אבן שתיה ט

שאלות ותשובות אבן שתיה

סימן א

נשאלתי מרב א' על הא דאיתא במנחות דף מ"א דאמר לו מלאכא לרב קטינא דהוי לביש סדינא שהוא בגד שפטור מן הציצית ואמר לו סדינא אתה לובש בקייטא וסרבלא שהוא ג"כ פטור מציצית בסיתוא ציצית מה תהא עליה ואמר לו רב קטינא וכי מענשין על עשה ומפרש התוס' כי בודאי יש עונש על ביטול מצות עשה רק הכוונה על עשה כזו דהא אם אין לו טלית של ארבע כנפות אין חייב בציצית הילכך לא דמי לשאר מצות עשה כגון סוכה או לולב שהתם החיוב מוטל על גוף האדם משא"כ בציצית כיון שעכשיו כל שאין לו הבגד דבר חיובא אינו חייב בציצית הילכך אפשר שאין מחוייב להכניס נפשו ולהביא את עצמו לידי חיוב ואמר לו המלאך כי בעידן שיש ריתחא בעולם מענשין אף על עשה כזו. והמעיין היטב בסוגיא לפי פי' רש"י מבואר שגם במסקנא הדין כן שאף שאינו מחוייב לקנות טלית של ד' כנפות כל שאין לו מ"מ יש לו עונש מן השמים על אשר לא הכניס נפשו לידי חיוב ע"ש ופשטת הגמ' מבואר שבכל מצות עשה כה"ג יש עליו עונש זו אם עושה תחבולות לבטל מעליו המצוה והקשה מ"ש זאת מהא דאיתא בברכות ובגיטין ד' פ"א מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמין כדי לחייבן במעשר ודורות אחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות ודרך חצירות כדי לפוטרן ממעשר שאין הטבל חייב במעשר עד שיראה פני הבית ומשמע התם שאין עונש בזה על העושה כן ובירושלמי פ' ג' דמעשרות הלכה א' איתא דרבינו הקדוש ור' יוסי בר"י היו מכניסין פירותיהן דרך גגות כדי לפוטרן מן המעשר ואם נאמר שיש בזה איזה חשש עונש מן השמים האיך אפשר להאמין על רבינו הקדוש ור"י שיעשו תחבולות וטצדקי להפקיע נפשם ממצות עשה ואף שאין מצוה זו מוטלת עכשיו על גוף האדם מ"מ הא בציצית נמי אין חובה עליו לקנות טלית של חיובא ואפילו הכי יש לו עונש אם אינו מכנים נפשו לחיוב וסברא זו ממש שייך נמי לענין מעשר וקשה האיך הפקיעו נפשם הצדיקים הללו ממצוה זו ואף שלא הותרו רק אכילת עראי מ"מ הא אם היה מכניסו במקום שהוא קבוע למעשר כגון אם הכניסו דרך פתח הבית הרי נאסר עליו אפילו אכילת עראי מן התורה בלא הפרשה כדמוכח במכות דף י"ז וכמו שכתב רש"י בביצה ד' י"ז ע"א נמצא דבהאי פורתא שאוכל בלי הפרשה ע"י התחבולה שעשה מפקיע נפשו מהמצוה ואף לפי החילוק שמחלקין התוס' בעירובין דף ה' דהא דבעידן ריתחא מענשין על ביטול מצות ציצית הוא דוקא היכא שהמנהג הוא שם ללבוש בגדים של ד' כנפות כי כן הוא דרך הלבישה באותו מקום והוא משנה המנהג כדי לפטור נפשו מציצית אז נענש ע"ז אבל אם כולם לובשים בגדים בלא ד' כנפות אין מענשים אותו ע"ש. ה"נ הא אין לך שינוי גדול מזה להכניס התבואה שלו דרך הגג מה שאין בני אד עושין כן וניכר הערמתו שהוא עושה תחבולה להפקיע מן המצוה של מעשר וקשה האיך עשו כן רבינו הקדוש ור"י ע"כ

