אבן שתיה עז

האשה רבה ושאר ראשונים שכתבו דהיינו טעמא דלא ילפינן מוספרה לה שעד אחד נאמן באיסורין הוא משום דהתם אי אפשר שאין הבעל יכול לידע אימתי זמן וסתה א"כ אפשר לתרץ קצת דנהי דר"ע לא יליף בשאר איסורין מנדה היינו משום דהתם אי אפשר ור"ע הא אית לי' בכמה דוכתא אין דנין אפשר משאי אפשר עיי' יבמות מ"ו משא"כ בבדיקות של חרשת ושוטה כיון דזה נמי אי אפשר שפיר ילפינן מינה שנשים נאמנות ואף דבאכילת תרומה נקרא אפשר דהא אפשר בחולין כדאמרינן בכמה דוכתא יש לומר דבזה אין אנו חוששין כיון דקטן אוכל נבלות הוא רק מדרבנן סמכינן על נשים או אפשר לומר כיון דנתנו להם נאמנות לענין איסור נדה נאמנות הם לכל מילי אמנם לשיטת הראשונים דלא מחלקין בזה יש קצת ראי' וצ"ע

סימן כט

עוד להרב הנ"ל..

מה שחשש כת"ר עוד מטעם כי אף אם נאמר שמאחר שאז בשעה שאמר שנולד לו עגל לבן או שחור כיון שהוא מילתא דעביד לגלויי נאמן בזה מ"מ כיון דחיורא וסומקא לאו סימן הוא כלל כדאיתא בפ"ב דב"מ וא"כ מאחר דאז בשעה שאמר לו הנכרי שנולד לו עגל כזה לא הלך לראות תיכף רק לאחר ימים הרבה ממילא שוב יש חשש שמא העגל שאמר לו הנכרי כבר מכר לו העכו"ם וזה עגל אחר הוא שנולד והוא עדיין בתוך שמונה ואף שיש לו הסימנים כמו שאמר לו אז הנכרי דהיינו שהוא לבן או שחור הא באמת זה לא הוי סימן כלל והסברא של מילתא דעבידא לגלויי הא כבר חלף והלך לו מאחר שעבר כמה ימים מאמירת הנכרי וכי לעולם ישמור אותו זה ת"ד

