אבן שתיה פב

ול"ז ותירץ דכל היכא דאיכא ג"כ מלתא דעבל"ג אזי מהני אפילו מסל"ת כל דהו ע"ש ומה"ט התיר שם בבכור במקום דהיה מתיירא הנכרי אולי יתבררו דבריו והתיר בצירוף מסל"ת שהיה ע"י שאלה והביא ג"כ הראי' מטעימת נכרי דמהני מסל"ת אפילו ע"י שאלה אף שלא מהני בכל דוכתא וגם בהא דסי' פ"ו אם הי' הנכרי מסל"ת בענין שאין בו חשש דלהשביח מקחו אומר כן היה נמי מהני אם הי' אומר מעוף פלוני וטהור הוא אלא דהפוסקים לא מיירי בהכי ועוד דהא באמת גם בנכרי שאומר הביצים הללו הם מעוף פלוני וטהור דעת הרמ"א בסי' פ"ו שנאמן משום האי טעמא דעבל"ג והש"ך שם כתב בס"ק ד' שכן דעת הרבה פוסקים והסכים שם כן להלכה וא"כ אדרבא הרי הכרעת הרמ"א והפוסקים דאף באיסור דאורייתא נאמן הנכרי משום מילתא דעבל"ג ואפילו להמחמירין שם ג"כ לא דמי לנידן דידן משום דכבר הקשה הרשב"א שם הובא בט"ז שם ס"ק א' דאמאי אמרינן שאם אמר הביצים מעוף פלוני וטהור נאמן משום דמירתת והא אמרינן בגמרא דאיכא ביצה דעורבא דדמי ליונה וא"כ יכול הנכרי להתנצל דהביצים הם באמת של עוף טהור ואף דלא דמי הא יש לומר שכעת נשתנה התמונה של הביצה דהא עבידא דנשתנה וא"כ אף שעכשיו נראה שאינו ממין זה הא יכול להיות שעכשיו ילדה בתמונה אחרת דהא איכא דעורבא דדמי ליונה כדאיתא בגמרא ד' ס"ד הא נמי יכול להיות שהוא של יונה שהיא דמיא לעורבא ותירץ הרשב"א משום דכשנעיין בהם היטב תמצא שינוי קצת ואפשר להתברר והוי מדעל"ג ע"ש וא"כ לפ"ז אפשר לומר דהמחמירין סוברין דבאמת מה"ט לא נקרא מלתא דעבל"ג דהא יכול הנכרי עצמו לתרץ דהביצה נשתנה עכשיו ולבד זאת הא התם דאורייתא הוא והלכך החמירו בו משא"כ כאן שהוא דרבנן בוודאי סמכינן על רוב הפוסקים והכרעת רמ"א והש"ך בסי' פ"ו דגם נכרי נאמן במילתא דעבל"ג ועיין בסוף סי' קי"ט כנלע"ד

עוד להרב הנזכר על הענין הנתבאר בתשובתי שם הבאתי כמה ראיות שאף במקום שיש לו לתרץ נפשו למה אמר כן מ"מ נקרא מילתא דעבל"ג משום דטבע בני אדם שאין רצונם שיסתרו דבריהם אף שיש להם התנצלות על הגדתם ודמי חזקה זו כמו שאר חזקות והבאתי שם כמה פוסקים הסוברים כן ועתה באתי לתרץ ממה שהשיג עלי הרב הנ"ל וזה תוכן דבריו דהא איתא ביו"ד בסי' קכ"ט סי' ג' דאם הוא מעביר חבית של יין ממקום למקום אף אם הוא מתיירא שמא יראה הישראל האיך שהוא נוגע בהיין ויהי' נתפס ע"ז מ"מ כאן חיישינן שמא נגע ואף שהבטיח להישראל שלא יגע מ"מ לא ירא שמא יהי' נתפס בשקרו משום שיכול להתנצל ולומר שרצה להחזיק החבית שלא יפול והוא מהגמרא ע"ש הרי להדיא דהיכא שיש לו התנצלות אז אינו מתיירא שמא יתפוס בשקרו ע"כ ת"ד

