלא ע"כ כוונתו על סתם בדיקה של מ"ע הרי מוכח מזה דבנגלד עור העליון סביר לו דאין צריכין שום בדיקה וא"כ קשה מ"ש זאת מושט וביה"כ ואין לומר שהרשב"א סובר שיש איזה חילוק ביניהם ז"א דלעיל ד' ל"ב בדין סירכא תלויה כתב הרשב"א שם וז"ל ואינו דומה לישב לה קוץ בושט או לספק דרוסה דהתם התחיל בה מעשה האוסר אלא שאנו מסופקים אם נגמר המעשה אבל בזו אין כאן שום הוכחת איסור שאפשר דבאה סירכא זו מחמת רירין ולא מחמת נקב וכו' ועוד דהוי ס"ס ספק מחמת נקב ספק אינו מחמת נקב ואת"ל מחמת נקב שמא קרום העליון לבד ניקב וממנה סירכא זו נמשכת ע"כ הרי מבואר מדברי הרשב"א שאם לא היה כאן הספק שני שמא אין כאן נקב כלל אז מטעם ניקב קרום אחד לחוד היה דינו ממש כמו ישב לו קוץ בושט או ספק דרוסה דקרינן בה התחיל מעשה האוסר וא"כ אמאי מותר כאן בנגלד אף בלא בדיקה כלל גם בגוף הדבר של בדיקת מ"ע איני יודע מה טיבו דמאחר דלשיטה זו בדיקת מ"ע מעכבת אפילו בדיעבד מטעם דמיישינן לנקב כמו דחיישינן בושט ובביה"כ וא"כ הא כל כה"ג שאינו מקום ידוע קי"ל דאנן לא בקיאין בבדיקה זו עיי' ש"ך סי' ל"ג ס"ק ח'. והא אפילו בושט דבר יונה