אבן שתיה ו

גדול שנמשח בשמן המשחה שעבר ע"י אונס ויש שם עוד כה"ג שהוא רק מרובה בגדים ולא נמשח בשמן המשחה שמצאו שניהם מת מצוה מי מהם מטמא ואמרינן מוטב שיטמא המשוח שעבר משום דעכשיו לאו בר עבודה הוא ואל יטמא המרובה בגדים שגם עכשיו בר עבודה הוא ופירשו שם התוס' דהסוגיא אזלא אליבא דרבי יוסי ביומא ד' י"ג שסובר דמשוח שעבר אינו ראוי להיות לא כה"ג משום איבה ולא כהן הדיוט משים מעלין בקודש ואין מורידין דאלו לר"מ שסובר שכשר לעבודה הא משוח שעבר עדיף שהמשוח מביא פר הבא על כל המצות ומרובה בגדים אינו מביא כדאיתא התם בסוגיא ע"ש והקשה הטו"א דאמאי יטמא המשוח שעבר הא כל עיקר שהמשוח שעבר אינו עובד עבודה הוא רק משום איבה כדאיתא התם בסוגיא וזה אינו רק חשש דרבנן בעלמא ומה דמשוח שעבר מביא פר הוא מעלה של תורה והשתא האיך מעלה של איבה דרבנן דוחה למעלה של תורה של משוח שעבר שהוא מביא פר ולא מרובה בגדים ע"ש ולי נראה דאפשר לומר אליבא דר' יוחנן דסברא דאיבה באמת הוא ג"כ סברא דאוריתא דאיתא בירושלמי הוריות הלכה ג' כתיב אשר ימשח אותו בהן אחד מושחין ואין מושחין שני כהנים ומפרש עלה ר' יוחנן הטעם מפני האיבה שזה הוא איבה שמשתמשין שני מלכים בכתר אחד ויבואו לידי מחלוקת ע"ש וזה הוא חשש של תורה דהא מפקינן זאת מקרא אלמא דסברת חשש איבה הוא חשש דאוריתא אליבא דר' יוחנן א"כ שפיר קאמר הגמרא דיטמא כהן המשמש ולא משוח שעבר אף שהמשוח מביא פר הבא על כל המצות שהיא מעלה דאוריתא ומרובה בגדים אינו מביא מ"מ יש למרובה בגדים מעלה שהוא עובד עבודה והמשוח שעבר אף שכל קדושת כהונה עליו מ"מ אינו עובד מן התורה משום איבה הלכך מרובה בגדים קודם ואף שהתוס' ביומא ד' י"ב כתבו נמי דחשש איבה הוא רק מדרבנן וכן מבואר ברש"י יומא דף ע"ג לא קשה דלא אזלי אליבא דר' יוחנן וזה הוא ממש הפלוגתא דפליגי תנאי בשאר דוכתא אי דרשינן טעמא דקרא או לא (עיין יומא מ"ב ע"ב) והשתא ניחא למה פסק ר' יוחנן כרבי יוסי היפך הכלל שלו דהלכה כסתם משנה ובמגילה הא סתם שם רבי כר"מ הינו משום דהא מבואר ביבמות ד' מ"ב דבסתם ואח"כ מחלוקת אף ר' יוחנן מודה דאין הלכה כסתם ולפי מה שביארתי הרי הפלוגתא אי חיישינין לאיבה מדאוריתא אי לא זה תלי אי דרשינין טעמא דקרא או לא כי אי דרשינן טעמא דקרא אז חיישינן לאיבה ויש בזה חשש דאוריתא דמהאי טעמא אין מושחין שני כהנים כאחד וכיון שדבר זה אי דרשינן טעמא דקרא יש בזה פלוגתא בכמה משניות הנשנות לאחר הסתם שסתם רבי במגילה דהא פליגי בזה בכ"מ לענין אלמנה עשירה אם ממשכנין אותה. וכן במס' פרה לענין אם מוציאין עוד פרה עמה ובשאר דוכתא הוי סתם ואח"כ מחלוקת ובזה אין הלכה כסתם ולפיכך פסק רבי יוחנן בזה דהלכה כר' יוסי רק לא מטעמיה כמו שכתבתי לעיל והלכך נמי כיון דלרבי יוחנן סברת איבה סברא דאורייתא היא הלכך הא דאסור השני להיות כה"ג ולעבוד עבודה משום איבה הוא נמי מן התורה משו"ה המרובה בגדים שהוא עובד עכשיו עדיף מהמשוח שעבר שאסור בעבודה ומתורץ קושית הטו"א ובזה תרצתי נמי היטב קושית הכ"מ פרק ז' מהלכות עבודת יוה"כ שהקשה שם למה לא הביא הרמב"ם דברי ר' יוחנן שפוסק להדיא שם ביומא שכהן גדול השני לאחר שהוכשר הראשון אינו ראוי שוב לעבודה. ועין בכנסת יחזקאל סי' י"ב שנדחק בזה אבל באמת ניחא כי הרמב"ם סומך עצמו על מ"ש בהלכות כלי הקודש פ"ד והוא מסוגיא דנזיר הנ"ל שאם פגעו במת כהן המשמש ומשוח שעבר מטמא עצמו המשוח שעבר שאינו ראוי לעבודה ע"כ ע"ש וזה ממש כר' יוחנן ביומא

