אבן שתיה פד

שקרוב הדבר שהוא מרוב העופות שהן טהורין הלכך נכרי נאמן משא"כ בהא דסוף סימן קי"ט דאין לנו הוכחה אחריתא שהחשוד אומר אמת רק שאתה רוצה לסמוך על מה שאומר שקנה ממומחה פלוני וא"כ לא הוי אלא מלתא דעבל"ג ובזה אין חשוד נאמן עכ"ד זה דבר שכלי ויפה תירץ אמנם כ"ז לא שייך רק לתירוץ של הר"ן אבל התוס' הא כתבו שם שעופות טמאים הם הרוב וא"כ הדרא סתירת הרמ"א לדוכתא ובאמת שאני לעצמי, לא ידעתי כלל מה החרדה של קושית הט"ז והש"ך מסי' פ"ו דהא דין זה שכתב הרמ"א מסימן קי"ט שבדבר שהוא איסור דאורייתא לא מהני במה שאומר שקנה מפלוני הוא מהרשב"א הובא במ"מ פ"ח מהלכות מ"א הלכה י"ד שכתב שם שאם הוא חשוד לאכול מהדברים שאין הרבים מקילין בו דינו כמו שאינו נאמן וחשוד נמי על חליפין ואין מפקידין אצלו אלא בשני חותמות ע"כ ממילא דבאיש כזה לא מהני נמי אם אמר שקניתי ממומחה פלוני דמה בכך הא יש בו חשש של חליפין הלכך לא עדיף מכל איסור דאורייתא שמפקידין אצל חשוד שחשוד להחליף שאסור בלא חותמות בכל דבר שלא שבעתן העין דלא שייך בו הכרת של טב"ע והלכך שפיר קאמר הרמ"א על המחבר שכתב שם שאם אמר לחשוד לאכול גבינה של נכרי שהוא רק איסור דרבנן קנה לי גבינה ואמר ממומחה פלוני קניתי נאמן משום דאינו חשוד להחליף וא"כ ליכא שום חשש דהא במה שאמר שקנה מן מומחה זה וודאי אמת דהוא מלתא דעבל"ג ושמא החליף בשלו בזה לא חשוד כיון שאינו חשוד אלא על איסור דרבנן לא חיישינן בזה להחלפה והשתא ע"ז כתב שפיר הרמ"א שכל זאת אינו נוהג בחשוד על איסור דאורייתא משום הא שאז יש חשש חליפין וא"כ מה מהני שקנה מן המומחה הא יש חשש שמא החליף בשל עצמו משא"כ בסי' פ"ו שהוא מוכר משלי אז לא שייך חליפין דהא הקונה לפי שוי' של מקח משלם כמו שהבאיתי לעיל בשם תשובות ח"צ וצ"ע על קושיתם נמצא לפ"ז שפיר מוכח דבמלתא דעבל"ג נאמן

(ה) ולענין מה שמפלפל כת"ר בדברי הר"ן שכתב דלכן לא אזלינן בחר רוב עופות שהן טהורין משום שיש ג"כ מקצת נבילות ומקצת טריפות ואיתרע לה רובא ובזה פילפל כת"ר אם הוא דאורייתא או דרבנן בזה כבר דברו המחברים והכו"פ בסי' ט"ו ס"ק ג' כתב להדיא שהוא מדרבנן וכן כתב הפ"מ בהקדמה להלכות שחיטה ע"ש והכי מסתברא דהא אפילו היכא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דחזקה סברא דאורייתא הוא ואפ"ה כתבו הראשונים בסוף יבמות ד' קי"ט דהוא רק דרבנן וא"כ כש"כ סמוך מיעוטא למיעוטא וליכא חזקה המנגדת להרוב בוודאי אינו אלא דרבנן וראי' ברורה לזה מדברי הרשב"א שדברי הר"ן שם הם מהרשב"א שגם הוא בחידושיו תירץ כן דלהכי לא מתירין הביצים ולא אזלינן בתר רוב עופות שהן טהורין משום דמצטרפי נמי המיעוט של נבילות וטריפות ואלו הרשב"א בעצמו כתב בסוף יבמות על המשנה במי שהלך בעלה וצרתה למדנה"י הרי זו לא תנשא ולא תתייבם משום דהוא ספק אם ילדה צרתה ופטורה היא מיבום או לא והקשה הרשב"א אמאי לא תתיבם הא היא בחזקת יבום קיימא וא"כ אף שרוב נשים מתעברות מ"מ הרי יש מיעוט שאינם מתעברות וגם יש מיעוט מפילות והוי פלגא ופלגא נגד הרוב שמתעברות ונצטרף הפלגא להחזקה דקיימא בחזקת יבום ותתייבם ותירץ דלא אמרינן דמצטרף המיעוט לחזקה אלא היכא דהמיעוט מרע להרוב כגון המיעוט דמפילות דמאותו חלק הרוב שמתעברות בא המיעוט מפילות ומרע אותו זה מהני ומצטרף בהדה חזקה משא"כ מיעוט שאינו מתעברות הוא אינו נוטל חלק מהרוב של מתעברות רק שהוא עומד כנגד המיעוט כזה אינו מרע להרוב להצטרף עם החזקה ע"ש הרי להדיא שמיעוט שהוא עומד כנגד הרוב ממש לא נחשב מיעוט לצרף אפילו עם חזקה וה"נ הרי המיעוט של עופות טמאים הוא נמי כנגד הרוב ממש א"כ מכש"כ שאינו מצטרף עם מיעוט מיהו הוכחה שלי לנ"ד שפיר מוכח מהא דביצי של עוף פלוני משום דאף אם נאמר דהרמ"א בסי' פ"ו סמך על שיטת הרשב"א והר"ן דסתם ביצים אינן אסורים אלא מדרבנן משום דאזלינן בתר רוב עופות שהם טהורין מ"מ הא לדעת התוס' רוב עופות הם טמאים ואפ"ה הכריע הרמ"א דהנכרי נאמן א"כ ה"ה בנ"ד לענין עגלים שרוב הפוסקים וכמעט כולם מסכימים דהא דאסור לשחוט עגל בתוך שמונה ימים הוא רק מדרבנן הלכך לפי הכרעת הרמ"א והפוסקים בסי' פ"ו נאמן ג"כ כאן אם הוא מדעבל"ג וברור הוא היוצא לנו מכל מה שכתבתי שכאן יש כמה סברות להתיר חדא מה שהוא מסל"ת בצירוף מילתא דעבידא לאיגלוי ועוד עפ"י שיטת הרי"ף בפ' החולץ שכל שאומר קודם המעשה סמכינן אפילו על שפחה ועבד דכל קודם המעשה לאו עדות הוא ועיין בפ"ת בסי' ק"ג שהביא כמה פוסקים שאפילו נכרי נמי נאמן כל שאומר קודם המעשה עוד משום שאומר הנכרי הסימן שהוא חיור או סומק וכבר האריכו בזה דאף דאמרינן בגמרא חיור וסומק לא הוי סימן זה הוא דוקא אם יש הכחשה בין האנשים או במציאה שיש כנגד רוב אנשים שיש חשש שמא מהם נפל בזה בעינן סימן טוב משא"כ במקום שאין צריכין לברר אלא בין שני אנשים ואין הרוב מנגד לזה אז מהני אפילו הסימן של חיור וסומק ועיין בזה בפ"ת סי' י"ז ס"ק כ"ג וה"נ הרי ליכא הכחשה וגם הא ליכא רוב המנגד דהא רוב הבהמות ולד מעליא ילדן וגם צירוף סימן של שיניים הלכך במקום שהמנהג יכולין לסמוך על הגאון ר' חיים כהן ועל השו"מ שמתירין כנלע"ד

