אבן שתיה עד

דמיעוט דגים יש שמולידין ג"כ מה שאינן מינן וא"כ האיך אמרינן שאם יש בהעוברי דגים סימני טומאה אין עד כשר נאמן לומר שהוציאן מדג טהור ואמאי לא מהימן אולי זה הדג השריץ העוברין ממה שאינו מינו אלא ע"כ כיון דרוב דגים משריצין במינן אינו נאמן נגד הרוב ע"כ דבריו ולפי מה שכתבתי אין זה ראי' משום דהש"ך חושש לשיטת ר"ת ושאר פוסקים דסימני עוברי דגים הם מן התורה וכיון דהני סימנין הם מן התורה והיינו ע"כ שהם סימנים מובהקים ממש דאי לאו הכי לא הי' מהני כמבואר בגמ' וכל סימן מובהק כתבו הפוסקים שבעינן שיהי' דבר זר מאד שאינו מתרמי אלא אחד מיני אלף כמו שהבאתי לעיל וא"כ ע"כ הר מיעוט דלא שכיחא כלל דדינו ככולו וכל כה"ג הא אין עד אחד נאמן ובזה ניחא ג"כ תירוצא דרב אשי שמתרץ בבכורות דף ז' שם המשנה של דג טמא שבלע דג טהור וכו' משום דרוב דגים במינם משריצים ויש להבין דהא חזינן בכמה דוכתא דסתמא דגמרא שהוא רבינא ורב אשי מהדרין לאוקמי סתם משנה כר' מאיר כדאמרינן להדיא בגיטין דף ד' והכא רב אשי גופא אמאי נאדי מתירוצא של רב ששת ורב פפא ורב נחמן ומוקי לסתם מתניתין דלא כר' מאיר אלא ע"כ דסובר רב אשי דזה הוי מיעוטא דמיעוטא שאף ר' מאיר מודה בזה. ולבד זאת לא הבנתי דבריו דהא לפי הנחתו שכתב מקודם לתרץ על הקושיא של הפנ"י והנב"י במהד"ק חלק אה"ע סי' ס"ט למה במקולין שרוב בשר טריפה נאמן עד אחד על חתיכה שהיא כשרה ואמאי הא עד אחד אינו נאמן נגד חזקה וכש"כ נגד הרוב ועיקר התירוץ הוא משום דכיון דהיכא דניכר האיסור אז לא אזלינן בתר רוב רק אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וא"כ ה"נ כיון דלדידי' לא שייך למיזל בתר רוב דהא ניכר אצלו האיסור וההיתר וכיון דלדידי' אין כאן רוב המכחישו הילכך מהימן ע"ש ממילא הא סברא זו שייכי ג"כ לענין ביצי דגים דהא כיון דיש מיעוט דגים טהורים שגם הם משריצים הביצים בשני ראשי כדין או חדין ממש כמו ביצי דגים טמאין וכן להיפוך כדאיתא בגמ' וכיון שדבר זה נמצא לפעמים בדגים ובעופות שבעולם ומעורב היא בדגים ובעופות השמים וזאת נקרא ג"כ תערובות כמו תערובות חתיכות ממש וגם יש כאן דין קבוע כמו שכתב הר"ן בביצה ועיי' או"ת תי"ג ומ"א סי' ל"ב ס"ו ועיין במל"מ סוף פ"ח דמעילה נמצא לדברי העד שאומר שמכיר מקום אחד ששם יש עוף טהור אחת שיולדת ביצים בסימני של עיף טמא ממילא לדידי' הא ליכא כאן רוב כלל דהא אצלו ניכר ההיתר כיון שהיא יודע שהביצים הללו טהורים הם ודמי ממש למקולין שיש שם רוב בשר טריפה ומיעוט כשירות שנאמן עד אחד לומר שזה החתיכה היא כשרה והכא נמי היכא דהעוף או הדג קבוע במקומו היה לו להיות נאמן וי"ל

ואני אמרתי להביא קצת ראי' שעד אחד נאמן גם נגד הרוב מסוטה ד' ו' דאמרינן התם סוטה שיש לה עדים במדינת הים שזינתה אין המים בודקין אותה ואנהר לן עיינין ממתניתין דקתני מי שבאו לה עדים ואלו אסורות מלאכול בתרומה כו' ומוקמינן לה שבאו העדים לאחר שתיה שזינתה ואי אמרת שאף שיש עדים במדה"י המים בודקין לה ואם זינתה המים ממיתין אותה הכא דלא מתה איגלאי מילתא דסהדי שקרי נינהו אמר רב יוסף לעולם אימא לך מים בודקין אותה ומה שלא מתה אימור דזכות תלי לה ע"כ בגמ' וכתבו שם התוס' ד"ה ושבאו לה עדים ואמרו שנטמאה דלאו דוקא שני עדים אלא ה"ה בעד א' נמי מיירי מתניתין ע"ש והשתא הא ע"כ הא זכות תולה במים המרים היינו ע"ד המיעוט וההזדמנות דאל"כ מה היא הבחינה של המים ממרים דעדיין לאחר שתיה ג"כ בספיקא עומדת כמו קודם שתיה כיון דרובן או אפילו מחציתן הזכות תולה אלא ע"כ שדוקא מיעוט נשים הזכות תולה להן ופשוט היא ואי אמרינן דעד אחד אינו שול להכחיש את הרוב א"כ הדרא הדיוק של הגמ' לדוכתא דאי אמרת דסוטה שהלך בעלה למדה"י והמים בודקין אותה הרי סהדי שקרי הוא מאי אמרת שמא חלה לה הזכות הא זאת לא הוי אלא מיעוטא וכיון דמתניתין מיירי נמי בעד א' הא יש לנו הרוב שמכחיש את העד אלא ע"כ מוכח מכאן שעד א' נאמן ג"כ נגד הרוב אף ברובא דליתא קמן ואין להאריך בזה כעת עכ"פ מבואר מדברינו דעד אחד עדיף מסימנים הנאמרים בגמ' בביצי עוף טהור ובדגים ובודאי זה פשוט הוא דלא עדיפא הני סימנים של העגלים שהמציאו האחרונים מדעתם מסימני דגים הנאמרים ומפורשים בגמ' ואפ"ה אמרינן התם דעד א' האומר היפוך הסימנים הוא נאמן מכש"כ בסימני העגלין ודאי העד נאמן

