אבן שתיה ז

אולי יטעה ח"ו באיזה הלכה ויכשיל את הרבים ואף כי הוא חריף טפי מ"מ הא בקי עדיף וגם כיון שהוא סובר ג"כ שחשש של איבה הוא חשש דאורייתא וגם לא מהני בזה מחילה כמו שכתבנו לעיל משו"ה כאשר ראה שאין העם עושין שום היכר בינו לר' נתן ור' מאיר אמר וכי לא בעי למיעבד היכר בין דידי לדידהו ולא אמר זאת מטעם דרדף אחר הכבוד ת"ו רק מטעם דבלא היכר אסור הוא מן התורה דאין שני מלכים משתמשין בכתר אחד משום איבה ואין לזה שום עצה כיון דמחילה לא מהני בזה והילכך ציוה לעשות הפרש בהכבוד בין הנשיא לבין האב"ד ובין האב"ד להחכם ולא חשש להא דר' מאיר דמעלין בקודש ואין מורידין משום דהא עיקר חשש של ר' מאיר לא היה ח"ו בשביל כבוד המדומה רק שהוא סובר דכתר התורה דומה לקדושת כה"ג שכיון שנתקדש בכבוד זה אסור להורידו דדמי לקדושת הגוף דלא פקעי בכדי אמנם רשב"ג סובר דאפילו אם נימא שזה נקרא קדושת הגוף מ"מ הא אנן קי"ל כבית הלל שסובר בנזיר שהקדש טעות לא הוי הקדש אפילו בקדושת הגוף ולשיטתו הא אין לך טעות יותר מזה שעברו על איסור איבה שהוא אסור מה"ת וא"כ מעולם לא נתקדשו לקדושה זו שאם ידעו שאסור לעשות כן לא היו עושין ואין לך טעות יותר מזה ועתה נבוא לבאר מה שהשיב לו ר"מ כי ידוע הוא שבענין התמנות הנשיאות יש שני אופנים אחד הוא מי שנתמנה מפני גדולתו בתורה ובחכמה וביראה באופן שאין גדול ממנו בכל החכמים ואז ממנין אותו להיות נשיא ועוד יש שהוא בא מחמת ירושה שאביו היה ג"כ נשיא ואז הוא הדין שאף שיש חכמים גדולים ממנו וגם הוא אינו ממלא מקום אבותיו בחכמה מ"מ כל שממלא מקום אבותיו ביראת שמים הוא קודם לכל אדם כדאיתא בכתובות דף ק"ג ובשאר דוכתא וכבר הקשו המחברים הסתירה מהא דאמרינן בספרי דבמלך ושאר כל המנוים בישראל בניהם קודמים והובא ברמב"ם פ"א מהלכות מלכים ע"ש א"כ למה לנו ביומא ע"ב שכה"ג בנו קודם תיפוק לו דבכל התמנות בנו קודם ועוד דהא במשוח מלחמה אמרינן דאין בנו קם תחתיו וכן מהא דהובא במ"א סי' נ"ג ס"ק ל"ג דבכל מינוי התורה והוראה ורבנות אין בנו קודם משום דשלשה כתרים הם כתר מלכות וכהונה מורישם לבניהם אבל כתר תורה הפקר הוא ואין מורישים וכבר האריכו בזה המחברים והובא ג"כ בשו"ת ת"ס ח' א"ח שכתב שדוקא נשיאות שהוא כמו שלטונות שהם היו מזרע דוד ונעשו ברשיון המלוכה לרדות בעם להדריכם בדרך הישר והוי מטעם שלטונות של מלוכה ולא מטעם התורה וההוראה וע"ש