ואני אומר לא כן ידידי כי אין כל אנפין שוין בזה דבוודאי קשה לאדם לומר דבר שקר בפיו מה שנעשה ואינו נעשה מעולם במקום שחושש אולי יתבדה בעיני הבריות ממה שישנה הבטחתו במה שהבטיח היכא שיש בידו לתרץ נפשו למה עשה כן כמו הכא שיכול לומר לא שניתי ממה שאין לי ליגע בהיין רק שכאן הייתי מוכרה שלא יפול החבית ולא כוונתי בשביל ליגע בהיין זה דבר המסתבר ובסברא זו תרצתי היטב דברי תשובות הרשב"א בספר ת"א סי' רנ"א ורנ"ב שהקשה שם הקושיא של הראשונים בהא דאמרינן בשבועות ד' מ"א שאף דקיי"ל המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפרוע בעדים מ"מ אם אמר לו אל תפרעני אלא בעדים אינו נאמן לומר שפרע בלא עדים והקשה הרשב"א אמאי לא יהי' נאמן לומר פרעתיך במיגו דפרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדנה"י ותירץ דאם אמר לו פרעתיך בפני פו"פ ומתו באמת אינו נאמן משום דאמרינן הרוצה לשקר ירחיק עדותו וגם לומר באמת פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדנה"י נמי אינו נאמן משום דמתיירא אולי יבואו ויכחישו אותו ע"ש והקשו עליו האיך כתב בפשיטות דזה לא הוי מיגו הא אנן קיי"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וכתבו התוס' בכתובות ד' י"ח דר"מ דסובר דאין צריך לקיימו לא קשה עליו אמאי אינו נאמן הלוה לומר פרוע במיגו דמזוייף כיון דאין השטר מקוים משום דאין זה מיגו דמתיירא לומר מזוייף שמא יבואו העדים ויכחישו אותו ע"ש נמצא אנן דקיי"ל כרבנן שמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו משום דנאמן במיגו דמזוייף לא ס"ל הסברא שמתיירא שמא יהי' מוכחש מהעדים ע"ש א"כ הדרא קושיא לדוכתא לדידן דזה נקרא מיגו אמאי אינו נאמן לומר פרעתיך במיגו דפרעתיך בפני פו"פ והלכו למדנה"י מה אמרת שאין זה מיגו שמתפחד שמא יבואו העדים ויאמרו שלא פרע הא בשטר לא חיישינן שמא יבואו ויאמרו שהשטר הוא מקויים שאז יצטרך לפרוע וגם יתבדה וניחא לו לומר פרוע שאז לא יתפס בשקרו אלא ע"כ דאף כה"ג נמי נחשב מיגו ותירצתי שיש חילוק בין הוא אומר שעשה מעשה כגון לומר פרעתיך בפני פו"פ והוא יודע שזה אינו אמת כל כה"ג בוודאי מתיירא שמא יתכחש ע"י העדים ואין זה מיגו אבל זאת נקל לאדם לומר שדבר זה להד"מ שאז יש לו התנצלות שאף אם יתברר שהי' הדבר יכול לתרץ נפשו ששכח שזה דבר המצוי בב"א משא"כ לומר שעשה זה הדבר לפני פו"פ או שהוא עצמו עשה זאת ויתברר שקרו בזה אדם מתפחד יותר כי אז אין לו התנצלות ששכח כי זאת אין בגדר שכחה ובעניני מיגו קיי"ל שאף בחילוק קל כל שאינו שוה הטענה שטוען עתה להמיגו לא נחשבת למיגו כדאיתא בדיני מיגו ואפ"ה נחשבת זאת למיגו ואינו חושש שיתפס בשקרו משום שיכול לומר ששכח א"כ כש"כ בזה שיכול להתנצל שמחמת פחד שלא יפול החביות שכת שאסור לו ליגע ונגע ופשוט הוא

(ב) עוד הקשה על מה שהבאתי דברי הרמב"ן בחידושיו לנדה שכתב שאפילו היכא דליכא חזקה דהגיעה לכלל שנים נאמנות נשים לומר שיש לה שערות או אין לה וסמכינן על בדיקותן בין להקל לומר שאין לה שערות ויכולה למאן או להחמיר משום דהוי מילתא דעבל"ג ואף שאין הדבר יכול להתברר כ"כ שיוכלו לומר שנשרו אחרי בדיקותן דהא רובן נושרות בהם השערות כמש"כ הפוסקים אלמא דאפי' כה"ג מיקרי נמי מילתא דעבל"ג וע"ז כ' כ' וז"ל תמה אני על מר הא לא אשכחן שכתב הרמב"ן כן אלא במילי דרבנן לענין מיאון או חליצה ובדקה לאחר זמן משום חזקה דרבא אבל באופן שלא הוחזקו בשנים לא מצינו דסובר הרמב"ן דמהני בדיקת הנשים משום מלתא דעבל"ג ואיך כתב מר דאף החולקים על הרמב"ן מודים בזה הדבר שאיסורו מדרבנן הא עיקר פלוגתא של הפוסקים הוא רק בדבר שהוא מדרבנן עכ"ל כת"ר

והנה זה גרם לו שאין ספר הרמב"ן ת"י והא לך לשון הרמב"ן דע"כ כל הבדיקות וכו' אפשר דלת"ק נשים נאמנות בין לפני הפרק בין בתוכו בין לאחריו משום דלאו עדות הוא אלא גילוי מילתא בעלמא הוא והא נמי להא דמיא ובכה"ג אפי' נשים נאמנות וכדאמרינן בפ' החולץ ואשתמועידנא אפילו קרוב ואשה נאמנים משום דגילוי מילתא בעלמא הוא ועדיפא מינה משום דמילתא קמן הוא לאיגלויי הלכך נשים נאמנות בין להקל בין להחמיר והלכה כת"ק לפי שהוא סתם ברייתא ור"י ור"ש יחידאה נינהו עכ"ל הרמב"ן הרי להדיא כמו שכתבתי וכן הובאו דברי הרמב"ן בספר דברי אמת להגאון יצחק בכר בענין גיטין סי' י"א המתחיל הריב"ש והביא שם דברי הרמב"ן והריטב"א וכתב שמדבריהן מבואר שהנשים נאמנות על סימנין אף בלא חזקה דרבא שאמר דכיון שהגיע לכלל שנים באו לכלל סימנין ואפילו בלא זה נמי נאמנות ואפילו להקל בשל תורה נאמנות ועיין בכנה"ג סי' קנ"ה ד"ה כלל העולה שהביא שם ג"כ דעת הרמב"ן והריטב"א ומהריב"ל שמפרש בדברי הרמב"ן שפוסק כת"ק בנדה ד' מ"ח שסובר שנשים נאמנות בבדיקתן אפילו להקל בשל תורה אפילו במקום שאין מסייע להם שום