אבן שתיה ע

אבל בדיעבד אינו פוסל. והוכיח שם מדברי התוס' ר"פ לולב הגזול שמבואר מדבריהם דהאי ואנוהו אינו אלא לכתחילה ועוד נראה דאפשר לומר שגם המהרש"א מודה לזה שבשביל ואנוהו אפילו מדרבנן נמי בדיעבד אינו פוסל חדא דקשה לומר דהמהרש"א יכתוב בפשיטות היפוך דברי התוס' דריש לולב הגזול דמבואר שם בפירוש שבדיעבד אינו פוסל ועוד מתורץ בזה ג"כ מה שיש להתעורר עוד על המהרש"א דמוכח מדבריו דכל דמן התורה הוי כתב אזי אף אם מדרבנן לא הוי כתב מ"מ כיון דמן התורה נחשב כתב השני לכתב חשוב מלאכה לענין שבת וחייב אף דעכשיו אינו שוה כלום דהא פסול הוא מדרבנן והא דאמרינן בשבת ד' ע"ט דהמוצא בשבת שטר שאינו מקויים והלוה מודה שכתבו דלמאן דאית ליה מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו פטור משום דלא שוה מידי והקשו המפרשים הא התם לענין חטאת מיירי וקיום שטרות הוא רק מדרבנן דמדאורייתא כמו שנחקרה עדותן דמי והוי שטרא מעליא ואמאי פטור ואף אם הלוה טוען מזויף הוא ג"כ דעת כמה פוסקים דהקיום הוא רק מדרבנן וגם ליכא לאוקמי בשטר שנפל דהקיום הוא מן התורה דהתם לכולי עלמא נאמן לומר פרוע ובאמת עיקר התירוץ הוא כמו שכתבו שם משום דבשבת בחשיבות תליא מילתא וכיון דעכשיו אינו שוה כלום יהי' מאיזה טעם שיהי' מ"מ השתא אינו שוה כלום מש"ה פטור עליו. ועיי' בספר ב"י הנדפס מחדש סי' כ"ו ואף שיש לחלק קצת בין מלאכת הוצאה לשאר מלאכות מ"מ מכ"ז נראה יותר לומר שגם המהרש"א סובר כמו שנראה מדברי התוס' דריש לולב הגזול וכמו שמפרש רע"א דברי רב אחא ב"י שכל שהוא מן ואנוהו אינו פוסל כלל בדיעבד ומותר אפילו לכתחילה ומה שכתב המהרש"א וז"ל. דמשום זה אלי ואנוהו לא מסתבר שיהי' פסול מדאורייתא הכוונה הוא לומר שמדאורייתא בודאי אינו פסול בדיעבד ובאמת לסברת התוס' אף שמדרבנן נמי כשר רק כיון שיש בזה פלוגתא בין רש"י ותוס' לא נחית בזה דהא קושיתו בלאו הכי מתורץ נמצא דאם נפרש דהמהרש"א קאי על דיעבד יכול להיות שלכתחילה גם המהרש"א מודה דהחיוב של ואנוהו הוא מן התירה ואף שהוא קצת דוחק בדברי המהרש"א מ"מ בעיקר דברי התוס' בודאי יש לפרש כן ופשוט הוא דזאת לא שייך כלל להא דמבואר בתוס' בכמה דוכתא דבדאוריי' אין חילוק בין לכתחילה או דיעבד וההבדל בזה קל להבין ואין להאריך באופן דמדברי התוס' דשבת אינו מבואר אם הידור מצוה הוא מן התורה או רק מדרבנן וממילא לפי"ז גם הראי' שהבאתי מדברי התוס' דמנחות ג"כ אין ראי' לומר דהדרשה דזה אלי ואנוהו אינו אלא מדרבנן משום דהשתא מצינן למימר שהוא מדאורייתא והא דכתבו מעיקרא דהאי דבעי שרטוט הוא משום זה אלי ואנוהו ואח"כ שוב הקשה תיפוק לי' משים דילפינן כתיבה כתיבה ממזוזה דמוכח מזה לכאורה שהוא מדרבנן דאל"כ מאי אולמיה האי מהאי די"ל דנפק"מ לענין דיעבד דאי ילפינן מזה אלי ואנוהו אזי אף דלכתחילה בעינן זאת מן התורה מ"מ בדיעבד השרטוט אינו מעכב משא"כ אי ילפינן שרטוט מכתיבה כתיבה אזי אף בדיעבד נמי פסול הוא בלא שרטוט

מיהו הריטב"א בסוכה ד' מ"א כתב להדיא דכל האי דילפינן מואנוהו הוא הכל רק מדרבנן ע"ש ונראה שיש להוכיח שגם דעת רש"י כן משום דהא שיטת רש"י הוא בריש לולב הגזול דהא דיבש פסול הוא משום דכתיב זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות ע"ש הרי מבואר הוא שסובר שמשום ואנוהו פסול הוא אפילו בדיעבד וא"כ יש להקשות לרבא דדריש לקמן ערי עץ הדר הנאמר באתרוג שהוא לשון מהודר למה ליה תיפוק ליה דבכל מצות בעינן מהודר משום דכתיב ואנוהו אלא ע"כ משום דאי מואנוהו לחוד אזי לא הוי אלא איסור דרבנן לחוד הילכך דריש רבא פרי עץ הדר שהוא לשון מהודר וכיון דאיכא ע"ז קרא בפ"ע דכאן צריכין דוקא מהודר משום הכי אם הוא יבש שחסר ממנו ההידור פסול הוא מן התורה