והנה לדעתי נפק"מ רבתי יש בין הנשיא שאינו ממלא מקום אבותיו בתורה וגם יש גדולים ממנו רק שבא מכח ירושה לבין מי שנתמנה מחמת שאין גדול ממנו בתורה כי מי שנתמנה מחמת ירושה ויש חכמים גדולים ממנו אז רשאין ליתן כבוד להגדולים ממנו בתורה אותו הכבוד ממש שנותנים לו ולא שייך בזה איבה כלל דאיבה אין שייך אלא בהשתות כמאמר החכם אין הקנאה מצוי' אלא בהשווים משא"כ בזה שזה זוכה בהכבוד מחמת השלטונות והשררה שבא לו בירושה ואין לאחר חלק בזה כלל וזה זוכה בשביל תורתו וחבירו אינו בר הכי אין בזה משום קנאה וקפידא כידוע ועיי' ביומא דף ע"ג כי לית לו איבה בדכותי' אבל בזוטרא אית לו איבה היינו היכא דמשמשים בעבודה אחת תדע דהא הטעם דאין מושחין שני כהנים כאחד הוא ג"כ משום איבה כדאיתא בירושלמי ואפילו הכי כהן ומלך מושחין בפעם אחת והיינו מטעם כי כל זמן שאין אחד נוגע לאומנות של חבירו לא שייך בזה קנאה ואיבה וגם כיון שאין הנשיא גדול בתורה כ"כ כמו החכם רק שבא מכח ירושה אז די לו במה שנותנים לו הכבוד של הגדולים ממנו ולא אתי לאקנויי וגם הת"ח הגדולים לא אתי' לידי איבה כי הם יודעין שהכבוד שנותנין להנשיא הוא רק בשביל שלטונות ולא בשביל תורתו ולא שייך בזה קנאה ואיבה כמו שנותנין כבוד יותר למלך שאין בזה בזיון לת"ח רק אדרבא תפארת הוא להם אחרי שרואין כי הכבוד דבר יקר הוא והכא נמי דכוותא אמנם כ"ז בשאר נשיא אבל רשב"ג כיון דלשיטתו סיני עדיף והוא היה סיני ובקי יותר מהם כמו שכתבתי לעיל הוא לא רצה לזכות בהנשיאות מכח ירושה לחוד מטעם כי לשיטתו מגיע לו הנשיאות וגם נאה לו הכל מכח שהוא גדול בתורה ג"כ יותר מהם והילכך כשראה שנותנין להת"ח הכבוד שנותנין לו שזה אסור מצד הדין כמו שאין מושחין שני כהנים כאחד כמו שבארתי לעיל הקפיד ע"ז מאד מטעם כי הוא היפוך הדין וע"ז קפיד מאד אמנם ר' מאיר לשיטתו דחריף ועוקר הרים עדיף וא"כ לשיטתו אין הנשיאות ראוי לרשב"ג מחמת עצמו כ"א רק הכל מכח ירושה ושלטונות רק שעד כעת שתק שסבר שהוא נשיא רק מכת ירושה שהיה בנו של ר' גמליאל וכיון שממלא מקום אבותיו ביראת שמים הוא קודם כדאמרינן בכתובות שם אבל אחר ששמע שרשב"ג ציוה ליתן לו כבוד יותר מהם אז הבין ר"מ שע"כ רשב"ג סובר שהוא ראוי להיות נשיא מצד עצמו מחמת שהוא גדול בתורה יותר מהם דאל"כ מה איכפת לו אז אמר לר' נתן נבדקיה במס' עוקצין דלית ליה ואין הכוונה שלא למד עדיין עוקצין דהא כבר הוכחנו שהוא היה סיני שזה נקרא הכל מפני רוב בקיאות רק כי כבר אמרו חז"ל בברכות כי בעוקצין יש הרבה חריפות והיא מסכת היותר חמורה בש"ס וכיון שהוא אינו חריף כמו ר"מ ציוה לבודקו בעוקצין שיש שם הרבה חריפות ואז אם אינו יודע להשיב כ"כ נאמר לו מי שיכול למלל כל גבורות ה' היינו להבין היטב גם עוקצין שהוא חריף לו ראוי להיות נשיא גם מצד עצמו אבל אם אינו יכול אינו רשאי לנשיאות מצד עצמו ואז אם ירצה לפחות מכבודינו היינו ע"כ מחמת שהוא סובר שהוא ראוי מצד עצמו וכיון, שהאמת אינו כן אזי נעבריה אם לא שיתרצה להיות נשיא מצד ירושה זאת רשאי רק שאז ממילא לא יפחות מכבודינו ואמר ר"מ עוד לר' נתן שהוא יהי' נשיא ואני אהי' אב"ד ואף שאז יהי' ר' נתן נשיא מצד עצם מעלתו ויצטרכו ג"כ לפחות מכבוד של ר' מאיר בזה לא חש כי לשיטתו דלאיבה לא חיישינן ממילא הא אין צריכין לעשות היכר בין לו לר' נתן וזה הסברא היה כ"כ חזק בעיניו עד שאפילו כשבא אח"כ בעל החלום וציוה לו לפייס לרשב"ג לא חש לזה ואמר דברי חלומות אין מעלין וכו' והיינו מטעם כיון דלשיטתו היה הדין ברור כמו שהוא סובר וגם כיון דלשיטתו ע"י חריפות יכולין יותר לברר הדין האמיתי ולהנהיג הציבור כפי דת התורה א"כ דמי זאת להא דאמרינן בש"ס כמה דוכתא דלא משגחינן בבת קול כי לא בשמים היא משא"כ ר' נתן לא היה ברור לו כ"כ דין זה רק היה מסתפק הלכה כמאן הילכך לאחר החלום אזל ופייס לרשב"ג

והנני נותן תודה לשמו יתברך על כל הטוב אשר גמלני לגמור ספרי אבן שתיה שו"ת על ארבעה חלקי השו"ע. כן לא תכלא רחמיך ממני ותעזרני לגמור הספרים והכתבים אשר הכינותי ולהוציאם לאור. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך. דברי הכו"ח בחדש אלול תרנ"א לפ"ק. אליעזר בהרב המאוה"ג וכו' מהור"ר שבתי דון-יחייא נ"י. חובק"ק לוצין יע"א.