אבן שתיה עח

סימן ל

עוד להרב הנ"ל

. מה שהקשה בסוגיא דב"מ ד' כ"ח דאמרינן התם הוא אומר סימני החוט של הגט והיא אומרת סימני החוט ינתן לה ושקיל וטרי בגמ' מאי סימנא קאמרה בחוט אילמא בחיורא וסומקא דלמא בהדי דנקיט לה חזאי אלא דאמרה מדת ארכו ורחבו ע"כ בגמ'. ויש להבין דמשמע מזה דאם היה באופן דלא שייך הסברא דבהדי דנקיט חזאי היינו סומכין על סימני חיורא וסומקא והא לעיל בדף כ"ז אמרינן דהא דלא סמכינן על סימני כלים בעגונה או באבידה מיירי בחיורא וסומקא הרי מוכח דלא סמכינן על סימני של חיורא וסומקא אפילו במקום דלא שייך כלל לומר בהדי דנקיט חזאי עכ"ל

ולדעתי אין זה קושיא דהא בסוגיא זו נחלקו בו הרי"ף והרא"ש דעת הרי"ף דאף להאשה אין מחזירין הגט אלא בסימנין מובהקים דוקא כמו בכל איסור דאורייתא דאין מחזירין אלא דוקא בסימנים מובהקים

אמנם דעת הרא"ש שם דאף כאן די בסימן אמצעי משום דכיון דקי"ל דאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת משום דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה והא דאינה נאמנת כאן הוא משום דהגט מסייע לה מעיזה וחשש זה אינו אלא איסורא דרבנן הילכך מהני אפילו סימן אמצעי כן ביארו הפוסקים כונת הרא"ש ועין בב"ש בסי' קנ"ג וא"כ באמת יש להבין דעת הרי"ף בזה ואין לומר שהרי"ף סובר דכיון דהגט מסייע לה אזי יכולה היא להעיז ואפילו מדאוריתא נמי אינה נאמנת הלכך בעינן סימן מובהק דוקא דאי אפשר לומר כן חדא דמנ"ל הא להרי"ף הא בגמרא בכתובות לא הוזכרו אלא היכא דעדים קמסייעין לה אזי מעיזה אבל מנא ליה למימר דגם היכא דהגט לחוד מסיע לה לא תהא נאמנת אפילו מן התורה ועוד להגירסא שלנו ברי"ף בגיטין דף ס"ד בסוגיא דשליש גריס הרי"ף כיון דהבעל והשליש קא מסייעין לה מעיזה ומעיזה והא התם איכא נמי גט ולמה צריכין אנו לבוא במה שהבעל והשליש מסייעין לה תיפוק ליה בשביל שהגט מסייע לה

הלכך נראה דבשביל סיוע של הגט לחוד אזי אפילו לדעת הרי"ף מ"מ סברא זו אינו גורם אלא דהוי רק איסור דרבנן לחוד אבל מדאורייתא נאמנת מכח חזקה שאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה והא דבעי דוקא סימן מובהק נראה משום דהרי"ף סובר בזה כשיטת הרא"ש בתשובה דאף באיסור דרבנן מ"מ כל שיש לו שורש מן התורה בעינן דוקא סימן מובהק לגמרי והכא נמי כיון דבאנו בזה להתיר אשת איש שהוא דבר דאורייתא אף שהאיסור בזה אינו אלא מדרבנן מ"מ בעינן סימן מובהק דוקא ועיי' בזה בתשובות רע"א סי' ק"ז שהביא פוסקים הסוברים כן

