אבן שתיה צה

ויותר מזה מצינו בבכורות ד' כ"ה לענין בהמה בעלת מום שנתערבה ברוב בהמות תמימות שנבדקו מקודם ממומין ואח"כ בדק ומצא בהם בעל מום אחת חושש התם הת"ק ואיסר כל הבהמות עד שיבדקו כל אחד ואחד אם אין בה מום ולא תלינן בזה שנמצאת במום היא הבעלת מום שנאבדה דהא כל העדר לא הוחזקו בבעלי מומין משום דאמרינן דאגב דמנגחי אהדדי שכיחא בהו מומא הילכך אם לא בדקו והקריבו פסולים ע"ש ויש להבין הא אם לא היה מתערב בהם הבעל מום לא היה בהעדר שום חשש מום במה דמנגחי אהדדי דהא כל שורים מנגחי אהדדי ואפילו הכי אין אנו חוששין לשום דבר מטעם דמוקמין להן על חזקתן דבדוקין הן וגם רובם אין בהם מום לפי"ז אף שעכשיו נתערב בהם בעל מום אחר מ"מ כיון דמוכת שם דאי לאו האי סברא דמנגחי היינו תולין דהאי בעל מום שנמצא הוא הוא שנאבד וא"כ במה נתוסף לנו איסור עכשיו לחוש שמא יש שם עוד בעל מום כיון דבעלמא אין אנו חוששין לזה ומה צירוף ושייכות יש כאן הני תרתי ריעותא להדדי אלא ע"כ כל דאתילד כאן ריעותא של התערובות של הבעל מום אינו יוצא מהריעותא עד שיתברר לנו בבירור דלא היתה בהם אפילו שאר ריעותא דלא שייכי כלל להאי ריעותא ולא סמכינן בזה על החזקה ואף דלא קי"ל כהאי אוקימתא וגם חולין מקדשים לא ילפינן מ"מ הרי חזינן דסברא היא דע"י איזה ריעותא מחזקינן אפילו מאיסור לאיסור אחר ומכש"כ באותו איסור עצמו

ובדברי הרא"ש שהבאתי מצאתי אח"כ בספר עה"ב סי' ל"ג שהתעורר ג"כ דמ"ש דמהני בדיקה לעור הפנימי של ושט לחוד ולא חיישינן לחיצון ובספק דרוסה חיישינן שמא במקום נקב שחט וע"ש שמתרץ זאת בדרך רחוק. וגם בנה תירוצו על היסוד דנקיבת הושט הוי ספק בשחיטה אבל באמת רוב המחברים הכריעו דלא הוי רק ספק טריפה הילכך לא נראה לי דבריו בזה גם יש עוד לחלק דהא באמת הקשה הרא"ש אמאי מהני בדיקה לושט מבפנים בדרוסה שמא שלט הארס גם מבחוץ ואינו ניכר ותירץ כיון דאי אפשר בלאו הכי הקילו בספק דרוסה והנה מלשון זה משמע דרק משום דחק דאי אפשר בל"ז הקילו החכמים לפי"ז בבהמה דניתוסף בה עוד חשש דהא גם עור הפנימי נמי מחוסר בדיקה הוא במקום החתך אף דבעלמא לא היינו חוששין בשביל זה לחוד מ"מ ע"י צירוף הוי בכלל תרי קולא דלא מקלינן כ"כ עיי' בט"ז סי' צ"א ובתוס' נדה ס"ז לפי"ז הכא נמי כיון דדעת כמה מהמחברים דכל שיש חתך סמוך ממש להסירכא מעכב הוא הבדיקה עיי' ת"ש ריש סי' ל"ו רק דבמקום הפסד"מ סמכינן דמהני הילכך הכא דנתוסף עוד תשש שמא היתה הסירכא על מקום החתך ג"כ ואתילד הריעותא מחיים הוי ג"כ כמו תרי קולי דלא מקלינן כולי האי

