אבן שתיה עה

ולא יהיה לו אז שום התנצלות למה קרא היפוך כפי מה שנכתב בהשטר אבל במקום שאף אם אח"כ יתברר היפוך כפי מה שאמר לא יתפוס בשקרו בזה לא מצינו שיהי' נקרא עבידא לאיגלויי כמו בעובדא דידן שאומר שנולד לו עגל לבן מה בכך כי אף אם אח"כ לא ימצא אצלו העגל יכול לומר כי מה שאמר אמת היתה רק שאח"כ נגנב ממנו או נאבד ממנו העגל ולא נתפס בזה לשקרן הילכך אפשר דבזה לא שייך מילתא דעבידא לאיגלויי

והנה ביו"ד סי' קכ"ז סעי' ג' והוא מהגמ' אמרינן התם דעד אחד נאמן באיסורין אמנם דוקא להיתר כי התורה האמינתו דילפינן לה מוספרה לה או משאר דוכתא וכתב ע"ז הרמ"א מיהו בדבר דאיכא לברורי כגון שאמר לו אחד בא ואראך האיך מנסכין יינך צריך לחוש לדבריו ע"כ והוא מהתוספת קידושין דף ס"ה והנה לפי פשוטא משמע דכוונת הרמ"א הוא דכיון דאיכא לברורי אזי נאמן העד אף לאסור אף אם המנסך כבר הלך משם וכן מבואר בתוס' במקור של דין זה אמנם הט"ז בס"ק ה' מפרש דברי הרמ"א שהכוונה הוא שכיון שהעד רוצה לברר האיסור ניכר שקושטא קאמר רק לענין זה לחוד שצריכין לילך אחריו אבל אם באמת הלך ולא מצא שם המנסך אזי אין כאן איסור כלל ע"ש ולכאורה דבריו תמוהים דמי הכריחו לפרש כן ולהוציא דברי הרמ"א מפשטן ולהקל ואמאי אינו מפרש כפשוטא דאף דאמרינן דעד אחד אינו נאמן להחמיר ואין מאמינין לו אם אמר לאחד נפל דבר איסור לתבשילך או פלוני מנסך יינך מ"מ אם העד אמר לו בא ואראך האיך שפלוני מנסך יינך אזי אמרינן מאחר דצריך לעלות על דעתו אולי יצווה לו הבע"ב וילך תיכף ואם לא ימצא כמו שאמר יתבדה ויתחזק לשקרן אמרינן דבודאי קושטא קאמר משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי אינשי אלא ע"כ הוא אשר דברנו דזה לאו מילתא דעבידא לאיגלויי משום דהא העד יכול להתנצל שאמת היה כדבריו רק שבתוך כך אזיל המנסך לעלמא וכן ראיתי בספר שו"ת שיבת ציון סי' ל"ח ע"ש לפי זה נידן דידן נמי דכוותי' דמיא דהא בזה נמי יכול לתרץ דבריו שבאמת נולד לו עגל כזה רק שאח"כ בינתיים נגנב או נאבד

אמנם ראיתי עוד שם בספר שיבת ציון שהביא דברי הש"ך בסי' קכ"ז ס"ק כ"ד שהקשה על הרמ"א למה כתב בלשון יש אומרים הלא ש"ס ערוך הוא בקידושין דף ס"ו שאם אמר לו בא ואראך פלוני כהן שהוא בעל מום ועובד עבידה אמרינן דכיון שיכול לברר דבריו העד נאמן אפילו להחמיר וע"ז הקשה השיבת ציון ג"כ דלא דמי להתם דבשלמא בעל מום אם אמר לו בא ואראך המום שלך אזי אם לא ימצא בו המום יתחזק לשקרן הילכך שפיר הוי מילתא דעבל"ג לכך נאמן משא"כ לענין דינו של הרמ"א שפלוני מנסך יינך שיכול לומר פלוני המנסך אזיל לעלמא לא הוי מדע"ל ואינו נאמן אלא להחמיר לענין זה שצריכין לברר ע"ש לפי זה נ"ד הא תלי בהפלוגתא של הט"ז והש"ך דלהט"ז כיון שיכול להתנצל לא הוי מילתא דעב"ל ולהש"ך כל שהעד רוצה לברר הדבר אז לעולם נקרא עבל"ג