ובזה ניחא מה שהקשו האחרונים על הנב"י באהע"ז סי' נ"א שהקשו אמאי אמרינן בחולין ד' צ"ו דטביעת עין עדיפא מסימנים תדע דאלו אמרו שנים פלוני דהאי סימנא קטל גברא לא קטלינן לי' ואילו אם מכירין אותו בטביעות עין קטלינן לי' ע"כ בגמ' והקשה א"כ האיך אנו מתירין עגונה ע"י סימנים דהוא איסור אשת איש והא זה הוי חיוב מיתת ב"ד. ותירץ דהתם הא ליכא דקמכחיש להסימנים והילכך שפיר סמכינן על סימנין משא"כ היכא דאיכא גברא דקא מכחיש כגון דאמרי דפלוני קטל גברא דהתם הרוצח מכחיש להו לא סמכינן על סימנים רק על ע"ע דוקא משא"כ בעגונה דליכא מי שמכחיש ע"ש והקשו עליו עיי' בספר ד"ח חלק אה"ע סי' ה' מסוגי' דב"מ הנ"ל דהתם מבואר דהרי"ף סובר דלא מהדרינן לה הגט אם אומרת סימני החוט אלא בסימן מובהק דוקא א"כ ע"כ סובר דכל דהגט מסייע לה אזי אפילו מדאורייתא נמי אינה נאמנת מכח חזקה דאינה מעיזה את בעלה דאל"כ למה ליה סימן מובהק והא די לה בסימן אמצעי אלא ע"כ דסברת הרי"ף בזה דכאן דהגט מסייע לה אפילו מדאורייתא נמי אינה נאמנת ואפילו הכי כל דאיכא סימן מובהק מהני אף דאיכא כאן הבעל דמכחיש אלמא דאפילו במקום הכחשה מהני נמי סימן מובהק עיי' בדבריהם אבל לפי מה שבארתי דגם להרי"ף הא דאינה נאמנת הוא רק מדרבנן ניחא אמנם הרא"ש אף שהוא ג"כ מן הפוסקים הסוברים שאם עיקר האיסור הוא מן התורה אזי לעולם בעינן סימן מובהק כמו שמוכח מתשובותיו שהובא בטור וכמו שהביא שם ג"כ רע"א משמו מ"מ אין להקשות עליו האיך כתב כאן שנותנין לה הגט אפילו ע"י סימנין אמצעים והא בעינן סימן מובהק משום שי"ל דהרא"ש סובר דאם אינו מסייע לה אלא הגט לחוד אזי מצד הדין אפילו איסור דרבנן ג"כ אין בו משום האי סברא גופא דאינה מעיזה רק חשש בעלמא הוא שמא ע"י שהגט מסייע אפשר שהיא מעיזה קצת לפיכך התקינו שכל שהיא אומרת סימנין אפילו הם אמצעים סמכינן עליה שהיא קושטא קאמרה וזה גופא הי' התקנה בזה להאמינה ע"י סימנין הללו וכן מבואר סברא זו להדיא ברא"ש בב"מ שם למעיין בו ונראה לי ראי' ברורה לזה מד' הרא"ש בגיטין פ' האומר סי' ח' בסוגי' דשליש אומר לגירושין דהרא"ש מפרש שם הסוגיא דמיירי בשליח לקבלה שהיא מתגרשת תיכף בקבלת השליח כדמוכח התם בהרא"ש ואפילו הכי כתב שם וז"ל ואפשר כיון דאין מסייע לה אלא השליח לחוד אינה יכולה להעיז ונאמנת לומר גרשתני ע"ש וקשה הא כיון שהגט יוצא בפנינו והיא אומרת שנתגרשה בו הא מסייע לה הגט וכל היכא דמסייע לה הגט הא דעת הרא"ש בב"מ דהיא מעיזה ומעיזה ומכש"כ הכא דמסייע לה ג"כ השליש אלא ע"כ דעת הרא"ש כיון דלא מצינו בגמ' רק היכא דעדים מסייעין לה או היכא דמסייע לה הבעל והשליח אז יכולה להעיז הילכך שוב אמרינן דכל היכא דליכא כל הני לא אמרינן דמעיזה רק משום חומרא בעלמא חששו חכמים בזה והתם בגיטין הא קאמר הגמ' הלשון שהוא נאמן לומר שלא גירשה וא"כ ע"כ מצד הדין היא אינה נאמנת דאי משום חומרא בעלמא לא שייך לומר שהבעל נאמן דהא אי פשטה ידה וקיבלה קדושין מאחר תהי' מקודשת לכך הקשה שפיר על הני דגורסין דהבעל נאמן דמשמע דנאמן לגמרי ואינו מגורשת כלל ואמאי דאפילו אם השליח מסייע להגט מ"מ מצד הדין כל שאין הבעל מסייע ג"כ היא אינה יכולה להעיז ואין הבעל נאמן רק מכח חומרא בעלמא כמו שמוכח מדבריו בב"מ שם

היוצא לנו דדעת הרא"ש הוא שאם אין מסייע לה אלא הגט אז מצד עצם הדין היא נאמנת מכת החזקה שאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה רק משום חומרא בעלמא התקינו חז"ל דבעינן ג"כ סימן ומש"ה מהני אפילו סימן אמצעי אף דלא מהני כן בשאר איסור דרבנן שיש לו שורש באורייתא משום הכי שפיר קאמר הגמ' מאי סימנא החוט דקאמרה אלימא בחיורא וסומקא ואף דאין זה סימן בשאר דוכתא מ"מ הכא כיון דמצד הדין באמת היא נאמנת משום חזקה דאינה מעיזה רק משום חומרא בעלמא הילכך די אפילו בסימן כזו מ"מ הא יש חשש אחר דילמא בהדי דנקיט לה חזאי וממילא הא אין זה כלום ודמי כמו שלא אמרה סימן כלל ומה הועילו חכמים בתקנתן ומשני אלא במדת ארכו ורחבו נמצא דלא קשה כלל מלעיל ד' כ"ז דהתם הוא איסור דאורייתא ממש או אפילו בדבר דרבנן שיש לו עיקר בתורה בזה לא מהני סימן של חיורא וסומקא משא"כ היכא דאינו אלא חומרא בעלמא מהני אפילו סימן כזה

נמצא לפי שיטת הרא"ש ודאי ניחא קושיא זו ואפילו לשיטת האלפס שסובר דבהא דב"מ שהיא אומרת סימני החוט ג"כ אינה נאמנת אף מצד הדין והילכך בעינן סימן מובהק דוקא נמי ניחא קושיית של כת"ר דהא כבר הוכחתי