מיהו בכ"ז במקום הפסד"מ יש לצדד להקל בזה והוא עפ"י דעת הש"ך בסי' מ"ח ס"ק כ"ה שמפרש שם דדעת הרא"ש וש"פ במחט שנמצא תחוב בביה"כ ונאבד או נלקח המחט והודח או נמלח בענין שאי אפשר לידע אם היה שם קורט דם או לא דאפילו אי ליכא אומדנא דלא עבר המחט מעל"ע רק הוא ספק השקול מ"מ כשר ע"ש היטב שכן הוא ביאור דבריו ועיי' בנכ"ה לענין מחט המובלע בקורקבן ועיי' בשו"ת מים חיים סי' כ"א י"ז שמפרש ג"כ הכי והתיר שם בהפסד"מ ויש להבין דבאמת מ"ש זאת מהא דסי' מ"ד בכוליא שנמצא בה מוגלא ולא הספיקו לבדוק אם הגיע למקום חריץ או לא עד שנאבד דפסק המהרשד"ם בסי' ל"ח והמהריב"ל וכל הבאים אחריהם דטריפה אפילו במקום הפסד"מ ומ"ש והא דא ודא אחת היא ואין לומר דהכא אתילד הריעותא מחיים הא גם תחיבות המחט נקרא ריעותא מחיים כמש"כ התוס' בחולין שם ומש"כ הפוסקים דשמא אח"כ דחק ועבר היינו על סוף התחיבה שנקב מעל"ע אבל תחילת התחיבה הא הוי ריעותא מחיים כמו שכתב המהר"ם ע"ש וגם הא הרא"ש אינו מחלק כלל בין ריעותא מחיים או לא כמבואר בתשובת הרא"ש כלל כ' סי' י"ג וא"כ הא בשניהם יש התחלת מעשה הטורף ואינו חסר רק הגמר ודוחק לומר כי באמת לשיטת הרא"ש גם בכוליא כשר כי המעיין בפוסקים יראה דלא תלי זאת כלל בפלוגתא זו וגם דהא מחט שנמצא תחוב נקרא שכיחא איסורא עיי' סי' נו"ן ואמאי התירו כאן טפי. הלכך נראה דהכא שאני משום דהא אפילו עבר המחט משני צדדים מ"מ כל דליכא קורט דם כשר לפי"ז לא דמיא לכוליא דהתם המוגלא שמצאנו אם היה ידעינן שהגיע עד החריץ היה בודאי טריפה נמצא דהריעותא זו כפי מה שהיא לפנינו אינו חסר בה רק הגמר אם הלכה עוד עד החריץ או לא וכל כה"ג דלא ידעינן ברור המקום שכלתה הריעותא טריפה כיון דליכא במה לתלות כמו שכתב הרשב"א בתשובה משא"כ במחט התחוב בביה"כ ולא נמצא בפנים קורט דם הרי אז אף אם נאמר דעברה גם מעל"ע מ"מ כל דליכא ק"ד הוא כשר רק שאנו באין לומר שהיה בה עוד ריעותא מחודש היינו ק"ד מבחוץ בזה אמרינן אדרבא דמסתמא כמו שנמצא מבפנים בלא ק"ד כן הוא מבחוץ דהא הכא לא שייכי דלא חסר רק הגמר דהא חסר ג"כ דבר מחודש. ובזה תרצתי היטב ג"כ מה שהקשו דהאיך אפשר לפרש בדברי הרא"ש שאם נמצא המחט תחוב מבפנים ואין יודעין אם תחוב הרבה עד שיוצא מצד השני או לא ונאבד שיהי' כשר והא כתב הרא"ש שם סי' ד' דאפילו למאן דלא תייש לקוץ וכו' מ"מ אם מוצאין נקב בפנימי יש לחוש שגם החיצון ניקב אם לא שידוע שניקב ע"י חולי ובחיצון אינו ניכר שום חולי ע"ש בסי' ג' משמע דצריכין לידע ברור שלא ניקב גם החיצון אבל מספיקא טריפה אבל לפי מה שכתבתי ניחא דהתם בושט הא ליכא שום הוכחה מדלא נמצא ק"ד דהא בושט אמרינן אוכלין ומשקין דחקוהו וכיון שכן האי נקב שנמצא נקרא התחיל מעשה הטורף ואינו חסר רק הגמר דהא אם נמצא נקוב מעל"ע טריפה אף בלא ק"ד מה"ט כדאיתא בסי' ל"ג משא"כ בביה"כ כמו שכתבנו ואין להקשות א"כ למה לא תירץ הרא"ש שם כן דברי הרי"ף משום דהתם הא לענין חשש שמא הבריא מיירי ע"ש היטב ונראה לי עוד שאף הח"ש שחולק על הש"ך בביאור הרא"ש ומפרש דהא דהתיר הרא"ש בנאבד המחט או הודח ונמלח מיירי דוקא דלפי האומדנא נראה לנו שלא עברה המחט מעל"ע אבל בלאו הכי טריפה ע"ש בסי' מ"ח מ"מ אפשר שגם הוא מודה להחילוק שכתבתי רק דהוא אזיל לשיטתו בסי' מ"ח ס"ק יו"ד שכתב שאף בביה"כ נמי שייך שם הסברא דאוכלין ומשקין שטפוהו להק"ד וחולק שם על הש"ך בס"ק י"ד שסובר דבביה"כ ובהמסס ליכא כלל הסברא דאוכלין ומשקין שטפוהו ע"ש הלכך לשיטתו נמי כל שנמצא תחוב ולא נבדקה טריפה דהא אינו חסר רק גמר הדבר לידע המקום שכלתה ריעותא זו דחזינן אבל בלאו הכי אפשר שגם הוא היה מודה לסברא שכתבתי. לפי"ז בנידן דידן נמי דהא באמת כל הסירכא כפי מה שהיתה לפנינו היא עברה ע"י מו"מ ואף דלא ידעינן המקום שכלתה הריעותא מ"מ אין לנו להחזיק יותר ממה שבפנינו ואמרינן בודאי כמו שזו הלכה ע"י מו"מ כן אם היתה שם עוד היתה נמי עוברת ע"י מו"מ וגם כיון דלפי הגדתן של הבודקים ולפי בקיאותן אמרו כי לפי אומדנא דידהו בודאי לא היתה מבצבץ כי אזלה בקל והוי ככלל שכיחא היתרא טפי כמו שהארכתי בזה במקום אחר וכמו דאמרינן לענין ביה"כ היכא דאיכא אומדנא דלא עברה כל המחט דמותר במקום הפסד"מ. ואף שכתב הט"ז בסי' מ"ת שכל מקום שאנו צריכין בדיקה זה נקרא שכיחא איסורא טפי וא"כ הכי נמי כיון שהסירכא היתה צריכה בדיקה הוי בכלל שכיחא איסורא טפי מ"מ הכא כיון דאחר הבדיקה שהיא עברה בקל הרי איגלאי מילתא למפרע דכאן היתה שכיחא היתרה טפי ולפי"ז אפשר לומר דכאן גם הרשב"א מודה דשרי דהא בספק אם הוא בגב או בחיתוך שרי גם להרשב"א מטעם דבזה לא נקרא התחיל מעשה הטורף דמחיתוך לחיתוך לאו ריעותא היא כמו שביארו זאת המחברים הלכך הכא נמי מאחר שאח"כ עברה הסירכא בקל הרי איגלאי