והנה יש להסתפק קצת בהא דאין השני ראוי להיות כה"ג משום איבה של ראשון האיך הוא הדין אם הראשון מוחל על כבודו אם רשאי הוא לעבוד עבודה או נאמר דכיון דחכמים אסרוהו שוב לא פלוג בזה ואם היינו אומרים דמחילה של הראשון מהני בזה היה אפשר לנו לתרץ בטוב קושיית המחברים על הט"ז באו"ח סי' קנ"ד שחידש דהא דאמרינן בכל דוכתא, דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה היינו כל זמן שראויה לקדושה גדולה אבל אם אינה ראויה לזה רק לקלה אזי מוטב להורידה לקדושה קלה לכל הפחות מלפנותה בלא קדושה כלל והקשו עליו מסוגי' זו דאמרינן דהשני אינו ראוי להיות לא כה"ג ולא כהן הדיוט משום דאין מורידין ואמאי לא נימא דכיון שאין ראוי לשום קדושה מוטב לעשות בו לכל הפחות קדושה קטנה ולהיות כהן הדיוט אבל אם נימא דע"י מחילת הראשון ראוי עדיין לקדושתו הראשונה ניחא דהא עיקר הראיה של הט"ז הוא מהא דמטפחת ס"ת שבלה עושין ממנה תכריכין למת וקשה הא מורידין אותה מקדושתה אלא ע"כ כיון שאין ראוי לשום קדושה אחריתא משו"ה מורידין לפי"ז ניחא דהתם שאני שאי אפשר לעולם להיות ראוי וא"כ פרחה ממנה הקדושה לגמרי והילכך כדי שלא לבוא לידי בזיון מוטב לעשות ממנה לפחות קדושה קלה משא"כ הכא כיון דע"י מחילת הראשון ראוי הוא עדיין קדושתו עליו ואסור להורידו אמנם מהמבואר בהסוגיא דיומא שם מוכח דלא מהני מחילה כיון שאין המחילה לעולם וחיישינן דילמא חוזר בו ותהיה עוד איבה ומשום הכי לא מצינו בש"ס היתר להשני לשמש בעבודה של כה"ג אלא דוקא לאחר מיתת הראשון מטעם שאז לא יבא לעולם לידי חשש איבה אבל מחיים אין היתר בזה ועיי' בעירובין דף פ"א בדין איבה דאף דעכשיו ליכא איבה בזה חיישינן בשביל פעם אחרת ע"ש ובפרט אם נאמר דחשש איבה יש בזה איסור מן התורה אזי בודאי לא מהני מחילה עיי' בכתובות דף נ"ח ע"ב

והנה בהוריות דף י' אמרינן דמשוח שעבר ממשיחתו ואח"כ חטא מ"מ מביא פר משא"כ נשיא שעבר ואח"כ חטא אינו מביא אלא כהדיוט וביאר הרמב"ם בפירוש המשנה שהטעם הוא משום דמשוח קדושתו יתירתא משאר כל אדם דאית בי' היא גרמה לו להביא פר הילכך אף שעבר מ"מ קדושתו לא פקע דמאן מרמיא מידו מעלתו וחכמתו משא"כ נשיא שרק גדולתו מה שאחרים נתנו לו מרצונם זאת גרמה לו וכיון שנתבטלה גדולתו ממילא דינו כהדיוט ע"ש וכמו כן לר"מ במרובה בגדים לחוד אף שאינו נמשח בשמן המשחה מ"מ כיון דלר"מ דינו לענין פר כמו משוח הילכך אפילו חטא ואח"כ עבר מ"מ מביא כמי פר משום דכיון דקדושתו הוא לשמים דנעשה כה"ג שוב אינה בטילה ממנו לעולם וכן כתב הקרן אורה בהוריות שם ומביא ראיה לדבריו ע"ש ובט"א במגילה שם כתב ג"כ להסביר הדבר דאפילו אם אירע פסול בהראשון ועושין השני עד שיעבור הפסול מהראשון וא"כ לא נתקדש אלא לזמן מ"מ גם ממנו לא פקעה הקדושה משום דזה נקרא קדושת הגוף ולא פקעה בכדי כמו דאמרינן בנדרים דף כ"ט שאם הקדיש קדושת הגוף לזמן קדוש לעולם ע"ש וי"ל דזה הוא נמי הטעם של ר' מאיר בירושלמי בכורים שהבאתי לעיל שכשרצו לשנות סדר הקימה מפניו יצא בכעס מביה"מ ואמר מעלין בקודש ואין מורידין היינו נמי משום שא"ח כיון דתורתו יתירתא דאית בו גרמה לו הכבוד דמי ממש למשוח לפירש הרמב"ם שקדושתו לא פקעה בכדי כמו קדושת הגוף

וזה ממש היה הויכוח בין רשב"ג ור' נתן ור' מאיר והיינו דפליגי בתרתי חדא כי רשב"ג אזיל לשיטתו שסיני עדיף מעוקר הרים וגם סובר שחשש של איבה הוא תשש דאורייתא ור"מ פליג עליו בתרתי חדא דלאיבה לא חיישינן כלל כמו שפוסק במגילה דף ט' דהשני יכול לעבוד עבודה ולא חיישינן כלל לאיבה כמבואר שם בגמרא וגם הוא סובר דעוקר הרים הוא קודם לסיני נמצא רשב"ג לשיטתו שהוא סובר שסיני עדיף שהכל צריכין למרי דחיטי והוא היה סיני דהא הלכה כמותו במשנה א"כ לו ראוי' הנשיאות ע"פ ד"ת וכמו כן היה מתירא כיון דר"מ אינו סיני כ"כ ואינו בקי כ"כ בקבלה של משניות וברייתו' כמו הוא