ולדעתי זה אינו דכל דאמרינן דהנכרי קושטא קאמר שנולד לו עגל כזה שוב לא חיישינן שמא עגל ההוא מכר וזה אחר הוא וראי' מפורשת לזה מתשו' הרא"ש הובא בש"ע אה"ע סי' י"ז שאם נכרי א' אמר שנתלוה עמו יהודי אחד ומת והיה עדים שיודעין שיהודי פלוני נתלוה עמו ומהמיתה הם לא ידעי מאומה אפילו הכי מצטרפינן העדתם שאומרים שיהודי פלוני נתלוה עם הנכרי עם הגדת הנכרי שאומר שהישראל שנתלוה עמו מת ואין צריכין לחקור מן הנכרי אם זה הישראל שיצא עמו מכאן מת או שמא זה האיש הלך לדרכו ונתלוה עמו אחר ואותי אחר מת מאחר דהנכרי אינו אומר להדיא שישראל שיצא עמו מכאן מת בדרך אלא אמרינן זה שנמצא זה הוא שיצא ע"ש בתשו' הרא"ש. וה"נ דכוותא. הן אמת שהט"ז שם הקשה על דין זה מביצה דף י' בזימן שחורים ומצא לבנים או בזימן בתוך הקן ומצא חוץ לקן דחיישינן להחלפה ע"ש אבל באמת לא דמי כלל דהתם כיון דאיכא ריעותא דלא נמצא במקומן כמו שהניחן חיישינן ואזלינן בתר רובא דעלמא ואמרינן דפריש מרובא דעלמא משום דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב משא"כ בעובדא דתשובות הרא"ש כיון דליכא ריעותא לא חיישינן כלל. וכן תירץ בספר מה"צ שם ס"ק ס"ג לפי זה בנ"ד נמי כיון דליכא ריעותא לא חיישינן למידי ואדרבא אם ניזל בתר רובא דעלמא בודאי אין חשש דהא רוב ולדות אינן נפלים כמש"כ התוס' ביבמות דף ל"ו ובבכורות הילכך לא חיישינן להחלפה וכן בבכורות ד' כ"ד אמרינן באם נאבד בעל מום אחד בין שאר בהמות שלא ראינו אותן אם יש בהם מום או לא ואח"כ נמצא בין הבהמות בעל מום אחד לא חיישינן שמא לא זה הוא שנאבד רק אחר היה שם שהיה לו ג"כ מום אלא כל דאין ריעותא לפנינו אמרינן זה הוא שנאבד זה הוא שנמצא ולא דמי להא דאמרינן ביבמות דף קט"ו באם מצא פירות בכלי וכתב עליה שם תרומה דאמרינן תרומה היתה בה ואח"כ פינן והניח בה חולין אלמא דאף בשאר איסורין אמרינן דנתתלף ואף להקל כמו התם דאמרינן חולין הוא דשאני התם כמש"כ התוס' שם שכן הדרך הוא להחליפן מטעם דהא מתחילה נמי הניחן בהכלי כדי להשתמש וליטול מהפירות לצורכו ולהניח אח"כ פירות אחרות משא"כ היכא דלא שייך סברא זו לא חיישינן כלל להחלפה מטעם דכאן נמצא וכו' כי דוקא אם היה הדבר של ישראל שהפקיד אצל מי שאינו נאמן אז יש חשש חליפין והתם לא שייך הסברא של כאן נמצא וכו' משום דכל היכא דאיכא בעל בחירה הרוצה לשנות הדבר מקדמותו לא אמרינן סברא זו כמו כל חזקה העשוי' להשתנות דלא נקרא חזקה משום דכל מקום שיש חשש שמא עשה אדם זאת בשביל איזה כוונה שוב לא מהני לא רובא ולא חזקה כמו שהוכיחו הפוסקים מהא דפרכינן בסוף יבמות שאם שמע שמת איש פלוני משיאין את אשתו ופריך הגמ' דילמא צרה היא ע"ש ומאי קושיא הוי לן למיזל בתר רובא דעלמא דלאו צרות הם וכשרים הם לעדות זו אלא ע"כ כל שיש חשש שאדם רוצה לעשות זאת בשביל דבר מה שוב חוששין אנו בכל אופן ולא מהני הסברה של כנונ"ה משא"כ לומר שהנכרי החליף שלו בשלו בזה אין אנו חוששין כלל כמו שכתבו הפוסקים בסי' קי"ח ולכך ברוב טבחי ישראל מותר לקנות בשר אצל נכרי אם הוא במקום שמכריזין אם נמצא טריפה במקולין והיום לא הכריזו ואפילו הכי אסור להפקיד אצלו אפילו במקום שרוב טבחים הם ישראל עיי' היטב בש"ך שם ס"ק א' אלא ע"כ היינו טעמא משום דאז חיישינן דעביד כל טצדקי דאפשר להחליף בשביל הנאתו ולא מהני אז רוב הטבחים כשרים שבעיר משום דאמרינן שהוא עושה את עצמו בכוונה מן המיעוט בשביל הנאתו כמו שחוששין לצרה אמנם כל זאת אם הפקידו אצלו אחרים אבל במה שהוא שלו התם לא חיישינן כלל שמא החליף וכן איתא בשו"ת שבו"י ח"ג סי' ע"ב שנשאל שם על השוחטים אצל נכרי ומניחין הבשר אצל הנכרי בחותם אחד אמאי מהני דהא קי"ל ביו"ד סי' קל"א דאם הוא עדיין של נכרי ולא כתב לו התקבלתי לא מהני חותם עד שיהי' יושב ומשמר ותירץ דכיון שהבשר הוא של נכרי גופא ליכא חשש של חליפין דמאי איכא למיחש שמא הבשר כשר היה שמן ולקח הבשר כשר לעצמו והחליף בכחוש הא כיון שעדיין לא קיבל המעות בעד הבשר וידוע הוא שכפי ערך שומן של הבשר כן הוא המקח והפרעון של המעות א"כ אם יחליף בכחוש לא יתן לו יותר משויה או לא יקח כלל ומה מרויח בזיופא ע"ש וא"כ ה"נ כל דאמרינן שנולד העגל כפי מה שאמר שוב לא חיישינן להחלפה כי מה ירויח בזה הלא הקונה כפי שויה של עגל הוא משלם ולשמא החליף בכדי הא קי"ל דלא חיישינן כדאיתא ביו"ד וגם אין לחוש שמא בתוך כך היה נצרך לו העגל למאכלו ואכלו וזה עגל אחר הוא וסימנא של חיורא וסומקא הא לאו סימן הוא זה אינו פי כבר כתב הח"צ בסי' ל"ט שלזה אין אנו חוששין אם לא שהלך הנכרי במקום שאין לו מה לאכול ועשה כן בשביל רעבון אבל לולא זאת לא חיישינן לזה. וע"ש עוד שכתב הטעם כי ידוע הוא שהנכרים קונים בשר יותר בזול מישראל וא"כ מה לו לצרה הזאת להכניס נפשו בספיקא אולי יתודע זאת ליהודי ולא יקנה ממנה כלל והכא נמי כאן הלא ישראל אחר לא יקנה ממנו כיון שלא ראה את העגל ושמא מכר לנכרי לא חיישינן כמו שכתב הח"צ והשבו"י גם יש לצרף לזה הסברא שכתב השו"מ בסי' רי"ב שכל פסולי עדות אם מעידין קודם מעשה שאין נפק"מ בעדותן נאמנין והוא מתשו' הריב"ש ואף שהשו"מ שם חולק וכתב שלא נאמרו דברים הללי אלא אם הוא בתורת עדות אבל כל שאינו נאמן אלא משום מסל"ת אינו נפק"מ אם אמר קודם המעשה או אח"כ ע"ש אבל לא ידעתי למה כתב כן כ"כ בפשיטות הלא מדברי כמה פוסקים משמע דבאחוה דמיתנא נמי מהני מסל"ת. עיי' באה"ע סי' קנ"ז ובאחרונים שם והיינו משום דאמר כן קודם המעשה כמו שכתב הרי"ף בפ' החולץ נמצא לפי מה שבארתי. וגם דעת השו"מ הוא להתיר וגם בצירוף סימני שינים שכמה מן המחברים סומכים ע"ז לחוד הילכך בצירוף הכל יש להתיר כנלע"ד: