אבן שתיה פה

דמיירי שהנחיל של דבורים הלכו ונחו בשדה שלו שאם היו של הפקר היה קונה אותן מפני דרכי שלום ע"ש בפ"מ שמפרש כן להדיא רק שהקטן או האשה הם מסל"ת שהנחיל יצא משדה פלוני שכבר זכה בהם נמצא שאין זכות להשני בהדבורים הלכך אף שהבעלים מרדפין אחריהם ומסתמא טוען ברי שהם שלהם מ"מ הא לא גרע מכל מציאה דלא מהני מה שזה טוען ברי שהוא שלו ואף שהמוציא טוען שמא מ"מ הא לא אמרינן בזה ברי ושמא ברי עדיף כמו שהאריכו המחברים עיין פ"י סוף פ"ק דכתובות ומכש"כ בזה דהא בכל מציאה כתבו התוס' שהמוציא לא נקרא מוחזק משום דממנ"פ זה החפץ אינו שלו ע"ש אבל בהני דבורים אם הם באו מהפקר אזי זכה בהם הבעל השדה שבאו אצלו א"כ נקרא הוא מוחזק נמצא שהקטן והאשה המסל"ת שהדבורים באו משדה של חבירו באין להוציא מיד המוחזק ואנן הא קי"ל דאף דבדרבנן הדין הוא דמסל"ת נאמן מ"מ היכא דבא להוציא מחזקה אינו נאמן כמו שהאריך בזה הש"ך בסי' צ"ח וקל"ז הלכך בעינן שיהיו הבעלים מרדפים אחריהם שבזה נעשה נמי אומדנא דמוכח שהיא שלהם וזה מהני בצירוף מסל"ת אפילו כנגד החזקה משא"כ בהא דתרומה דשם ליכא חזקה כנגד הילכך כל שהוא מסל"ת אפילו ליכא אומדנא המסייע להם נאמן וא"כ לפ"ז יש ראיה לסברת החו"י דאומדנא עם מסל"ת מהני בדרבנן אפילו אם הוא נגד החזקה וכן מוכח מדברי הפר"ח דבצירוף אומדנא מהני שהוא הסכים בסי' ס"ט ס"ק ל"ט לשיטת הפוסקים דנכרי מסל"ת אינו נאמן כלל אפילו באיסור דרבנן וגם היכא דלא אתחזק איסורא והא דאמרינן בב"ק דבדרבנן נאמן מסל"ת זה הוא דוקא באשה או בשאר פסולי עדות אבל עכו"ם לעולם אינו נאמן אף במסל"ת

ויש להקשות עליו הא כתב הרשב"א והובא בש"ע סי' קכ"ב דכלי סעודה שביד נכרי נאמן במסל"ת אם אומר שחדשים הם אלמא דמסל"ת נאמן באיסור דרבנן אמנם הוא בעצמו תיקן זאת משום דהתם הא מיירי שנראה לנו ג"כ שהם חדשים רק על זה לחוד לא סמכינן משום דמיירי בכלים ירקרקות או אדמדמות שמשתמשים בהם ואינו ניכר כדאיתא התם הלכך ע"ז לחוד לא סמכינן רק בצירוף של מסל"ת ע"ש הרי להדיא שדעתו שאף דאומדנא לחוד או מסל"ת לחוד לא מהני מ"מ כל דאיכא שניהם יחד מהני הלכך כל דאיכא אומדנא שהעגל נולד זה שבעת ימים ואיכא ג"כ מסל"ת אפשר שנאמן וכן ביו"ד סי' ס"ט לענין נכרי המשמש בבית ישראל ואמר שהדיח הבשר לאחר מליחה נאמן במסל"ת וכתב שם הש"ך בס"ק מ"ג ומ"ז דאף דכל היכא דאתחזק איסורא אין מסל"ת נאמן וה"נ הרי הוחזקה שעדין לא הודח מ"מ כיון דאיכא נמי הסברא דסתם נכרי על נקיותא קפדי אמרינן שוודאי הודת וסמכינן על המסל"ת שלו אלמא דאף דעל סברא זו של נקיותא קפדי לחוד לא סמכינן מ"מ ע"י צירוף מסל"ת סמכינן וראיה זו מצאתי בספר ב"ש סי' ל"ד הנדפס מחדש

וראיתי בנודע ביהודה חלק אה"ע סי' ל"א שמפרש שם דברי הסמ"ק שממנו הוא המקור של הדין זה דאמרינן כיון דהעכו"ם יודע מנהגן של ישראל שצריכין הדחה לאחר המליחה הוי נמי רגלים לדבר שבוודאי הדיחו וכל דאיכא רגלים לדבר שוב סמכינן ע"ז לחוד כיון שאינו רק איסור דרבנן דדם שמלת הוא רק דרבנן ע"ש נמצא לפ"ז אין ראיה לסברא דידן משום דיכול להיות דהיכא דאומדנא לחוד לא מהני אז אפילו בצירוף מסל"ת נמי לא מהני והתם שאני שהאומדנא לחוד נמי מהני אבל מה אעשה כי לא הבנתי דבריו כלל בזה כי העיקר הראיה שלו היא מסי' קפ"ז סי' ת' דאמרינן התם דאף אם הוחזקה להיות רואה דם מ"ת ורופא עכו"ם נתן לה רפואה ואמר שנתרפאה מ"מ אסורה עדין לשמש כיון שהוחזקה רואה אם לא שניכרין הדברים שאומר אמת כגון שנתמעט דם בדיקתה ודם ווסתה הרי דחזינן דכל דאיכא רגלים לדבר סמכינן אפילו היכא דליכא מסל"ת ע"ש

אבל קשה לי הא התם איכא נמי הטעם משום דהוי מילתא דעבל"ג אם נתרפאית וגם הא התם מיירי ברופא אומן דאיכא נמי הסברא של אומן לא מרע אומנתו כמו דאמרינן סברא זו בסי' קנ"ה לענין רופא וסברא זו מהני אפילו באיסור דאורייתא כמבואר בסי' צ"ת וע"ש כי גם הוא בעצמו לא רצה לסמוך על סברתו עכ"פ המחבר והרמ"א וכל גדולי הפוסקים מפרשים כפשוטא דמצטרפין הסברא של עכו"ם אנקיותא קפדי למסל"ת ואף שזה אינו אלא בגדר אומדנא דהא מבואר בע"ז דלא קי"ל כסברא זו דהא רב ושמואל הלכתא כרב באיסור ולאיכא דאמרי שם אז אליבא דכ"ע לא אמרינן דאנקיותא קפדי ואין זאת אלא כמו חזקה לחוד שמסתמא עשה כן ואפ"ה מצטרפין זאת למסל"ת א"כ לכאורה ה"ה בנידן דידן גם כל דבריו אינם מובנים לי דהא כל עיקר ראיה של הנודע ביהודה הוא שרוצה להביא מזה הוא לענין עגונה שאם יש רגלים לדבר אזי מהני אפילו בלא מסל"ת הלא זה הוא ממש הסוגיא דסוף יבמות דשם היה ג"כ עדות של הנכרי שלא היה מסל"ת ממש ומצטרפין לזה האומדנא וא"כ למה לו להביא ראיה מסוף סי' ס"ט ואם כוונתו אפילו היכא דליכא אומדנא גדולה רק כל שיש רגלים לדבר מותר מנ"ל זאת לעינן עגונה הא בגמרא שם לא הוזכר אלא אומדנא גדולה דווקא גם בלא"ה אנן לא קי"ל כן דהא מבואר בסי' י"ז סי' ט"ו דאף אי איכא אומדנא דמוכח טובא וגם הגדת הנכרי מ"מ כל שאינו מסל"ת ממש לא מהני אלא דוקא לענין זה שאם נשאת עפ"י ב"ד לא תצא ע"ש

ואף כי לכאורה אפשר לדחות הראיה שהבאתי עפ"י דברי תשובות רע"א סי' ל"ז בסופו שהוכיח שאף דאמרינן בכל דרבנן היכא דליכא חזקת איסור מסל"ת נאמן מ"מ כל זאת היכא שכל עיקר האיסור הוא דרבנן אבל אם גוף האיסור מן התורה אף שעכשיו הוי דרבנן אזי אין מסל"ת נאמן א"כ לפ"ז אין ראיה מנחיל של דבורים וכן מכלים של נכרי ומדם שבישלו דכ"ז אין להם עיקר בדאורייתא מ"מ הא חזינן דאף היכא דלא מהני מסל"ת לחוד מ"מ ע"י צירוף אומדנא מהני וגם מוכח כן מתשובות מהרי"ק ומוהר"ם סי' ק"ל שמפרש הסוגיא דסוף יבמות בעובדא דפונדקית שהוציאה להם מקלו וס"ת שלו שבאמת לא היה שם מסל"ת משום דכל שהוא ע"י שאלה שאמרו לה איה חבירנו אין זה מסל"ת רק כיון שיש אומדנא שמת מצטרפין למסל"ת גרוע ודינו כמו מסל"ת ממש אלא שהאומדנא לחוד לא מהני אלמא דמצטרפין זל"ז

אך זאת יש להבין כי לכאורה נתחלף השיטה של המחבר והרמ"א מסי' ס"ט לסי' קכ"ב כי בסי' ס"ט משמע פשטות של המחבר שבנכרי המשמש בבית ישראל לא סמכינן כ"כ על הסברא של מסל"ת אף דאיכא ג"כ האומדנא שמקפיד על הנקיות כדאיתא בב"י גופא ודעת הרמ"א שם שמהני מסל"ת ולפי ביאור של הש"ך הוא משום דמצטרפין נמי האומדנא של נקיותא ע"ש נמצא לפי"ז ששיטת המחבר הוא דלא סמכינן כ"כ על מסל"ת אפילו בצירוף אומדנא ודעת הרמ"א להקל דסמכינן ובסי' קכ"ב לענין כלים הניקנים מן העכו"ם אזי להמחבר סמכינן על מסל"ת כיון שיש שם אומדנא שנראין הם כחדשים והרמ"א מחמיר שם בזה אף דאיכא אומדנא וא"כ קשה דברי המחבר והרמ"א אהדדי ולחלק בין האומדנא ולומר דלהמחבר אומדנא זו טוב וזו אינו טוב ולהרמ"א הוא להיפך זה דוחק גדול דמאן מפיס בזה

והעיקר מה שנראה לי כי באמת בהא דסי' קכ"ב האומדנא יותר חזקה מהא דסי' ס"ט מאחר דאנו רואין הכלים כי הם חדשים ואין לך אומדנא טובה מזה ומהאי טעמא המחבר אף דבסי' ס"ט לא סמיך על האומדנא אפילו בצירוף מסל"ת מ"מ בסי' קכ"ב מתיר מחמת סברא זו משום דהאומדנא היא יותר חזקה רק מה שהרמ"א החמיר בכאן הוא עפ"י דברי הב"י בא"ח סי' פ"ג שכתב שם לענין הא האיבעי בפ"ק דנדרים אי יש הזמנה לביה"כ או לא שהרמב"ם החמיר