אמנם לדעתי נראה שגם מהש"ך אין ראי' לנ"ד וגם דבריו נכונים מאד מקושיית הבעל שי"ל דהא התם בקידושין ד' ס"ו לענין אם אומר העד בא ואראך המום שלך אמרינן דהוא נאמן אפילו במקום שאחר מכחישו ואומר שאין בו מום כמו שכתבו התוס' שם וא"כ יש להבין מה שייך לומר שם להאמין להעד שאומר שהוא בעל מום משום דהוא מילתא דעבל"ג שעד אחד נאמן הא כיון שאיכא כאן עד א' ואומר שאין בו מום הרי גם להאחר יש כאן מילתא דעבידא לאיגלויי ומאי חזית למיזל בתר האי דאומר שיש בו מום זיל בתר האי דאומר שאין בו מום בשלמא אם אין מכחישין אותו אלא הבעלים לחוד והוא מילתא דעבל"ג אז העד נאמן ולא שייך כאן לומר ג"כ מאי חזית למיזל בתר העד זיל בתר הבעלים דהא גם לדידהו הוי מילתא דעבידא לאיגלויי משום דבעל דבר שאני דאין עליו שם עד כלל דאין אדם מעיד על עצמו אפילו במילתא דעבל"ג אבל במקום שהמכחיש הוא ג"כ עד הא כל כה"ג שוב לא שייך להאמין לזה יותר מזה דהא לשניהם היי מילתא דעבל"ג ויותר מזה קשה על הש"ך בכאן לענין אם אמר לו אחד פלוני מנסך יינך ובא ואראך שדעת הש"ך בס"ק כ"ד שאפילו אם מכחישו עד אחד ואומר שאין פלוני מנסך מ"מ זה האומר שהוא מנסך נאמן ע"ש ואם נאמר דהוא משים מילתא דעבידא לאיגלויי כמו שעלה על דעת השיבת ציון בודאי קשה יותר דהא כמו שהוא מדעל"ג למי שאומר שפלוני מנסך כעת יינך ומשום כן אמרינן דקושטא קאמר כמו כן הוא מילתא דעבל"ג למאן דאמר שאין פלוני מנסך ואדרבא האומר שפלוני מנסך יינך אינו כ"כ מלדעבל"ג כי לא יתפס על שקרו דאמרינן שמא בתוך כך הלך המנסך משא"כ האי דאמר שאין פלוני מנסך אם נלך ונמצא היפוך דבריו אין לו שום התנצלות על דבריו ומאי אולמי' דהאי מהאי אבל המעיין בש"ך בח"מ סי' ל' ס"ק י"ג ובאו"ת שם יראה כי הש"ך אינו מפרש כלל הסוגיא דקידושין לענין בעל מום שאמר עד א' בא ואראך מומך שהיא משום מילתא דעבל"ג כי כאן לא שייך כלל הדין של עבל"ג רק דמיירי דאחד אומר לכהן יש לך מום בא ואראך ורוצה לברר הדבר והשני אינו רוצה לברר בזה אמדוהו חכמים שכיון שהעד האחד רוצה לברר תיכף אנן סהדי דהאמת אתו אפילו נגד עד המכחישו וזה עדיף ממילתא דעבל"ג כי מילתא דעבל"ג נקרא כגון אם אמר זה הביצה הוא מעוף פלוני המצוי אצלינו ויש בידינו לגלות ולברר הדבר אבל מ"מ העד גופא האומר שהוא מעוף פלוני אינו מבקש מאתנו שהוא רוצה לברר אבל במקום דהעד גופא רוצה לברר זה עדיף טפי ממילתא דעבל"ג הילכך שפיר הקשה כאן הש"ך דהא הכא מיירי שאמר לו בא ואראך האיך שפלוני מנסך יינך והוא רוצה לברר ובמקום העד רוצה לברר בודאי נאמן ולא קשה כלל קושיית השיבת ציון דזה לא הוי מילתא דעבל"ג משום דלא יתפוס בשקרי שיכול להתנצל שפלוני המנסך הלך לו דזה אינו כי כאן לאי משום מדעבל"ג אתינן עלה אלא רק משום דכיון דהעד רוצה לברר ודאי קושטא קאמר ופשוט הוא למעיין בזה נמצא לפי זה גם מדברי הש"ך אין ראי' שסובר שנ"ד נקרא מדעל"ג דהא הכא אין הנכרי מבקש לברר רק שאנן אמרינן דבמילתא דעבל"ג לא משקרי אינשי ואפשר דהיינו דוקא היכא דשייך מירתת שלא יראה כשקרן משא"כ היכא דיש לו התנצלות לתרץ דבריו אז אינו נאמן

ואם כה נאמר היינו יכולין לתרץ ג"כ בטוב קושיית הב"ש בסי' קס"ט סעי' קטן ו' דאיתא התם שאם נשים מעידים על ריבוי שערות או שיש לה דדים נאמנות אף היכא דליכא חזקה דרבא כגון שלא הגיעה לכלל שנים דאז לא שייך לומר חזקה כיון שהגיע לכלל שנים הגיע לכלל סימנין מ"מ כיין דאמרי שיש ריבוי שערות נאמנות משא"כ היכא דנשים אמרי דליכא רק שתי שערות אינן נאמנות אלא דוקא היכא שהגיע לכלל שנים דא' איכא חזקה דרבא שהקשה הב"ש אמאי אינן נאמנות אפי' היכא דאמרי דליכא אלא שתי שערות הא הוה מילתא דעבל"ג לבדוק ע"י נשים אחרות ותירץ שם בדוחק כמו שכתב הב"מ שם ע"ש אבל לפי חילוק הנ"ל נכון מאד דהא אנן קי"ל דחיישינן שמא נשרו השערות כדאיתא בש"ע אה"ע שם ועיי' במהרי"ט ח"א סי' מ"א דהאי חשש שמא נשרו הוא בגדר רוב שרובא עבידי הוא דהשערות נושרות ואף לקולא מצטרפין הסברא של נשרו היכא דאיכא עוד ספיקא להקל כגון אם חלץ ליבמתו שהיא ספק יבמה ולא מצאו לה סימנים כל שהגיע לכלל שנים אמרינן דמותרת משום ס"ס שמא לאו יבמה היא ואת"ל יבמה היא שמא חליצתה חליצה היא שהיא גדולה ואף שאין לה סימנין אמרינן נשרו ועיי' במי נדה דף מ"ח וגם זה פשוט דכל דחיישינן שמא נשרו שוב אין חילוק בין לאלתר או לזמן מרובה דהא לא מצינו חילוק כזה בש"ס ופשוט הוא וא"כ ניחא קושיית הב"ש משום