סימן לב

עוד להרב הנ"ל

.. ע"ד הח"ס ח' יו"ד סי' קי"ב שכתב בפשיטות שכל היכא דלא מהני מסל"ת כגון היכא שיש חזקת איסור כמבואר בש"ך יו"ד סי' צ"ח אז אפילו יש אומדנא המסייע להמסל"ת מ"מ לא מהני ואפילו אם הוא רק איסור דרבנן ע"ש ועיי' בחו"י סי' ל"ז מבואר להדיא היפך דבריו ע"ש דאפילו לענין בכור ומסתמא ה"ה, בעגלים הנקחים מן הנכרי שאף דלא מהני מסל"ת לחוד מ"מ אם יש לזה אומדנא מהני ובודאי לא ראה דברי החו"י בזה שאם היה רואה אותו היה מביאו ולפלא על האחרונים המעתיקים שהביאו דברי הח"ס ולא הביאו שכנגדו חולק עליו עיי' פ"ת בסי' שי"ג] ומלבד זאת לא הבנתי דברי ח"ס בזה שמה שמביא ראיה לדבריו מסי' ק"ל שכתב שם הרמ"א דלא מהני אומדנא ע"ש וקשה לי הלא התם לא הוזכר כלל מסל"ת רק אומדנא לחוד וזה באמת לא מהני אבל בצירוף מסל"ת מנ"ל דלא מהני ולכאורה נראה דזה תלי בפירוש הגמרא בב"ק ד' קי"ד ע"ב בהא דאמר רב אשי אין מסל"ת נאמן אלא בעדות אשה בלבד ופריך לי' רבינא מהא דתנן קטן מסל"ת נאמן לומר מכאן יצא נחיל של דבורים זה אלמא דמסל"ת נאמן בכל דוכתי ומשני שאני נחיל של דבורים דקנין דרבנן בעלמא הוא והדר פריך מאחד שאמר במסל"ת כשהיה תינוק היה אוכל בתרומה והאמינו ומוקי לה נמי בתרומה דרבנן ע"כ בגמרא ויש מן הראשונים שמפרשים הא דאמרינן דבנחיל שם דבעינן דוקא שיהיו בעלים מרדפים אחריהם ואומרים שהנחיל שלהם הוא משום שאז שרגלים לדבר שקושטא קאמרי הני נשי וקטני עיין בפר"ח סי' ס"ט ס"ק מ' וביש"ש ב"ק שם שהביא כן בשם הריטב"א וא"כ יש להקשות דהא בתרומה מסקינן כל שהוא תרומה דרבנן מהני מסל"ת אפילו בלא שום צירוף אומדנא ולמה בנחיל של דבורים שהוא ג"כ דרבנן בעינן דוקא שיהי' ג"כ אומדנא ועל מסל"ת לחוד לא סמכינן

ומצאתי שהתעוררו ג"כ בזה מחברים ולא העלו חילוק ברור אבל לפי הנחה זו ניחא שפיר משום דהאי דינא דנחיל של דבורים מוקי לה בירושלמי פ"י דב"ק הלכה ב'