אבן שתיה סז

ע"ש וקרא למה לן ונראה לתרץ זאת עפ"י מה שמקשין עוד בזה דלמה כאן בעינן שיהי' בהאתרוג דין ממון והיתר הנאה לבעלים עצמן והיינו משום דילפינן זאת מהאי דרשה דלכם ומ"ש האי לכם דכתיב גבי אתרוג מהאי לכם דכתיב גבי יו"ט אך אשר יעשה לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ואפ"ה קי"ל התם דאפילו לרב חסדא דלית ליה הואיל מ"מ סובר דמותר לבשל ביו"ט בשביל אחרים אף אם הוא אינו צריך בשביל עצמו והא דכתיב לכם לא בא למעט אלא המבשל בשביל עכו"ם ע"ש, הרי מבואר דלשון לכם לשון משותף הוא וקאי ג"כ על של אחרים ולאו דוקא על המבשל עצמו ואמאי לענין אתרוג דרשינן דהאי לכם קאי דוקא על הבעלים עצמן הן אמת שדעת המהרי"ו הוא והובא בש"ע א"ת סעי' תקצ"ז סי' כ' שמי שנדר להתענות בר"ה אסור לבשל בשביל אחרים אפילו לצורך בו ביום ומסיים המהרי"ו ואין להתירו לבשל משום הואיל דאי בעי היה יכול לשאול על נדרו דלא אשכחן דמותר לבשל לאחרים בשביל הואיל אלא היכא דמותר לבשל בשביל עצמו בלא הואיל וכו' ע"ש במג"א ס"ק כ"ב מ"מ אין זה רק מדרבנן כמו שמסיים שם ודמי כמי שלא הניח עירוב תבשילין שאינו מבשל לצורך אחרים משמע שהוא רק מדרבנן דהא הנחת העירוב הוא רק מדרבנן אבל מן התורה מותר לעולם לבשל בשביל ישראל אחר וגם על דין זה גופא פליג המע"צ ומתיר כמו שהאריך בזה הא"ר בסי' תקצ"ו ואילו הכא באתרוג שאין בו דין ממון לבעלים אף שיש בו דין ממון לאחרים פסול הוא מן התורה כדמוכח בדברי הפוסקים וכה"ג נמי הקשו הראשונים על הא דאמרינן דעיסת השותפים חייבת בחלה מן התורה והא בתלה בעינן נמי לכם כדאמרינן כאן בסוכה ומ"ש מאתרוג של שותפין דלא קרינא ביה לכם עיין בחידושי הרשב"א סוכה ד' ל"ה

ונראה לתרץ הכל משום דהכא שאני דהא כתיב ולקחתם ומזה ילפינן בגמרא ד' מ"א מדלא כתיב ולקחת דבעינן דוקא לקיחה לכל אחד ואחד כמו דדרשינן במנחות מוספרתם דבעינן ספירה לכל אחד ואחד וע"ז קאי האי לכם כדכתיב בקרא ולקחתם לכם הלכך כיון דולקחתם לחוד קאי על כאו"א ממילא האי לכם דכתיב אצלו דילפינן מזה דבעינן שיהי' שלו דווקא לתרוייהו להנאה ולאכילה קאי נמי לומר דהאי הנאה בעינן ג"כ לכל אחד ואחד ולא מהני לזה מה שראוי לאחריני וקצת מסברא זו מרומז הוא בחידושי הרשב"א סוכה ד' ל"ה ד"ה בשלמא ע"ש והשתא מתורץ נמי קושית הכפות תמרים שהבאתי משום דהכא באתרוג כיון דכתיב ביה לכם ובאמת המשמעות של לכם לחוד הוא משמע יותר שאף היכא שכולם משותפים הם בזה מ"מ כל שהוא ראוי לאחרינא מהני נמי בעד דידיה כמו הלכה דכתיב גבי יו"ט דילפינן מזה דמותר אחד לבשל בעד חבירו מטעם כיון דלא כתיב לשון לך הילכך אי לא הוה כתיב כאן ולקחתם דילפינן מזה דבעינן לקיחה לכל אחד אלא היה כתיב קחו לכם הוי אמינא שכאן מהני אף אם אחד לוקח בעד חבירו ואף שהיא מצוה שבגופו מ"מ הכא שאני כיון דכתיב לכם משמע שכולם שוים בזה ואחד יכול לזכות בהמצוה בשביל חבירו ג"כ כמו לכם דכתיב גבי יו"ט משום הכי איצטריך כאן האי ולקחתם דגם כאן בעינן דוקא לקיחה לכל אחד ואחד והשתא מתורץ נמי מה שהקשינו מנ"ל לחלק בין איסור אכילה דמהני אף אם שרי לאחרינא ובין איסור הנאה דבעינן דוקא שיהי' מותר בהנאה לבעל האתרוג עצמו והיינו משום דהא עדיין יש להקשות למה לן למכתב לכם דמזה משמע יותר דמהני אף לקיחת אחרים ומחמת כן איצטריך למכתב ולקחתם דבעינן דוקא לקיחה לכל אחד ואחד לא לכתוב לכם ואז לא בעינן נמי ולקחתם דממילא ידעינן דבעינן לקיחה לכאו"א דהא מצוה שבגופו היא ולא מהני ע"י שליח ומזה הכריחו ג"כ שע"כ יש חילוק בין היתר אכילה להיתר הנאה והיינו אי הוה כתיב ולקחת לך פרי עץ הדר אז נהי דלשון לך משמע נמי שיהי' לך לכל צרכך כמו שמבואר כאן בתוס' ד"ה לפי וכו' מ"מ הוי אמינא דהאי היתר הנאה ואכילה דבעינן באתרוג צריך להיות לבעל האתרוג דוקא גופא ולא מהני כלל מה שהוא ראוי לאחרינא משום הכי כתיב לכם דמשמע מזה דמהני נמי מה שראוי לאחרינא רק משום דהאי לכם קאי על ולקחתם מוכת איפכא דבעינן דוקא שיהי' ראוים לבעלים עצמן וכיון דמקרא מוכח הכי והכי משום הכי חילקו בזה דהיכא דהאתרוג הוא מותר בהנאה רק שמחוסר היתר אכילה בזה אמרינן דהסברא הוא כיון שבאמת בר אכילה הוא לאחרינא וגם לדידיה הוא ראוי למוכרו ולקנות בעדו דבר מאכל והנאה משום הכי ראוי לאכילה קרינן בי' וכמו שכתב רש"י בפסחים ד' כ"א ד"ה לא יאכל וז"ל וסתם הנאות לידי אכילה הם באים שלוקחים בדמים דבר מאכל והלכך מסתמא האי לכם דמוכח מזה דמהני גם מה שראוי לאחרינא ע"כ על זה קאי דמתקיים בכולהו לכם הראוי לכולכם משא"כ היכא דהאתרוג אסור בהנאה כגון במודר הנאה מן האתרוג או כל כה"ג אז אמרינן כיון דלדידיה לא חזי כלל אף שהוא חזי לאחריני מ"מ בוודאי מסתברא דע"ז קאי האי לכם הסמוך לולקחתם דילפינן מזה דבעינן שיהי' ראוי לכאו"א וכיון דאינו ראוי לבעלים עצמן לא קרינן ביה לכם ולא נפיק ביה ומתורץ הכל כן אפשר לומר בזה מיהו יהי' האיך שיהי' עכ"פ מבואר דגם הרשב"א שכתב דבאיסור הנאה באתרוג לא מהני מה שמותר לאחרינא מ"מ מודה הוא ג"כ דבאתרוג של תרומה טהורה אף שהוא ביד ישראל ולא חזי ליה לאכילה מ"מ כיון דחזי לכהן יוצא ביה נמי הישראל והוא לכאורה היפך סברת הפ"מ שהבאתי

