אבן שתיה פג

דבר משום מדעל"ג ע"ש הרי להדיא שדעת הגדולים הללו שאף להקל בשל תורה נשים נאמנות ולא כמש"כ כת"ר שדוקא בדרבנן סומך הרמב"ן על הנשים ולא בדאורייתא כי נהפוך הוא. ומה שכת"ר דותה עוד משום דהרמב"ן אינו חושש כלל להאי חשש דשמא נשרו השערות משום הכי לשיטתיה הוי מדעבל"ג משום שאם יאמרו שמצאו שתי שערות ואח"כ לא ימצאו אין להם התנצלות שנשרו דהא לדבריו לא חיישינן לנשרו עכ"ד לא כן ידידי כי אדרבא הראי' שלי היא להיפוך והא אי אמרי הנשים שלא מצאו בה סימנין תצא במיאון דלהרמב"ן הא נאמנות הן לעולם בין בתוך הפרק או אחר הפרק דהא פסק כת"ק שם דכל הנשים נבדקות ע"י נשים נמצא אם הוא ביום דמישלם זמניה של קטנות וצריכה לבוא לידי נערות והנשים אומרות שמצאו בה שתי שערות אבל הם קטנות שאין בהם כדי לקרוץ בצפורן שזה הוא השיעור של שערות כדאיתא בפוסקים נמצא שאז תצא במיאון לשיטת הרמב"ן והראשונים משום דהוא מדלע"ג ע"י בדיקות של נשים אחרות ומה זה עבל"ג דהא אפילו בסימני בגרות כתב רש"י בקידושין ד' ע"ט דכל היום היא עשויה להשתנות ובכל שעה ושעה יש תשש שנשתנה מנערה לבוגרת ואמרינן כי ברגע זו נולדה לה סימנין שלא היו בה עד עתה משום דכיון שהיא ביום דמשלם הנערות אז מצוי הוא שברגע זו יולדו לה הסימנים אף שלא הי' לה עד עתה וא"כ מכש"כ לענין אם יש לה שתי שערות רק שחסר קצת מהשיעור של קריצת הצפורן והוא ביום דמישלם הזמן דוודאי יש תשש שמא עכשיו נתגדלו ונעשה כשיעור א"כ מה זה מלתא דעבל"ג והאיך סומכין על הנשים להקל שתצא במיאון הא לא נתפסו בשקרים משום שאף אם ימצא אח"כ שהשערות הגיעו לשיעורן הרי יכולות לומר שכעת נתגדל קצת דמה שיעור יש בזה אלא ע"כ דגם זאת הוי מלתא דעבל"ג וזה ראי' נכונה מאוד הן אמת שראיתי במהרי"ט סי' מ"א שמפלפל שם בדין הנאמנות של נשים בשערות ומשמע שם מדבריו דבזמן מועט אפשר להתברר ע"י נשים אחרות ע"ש אבל נראה שהוא לא קאי אלא לשיטת הפוסקים דאין בדיקת הנשים מהני אלא לאחר הפרק ולחומרא שאז יש החשש של נשרו ובזה אפשר לומר שבזמן מועט אין הדרך לנשור אבל ביום דמשלם זמן הקטנות ונכנסת לנערות הא מבואר בסוגיא דקידושין לענין הימני בוגרות דאפילו בזמן מועט משתנה ונתהוה סימנין חדשים וא"כ מכש"כ שיכול להיות שבזמן זה נתרבה השער כל דהו דהא במשהו בעלמא שיתגדל השער נעשה גדולה כי מי נתן לנו גבול בזה וא"כ שפיר מוכח דגם זה הוא מלתא דעבל"ג

עוד כתב כת"ר ונראה לתרץ דברי הרמב"ן דס"ל דבאמת הוי מילתא דעבל"ג משום דהא שתי שערות צריך להיות במקומן גומות א"כ אם יאמרו על שתי שערות צריכין להעיד ג"כ על גומות ואם יבדקו אח"כ ולא ימצא גומות יתברר ששקר העידו עכ"ד במכ"ת שגג בזה דאף אם נניח לו שהרמב"ן מיירי לענין אם הנשים אומרות שהביאו השערות שזה נקרא עבל"ג וע"ז כתב כת"ר שאין יכולין להתנצל שנשרו משום דא"כ הי' נמצא הגומות מ"מ זה אינו כלום דהא קיי"ל דשתי שערות אפילו בגומא אחת נמי מהני משא"כ גומות בלא שערות בעינן דווקא שתי גומות כדאיתא בש"ס ובש"ע סי' קנ"ה נמצא אם יאמרו הנשים שמצאו שתי שערות בגומא אתת אז מחזקינן לה לגדולה ועכשיו לאתר הבדיקה שנמצא גומא אחת בלא שערות הא יכולין לומר נשרו וא"כ מה זה שכתב כת"ר שאם לא ימצאו גומות ע"כ שקר העידו מה זה שקר הא לא צריכין להעיד רק על גומא אחת וגומא הא נמצא ואפ"ה לא מהני כיון שאין בו שערות ופשוט הוא ובפרט שכתבתי שעיקר הראי' הוא מהא דנשים אומרות שלא מצאו בה סימנין שזה אי אפשר להתברר כמו שכתבתי לפ"ז הא כאן לא שייך כלל דברי כת"ר