הן אמת כי מצאתי בפ"מ החדשים בסופו שנדפס שם כלל אחד מדיני סימנים ומביא בשם השיטה מקובצת ב"מ דף כ"ח שכתב על הא דאמר רבא החם את"ל סימנין דאורייתא סימנין וסימנין יניח סימנין ועדים ינתן לבעל העדים סימנין וסימנין ועד א' עד אחד כמאן דליתא דמיא ויניח הא דנקט את"ל סימנין דאורייתא אף שדין זה שייך אף אי סימנין הוא דרבנן משום דבעי נמי למימר סימנין וסימנין ועד א' העד כמאן דליתא דמי וזה לא שייכי אלא אי סימנין דאורייתא אבל אי סימנין היה דרבנן אזי העד עם צירוף הסימנין הי' מכריע ליתן לבעל העד ומזה הוכיח הפ"מ דמשמע מזה דאפילו אם סימנין אינו אלא מדרבנן מ"מ אם לא היו הסימנין מסייע לבעל העד לא היה העד נאמן אף בסימן אמצעי דהא התם ע"כ בסימן אמצעי מיירי דסימן מובהק לכולי עלמא הוא מן התורה ע"ש וזה הוא היפוך דברינו אמנם מה אעשה כי לא הבנתי דבריו דהא לפי מה שכתבתי לעיל אין שום ראי' מסוגיא זו דהתם הא בהכחשת בע"ד מיירי וכל היכא דאיכא הכחשה אזי עד אחד בממון לאו כלום הוא וכמו שהאריך בזה הר"ן בפ' האומר גם לכאורה דבריו סותרים מיו"ד סי' פ"ג שהבאתי לעיל שכתוב שם שעד אחד עדיף מסימנין גם מה שמקשה על הש"מ שמוכח מדבריו שאם אין אחר שמביא סימנין אזי עד אחד נאמן במציאה ואמאי הא שני עדים בעינן ע"ש ובאמת הא דברי הש"מ הם דברי הר"ן ממש דפ' ג"ה שהבאתי הילכך אין להתיר הבשר אמנם לענין הכלים יש לצדד עפ"י סברת האחרונים שזה הסימנין מכריעין שהולד לא נפל הוא וא"כ אף אם אנו מאמינין לדברי העד שהוא עדיין בתוך שבעת ימים אבל מ"מ כיון דחזינן בו הסימנין ע"כ כבר כלו לו חדשיו דבתוך שמנה חדשים לא נמצאו הסימנין הללו גם יש כאן סברת הנב"י דבנפל מן הגג לכ"ע לא חיישינן לשמא לא כלו לו חדשיו ולא פליגי רשב"ג וחכמים אלא דוקא במת מעצמו והכא נמי לענין עגל כנפל מן הגג דמי ויש לצדד בזה להקל כנלע"ד

סימן כח

נשאלתי ע"ד המנהג בעדים לקנות עגלים מנכרים הבאים ומודיעין לישראל שנולד לו עגל בתמונה זו היינו אדום או שחור וכה"ג ואח"כ ממתין הישראל שמנה ימים מיום הגדתו של הנכרי ואם מוצא בו הסימנים כפי מה שאמר לו קונין ממנו ושוחטין אותו אי שפיר למיעבד הכי או לא ע"כ תוכן השאלה

תשובה הנה דעת הרא"ה בספר בדה"ב ד' ק"ו וביש"ש פ' ג"ה סי' ל"ג וכן בשו"ת פנ"י סי' ט' ובכמה דוכתא פסקו להלכה דבכל מילתא דעבידא לאיגלוי נכרי נאמן אפילו אם אינו מסל"ת ע"ש ולפי זה אפשר דכאן נמי הוי בכלל מילתא דעבידא לאיגלוי מ"מ נידן דידן לכאורה לא נקרא מילתא דעבל"ג משום דעד כאן לא התירו הפוסקים הנ"ל משום האי סברא דעבידא לאיגלוי אלא דוקא שאם יתברר היפוך כפי מה שאמר אזי לא יהי' לו שום התנצלות למה אמר כן כמו מהראי' שהביאו מהא דאמרינן בגיטין בשטרא פרסאה דלא ידעינן למקריא מקרינן לנכרי במסל"ת ומגבינן בי' ממונא והיינו משום דהתם אם ימצא היפך כפי מה שאמר הרי יתבדה תיכף