והשבתי לו דבשביל קושיא זו לחוד היה אפשר לתרץ בפשיטות דהא באמת איתא שם בירושלמי בתר עובדא דרבינו הקדוש ור"י שהכניסו הפירות דרך הגג הזדמן להם חד סבא והיה רוצה לרמוז להם כי לא שפיר עבדו וב וביקש מהם שיתנו לו מעט מן התבואה בתורת צדקה ונתני לו ואמר להם בתמי' לאביכם שבשמים היינו המעשר לא רציתם ליתן ולי אתם נותנים ע"ש וא"כ יכול להיות שבאמת מתחילה טעו בדין וסברו שבמצוה כזה שאין עכשיו מוטל על האדם יכולין לעשות מתחילה תחבולה כדי שלא יתחייבו אח"כ בהו אין בזה שום איסור כמו שטעה בזה רב קטינא קודם ששמע מהמלאך ואח"כ באמת חזרו גם הם מזה רק אחר שראיתי בח"ס חלק א"ח סי' ס"ב שנשאר ג"כ בקושיא על הא דמערימין על הבכור דמשמע מהלשון שחז"ל נתנו עצה לכתחילה לעשות כן והאיך נתנו עצה להפסיד מחנות כהונה להערים על הבכור ע"ש וגם מפני שאר הקושיות שיתבארו כאן אמרתי לתרץ הכל באופן היותר מתקבל והוא כי יש להבין עוד מהא דאמרינן בקידושין דף ל"ב לענין מצות קימה והידור לפני זקן ומבואר שם בסוגי' שאם לאחר שבא הזקן אצלו הוא מעצים עיניו אזי נקרא רשע ומפרש רש"י משום שהוא עובר על מצות קימה ע"ש רק אם מעצים עיניו קודם שבא הזקן כדי שאם יבא הזקן לא יצטרך לקום לפניו בזה לא נקרא רשע ואין דינו כמו מבטל מצות עשה ממש רק ע"ז נאמרה ויראת שגם זה אסור אף שאינו עובר על תקום והדרת מ"מ הוא עושה תחבולות להפטר ממצות כמו שפירש רש"י שם וזה ג"כ אסרה תורה ע"ש בסוגיא הרי מבואר דלעשות ולבקש תחבולות לפטור ממצוה כזה שעדיין לא נתחייב בה ילפינן זאת מקרא שאסור וא"כ מה הי' סבר רב קטינא מקודם שעשה תחבולה להיות פטור מציצית וכן מה היה דעתו של רבי ור"י לענין מעשר הא מצינו למילף זאת במה מצינו מקימה והידור שזה אסור דהא מה מצינו הוא מי"ג מדות שהתורה נדרשת ועוד דהא אף לדברי המלאך שהשיב לו שבעידן ריתחא מענשין משמע שאינו רק עונש בעלמא ובפרט לפי' המהרש"א שם שאינו אלא לצדיקים להגן על דורם וקשה מהא דקידושין דמבואר שזה אסור מן התורה וראיתי בספר שו"מ סי' ח' שהתעורר מהא דמכניסין דרך גגות על הא דקידושין ותירוצו דחוק ורחוק מאוד וגם לא הביא כלל הירושלמי מהא דרבי ור"י וגם לא מהא דרב קטינא ע"ש ואף דיש לחלק דהתם אי לאו התחבולה החיוב ממילא קאתי כשיבא הזקן אצלו משא"כ הכא מ"מ מנ"ל להם להקל הא חזינן דהקפידה התורה לעשות תחבולות לפטור נפשם ממצוה ועוד יש להבין מהא דפסחים ד' ט' דאמר התם ר' אושעיא מעריב אדם על תבואתו ומכניסו במוץ שלה כדי שתהי' בהמתו אוכלת ופטור מן המעשר והא אנן קי"ל דכל היכא שכבר נקבע למעשר, אז אפילו אכילת בהמה נמי חייב במעשר מן התורה כל שאינו מכניסו במוץ שלה כמו שכתבו שם התוס' ובפרט לשיטת רבינו אפרים הובא בתשובת הרשב"א סי' שמ"א שאם הכניס התבואה במוץ שלה אז מן התורה גם הוא עצמו מותר לאכול בלא מעשר ואפי' אכילת קבע ובהמתו דנקט הוא לאו דוקא ועיי' ברבינו יונה בברכות בפ' אין מעמידין שמביא מהירושלמי שאף לאחר שנתמרח ונעשה דגן יכול להרבות עליהן תבן לכתחילה כדי לפוטרן מן המעשר ע"ש וקשה ג"כ האיך התירו לנו החכמים לעשות כן לכתחילה להערים ולהכניסן במוץ כדי להפקיע מהן מצות מעשר לעולם שאף אם ירצה אח"כ למרחן ולאכול מהם קבע נמי יהי' פטור ממעשר לשיטת רבינו אפרים ורבינו יונה. ונראה לתרץ הכל עפ"י מה שיש לדקדק עוד בזה מהא דאיתא ביבמות דף י"ת שר' מאיר סובר התם בארבע אחים שנים מהם נשואין לשתי אחיות ומתו הנשואין האחיות ששאר האחים חולצין ולא מייבמין ומפרש הגמ' משום דר' מאיר סובר שאסור לגרום לבטל מצות יבמין ודילמא אדמייבם חד מיית אידך את ואז תצא מזה משום אחות אשה ואף שתהי'