מיהו עדיין יש לומר כי בעלמא גם הרשב"א מודה שגם בהיתר אכילה דצריכין אנו באתרוג צריך שיהי' מותר לכולי עלמא ולא מהני מה שמותר לאחרינא דומיא ממש לדין היתר הנאה דלא מהני התם ג"כ מה שמותר בהנאה לאחרינא והא דאתרוג של תרומה טהורה כשר אף לישראל אף שאין ראוי להבעלים עצמן שאני התם והוא לפי סברת הרשב"א בעצמו כי בסוכה ד' ל"ה אמרינן דאתרוג של דמאי כשר משום הואיל דאי בעי מפקר נכסי' וחזי ליה והקשו התוס' תיפוק ליה משום דחזי לעני וכל שחזי לעני יוצא בו אף עשיר כמו בתרומה טהורה ביד ישראל וע"ש מה שתירצו בזה וכה"ג ממש איתא בשבת ד' קכ"ז לענין מפנין תרומה ודמאי בשביל אורחים ושם הקשה התוס' ג"כ קושיא זו ותירצו ממש כמו שתרצו בסוכה אמנם הרשב"א בחידושיו שם תירץ דתרומה שאני דהא בעל כרחיה צריך ליתן אותו לכהן מש"ה אמרינן ביה שפיר כיון דחזי למי שצריך ליתן לו יוצא הוא ג"כ משא"כ דמאי שאם רוצה אינו נותנו לעני כלל ע"ש ונראה דתירוץ זה של הרשב"א מספיק ג"כ לסוגיא דידן והוא דהרשב"א סובר דאף שבדין היתר אכילה הנאמר אצל אתרוג סגי אף אם אין היתר אכילה אלא לאחרים מ"מ היינו דוקא אם הוא עומד מוכן בודאי לאחרים בענין שקרוב לוודאי שיבוא לידם הלכך אז שפיר קרינן ביה לכם לכל דרכי הנאות ומשום הכי באתרוג של תרומה טהורה שהפריש הישראל הואיל וע"כ מוכרח הוא ליתן לכהן כדי לקיים מצותו אמרינן שבוודאי יתן לו וממילא עומד הוא האתרוג זה לאכילה למי שצריך ליתן לו משא"כ באתרוג של דמאי מאחר שכעת הוא עשיר הרי הוא אין רשאי לאכלו בעצמו וליתנו לאחר ג"כ אינו מחויב וגם יכול להיות שלא יתנו לשום אדם כיון שאינו מחויב בדבר משום הכי כל כה"ג נקרא אינו עומד לאכילה לפיכך הוכרח הגמרא לומר טעם אחר משום דאי בעי מפקר נכסי' וחזי ליה לעצמו וכל דחזי לבעלים גופא לאכילה אז בכל ענין הוי בכלל לכם נמצא דנידן דידן נמי להא דמיא כי אף שהדבר שנתבטל במזיד הוא מותר לאחרים באכילה מ"מ כיון שאין המבטל מוכרת הוא ליתנו להם ויכול להיות שלא יבוא לעולם לידי אכילה לאו היתר אכילה מיקרי כן יכולין לתרץ לכאורה דברי הפ"מ

אך עדיין יש לדקדק בזה דהא התם בסוכה כתבו התוס' דהיינו