ובזה תרצתי קושית הח"ס שם בחידושיו שהקשה לשיטת רש"י בסוכה שם שסובר דפסול דיבש הוא משום ואנוהו וסובר ג"כ דואנוהו מעכב הוא אפילו בדיעבד לפי זה לרב אחא בר יעקב דסבר בגיטין ד' כ' דהיינו טעמא דחכמים בכתב השם שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה שאמרו שאין השם מן המובחר ע"כ הכוונה שהוא פסול אפילו בדיעבד דהא ילפי זאת מואנוהו ולשיטת רש"י הא זאת מעכב אפילו בדיעבד א"כ לקמן ד' ל"א בפלוגתא דר' יהודא וחכמים בברייתא ביבש שר' יהודא מכשיר וחכמים פוסלין ואמר רבא מחלוקת בלולב שר' יהודא סובר דלא מקשינן לולב לאתרוג וחכמים סוברים דמקשינן דמה אתרוג בעי הדר אף לולב כן אבל באתרוג ד"ה פסול משום הדר ע"ש ובאמת זה דוחק דהא בברייתא סתמא איתא יבש פסול דמשמע דמיירי בין בלולב ובין באתרוג כמו שכתב הריטב"א שם הא לשיטת רש"י יותר היה טוב לו לרבא לומר דכל אחד אזיל לשיטתו דלר' יהודה דואנוהו אינו מעכב בשום מצוה כמו שסובר בכתב שם הק' שלא לשמו הילכך לדידיה גם יבש כשר בין באתרוג ובין בלולב משא"כ חכמים הא סברי דואנוהו מעכב הוא בכל המצות הילכך לדידהו פסול הד הוא ג"כ בין באתרוג ובין בלולב ומדלא מוקי רבא הכי משמע דואנוהו אינו מעכב ע"ש אבל לדידי לא קשיא מידי משום דלקמן ד' ל' רוצה רבא לאוקמי המשנה של לולב הגזול שהוא פסול דמיירי דוקא ביום הראשון והפסול של גזל הא לכולי עלמא מן התורה הוא דהא ילפינן זאת מלכם כדאיתא התם בגמרא והפסול אשר הוא משום ואנוהו הא אמרינן דהוא רק מדרבנן ורבא הא סובר דיבש דומיא דגזל קתני מה גזל פסול מן התורה אף יבש פסול הוא מן התורה כדאיתא התם בגמרא משום הכי לא רצה רבא לאוקמי הפלוגתא דר' יהודה וחכמים דמחלקותם תלי בהאי דרשה דואנוהו משום דזה הכל הוא רק מדרבנן ורבא הא רוצה לומר דמתניתין יבש דומיא דגזל קתני ולרבא הא הפסול של גזל הוא מן התורה לכך מוקי פלוגתייהו דפליגי אי מקשינן לולב לאתרוג אי לא ממילא למאן דמקיש אזי אף ביבש נמי הוי פסול דאורייתא אמנם רש"י במתניתין רוצה לפרש המשנה אליבא דכולי עלמא אף למאן דלא דריש הדר לשון הידור לכך מוכרח רש"י לפרש דהסברא הוא בשביל ואנוהו ובאמת אינו פסול רק מדרבנן וברור הוא

גם בעיקר הדבר שרצה הח"ס לומר דר"י דלית ליה ואנוהו לענין העברת קולמוס על השם היכא שלא נכתב לשמה איני סובר ג"כ כלל הדרשה של ואנוהו לא ידעתי מנ"ל זאת דהא באמת מצינן למימר שפיר דבעלמא אפילו בס"ת גופא נמי דריש ר' יהודא ואנוהו התנאה לפניו במצות רק דהכא סובר ר' יהודא דבמה שהעביר הקולמוס על השם באמת לא ביטל בזה כלל המצוה של התנאה לפניו משום דגם זאת נאה הוא לדידיה אבל בדבר שאינו נאה אז גם לדידיה אסור משום ואנוהו ולכאורה מוכרח הוא לפי שיטת המ"א בסי' ל"ג ס"ק ז' דהפסול של ואנוהו הנאמר בגיטין ד' כ' שהבאתי לעיל עיקר הפסול הוא משום דע"י שמעביר הקולמוס על השם נעשה כמנומר ואין זה נאה ע"ש וכן כתב הקרבן העדה בירושלמי פ' הבונה וכן הוא להדיא בתשובת רע"א סי' ע' והרי לקמן ד' נ"ד איתא בגמרא דבכל האזכרות גם ר' יהודה מודה דלא מהני העברת קולמוס ומה דאמר ר"י מעביר עליו קולמוס ומקדשו לא קאי אלא על אזכרה אחת דוקא ע"ש והשתא לשיטת הגדולים הללו דכל פסול של מנומר הוא משום דבעינן ואנוהו וכיון דמוכח הוא דר"י מודה בפסול של מנומר הרי מבואר להדיא דגם ר' יהודא אית ליה האי דרשה דואנוהו רק שסובר דבאזכרה אחת הרי עדיין נאה הוא והכא נמי דכוותה הן אמת שדעת התוס' הוא ע"כ דפסול של מנומר הוא לאו משום ואנוהו דהא לשיטתם מבואר הוא דכל דילפינן מואנוהו אין בו פסיל אלא לכתחילה ומנומר הא מבואר שם שפסול אפילו דיעבד אמנם קושיית הח"ס דאזיל אליבא דשיטת רש"י ודאי