(ג) הקשה עוד על מה שכתבתי שבסימן פ"ו דעת הרמ"א והש"ך והרבה פוסקים שאם נכרי אומר שהוא מעוף פלוני אז הביצים מותרות משום מילתא דעבל"ג וע"ז הביא כת"ר מדברי אחרונים אשר לא ראיתי אותן עדיין שתירצו קושית הט"ז בסוף סי' קי"ט דהתם אמרינן שאם החשוד אומר שקנה דבר זה ממומחה פלוני לא סמכינן עליו באיסורא דאורייתא ואלו בביצי עוף טהור פסק הרמ"א שכל שאומר שהוא מעוף פלוני סמכינן עליו משום דהוי מדעבל"ג והא התם בסי' קי"ט נמי היא עבל"ג וחילקו דהא דכתב הרמ"א בסי' פ"ו או נכרי קאי על דברי המחבר שכתב שם שואל לצייד ישראל וע"ז כתב הרמ"א או נכרי ור"ל או צייד נכרי ולכך הכנים הרמ"א דבריו בתוך דברי המחבר לומר שהוא מיירי ג"כ בנכרי צייד דאז דוקא נאמן משום דהתם שייך נמי הסברא דלא מרע אומנתי' משא"כ בסי' קי"ט דלא שייך סברא זו הלכך אינו נאמן באיסור דאורייתא אף דהוי עבל"ג עכ"ד והם דברים של מה בכך בלא טעם וכי הרמ"א מסברא דנפשו כתב דין זה הלא זה תלי בגירסת הגמרא תולין ד' ס"ג דהטור ורוב הפוסקין גורסין לוקחין ביצים מן הנכרי בכל מקום מבואר דאף מן הנכרי מותר ליקח אמנם הרמב"ם אינו גורס מן הנכרי רק סתם לוקחין ביצים ומפרש הרמב"ם דמיירי בישראל דווקא כדאיתא בב"י ובפוסקים והא התם בגמרא לא מיירי כלל מצייד כי ציד מאן דכר שמי' ועוד דהא דברי הרמ"א לקוחין הן מהטור והטור הא לא הזכיר כלל בדבריו צייד והרי במנחות ד' מ"ז שיש חילוק כין תגר דלא מרע אומנתו להדיוט מחלק הגמרא בפירוש והכא סתים להו ולא הזכיר כלל צייד ועוד כי לא שייך כאן כלל ההיתר של צייד דהא כבר כתב המ"א בסי' כ' ס"ק א' דבמכירת דבר מאכל שקונין מחשודים לא שייך כלל היתר של תגר לא מרע אומנתי' דאל"כ הי' מותר לקנות בשר מנכרי אם הוא תגר משום דלא מרע אומנתו ויפה מבואר החילוק בזה בשו"ת ח"צ סי' ל"ט דדוקא בתכלת שנותנין בעדה דמים הרבה לא מפני המראה של הצבע דהא באמת קלא אילן נמי מראיתה דמי לתכלת רק שעיקר מה שהישראל נותן בעדה הרבה משום שהיא צבוע בחלזון שהוא דבר יקר מאוד נמצא אם יזייף ויתן לו מין אחר שהוא בזול הוא אצל הנכרי זיוף גמור דהא מכר לו מין אחר וכן לענין מורייס המבואר ביו"ד בסי' קי"ד שהוא יין רימונים שעושין זאת לרפואה ואם הנכרי יתן לו מין אתר מה שאינו רפואה זה הוא זיוף גמור וכל כה"ג אמרינן אומן לא מרע אומנתו אבל לענין בשר כשירה או טריפה או ביצי טמא הלא באמת טעמם ומקחם שוה ואין הנכרי מאנה אותו לא בהטעם ולא בהמקח כי כל שלא יודע הישראל שהוא של איסור יש לו הנאה מזה כמו מהיתר בזה לא סמכינן על אומן לא מרע נפשי' כמש"כ המ"א וגם נידן דידן נמי להא דמיא ומה גם כי כל הפוסקים אינם מפרשין כן וגם מה נעשה בסי' פ"ג שגם התם מתיר הרמ"א מנכרי ושם הא לא נזכר כלל צייד הלכך אין לדברים הללו עיקר

(ד) עוד תירץ קושית הש"ך והט"ז בסי' קי"ט מסתירת הרמ"א בסי' פ"ו הנתבאר עפ"י דברי התשב"ץ הובא בפ"ת באהע"ז בסי' קמ"ב ס"ק ז' חילוק בין מילתא דעבל"ג להא דאמרינן בדוכתא אחריתא גילוי מילתא בעלמא, היא דגילוי מלתא נקרא כל דבר שגם בלא הגדתו של זה אנו מעצמנו היינו אומרים שקרוב הדבר להיות כמו שאומר זה אלא שעדיין הי' מכוסה ונעלם קצת כמו בהא דכתובות ס"ג כיון שרוב נשים בתולות נישאות גילוי מילתא בעלמא הוא ע"ש ובר"ן בתולין ד' ס"ד הקשה ג"כ קושיית התוס' דשם מה קאמר הגמרא בנכרי שהביא ביצים ניחוש שמא של עוף טמא הם הא אמרינן בגמרא דעופות טהורין הם רוב כנגד עופות טמאים וא"כ כל דפריש מרובא פריש וטהורים הם ותירץ הר"ן משום שיש מיעוט נמי נבילות וטריפות וכשנצרף למיעוט של טמאים הוי מחצה על מחצה ע"כ וא"כ עפ"י דברי התשב"ץ הנ"ל ניחא נמי הסתירה של הרמ"א דכיון דרוב עופות הם טהורין אז דמי ממש להא דרוב נשים בתולות נישאות דלא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא והיינו משום דגם בלא הגדה של נכרי אנו אומרים ג"כ