אבן שתיה ה

והנה ידעתי בי בוודאי נמצאו ספרים חדשים וגם ישנים אשר קדמוני באיזה ענינים רק מעיני היו נעלמים אך מי יוכל לבוא אחר כל ספרי קדמאי ובתראי ולא שביק אינש דידיה וטרח באחרינא ולהיות מן המודיעים מהיות נקיים וכו' אמרתי כי הימים ידברו והם ישימו עידיהם אשר מצוק העתים ומשא הזמן כבוד הלומדים והמחברים חמק עבר והושפל עדי עפר וא"כ איה איפה הוא אשר יבלה כל ימי עלומיו בעמל רב וביגיעה בנידוד שינה ובזיעת אפים לנחול גיהנם פעמים ומה גם לחוק בספר בהעלם דבר מה שעיניו ראו לעבור ח"ו על ל"ת עיי' ילקוט משלי כ"ג ומהגם במי אשר ימי עלומיו כבר עבר ומוכן לילך לארץ אחרת בסעיפי אדמה יהי' מושבו ודפיו בחוהם ידו לעולם יהי' חקוקה ושקרו לפני ב"ד של מעלה בפועל ידיו יהי' מפורשה ומה יענה עת כי יקיצו ישיני עפר אשר מהם אליו דבר יגונב ח"ו ומי הוא אשר ימשוך עליו חטא גדול כזה בחבלי השוא בלתי תועלת לכן כעת כל העוסקים בזה סתמא לשמה הוא

ובזה הענין אמרתי בסוף הוריות. בעובדא דרשב"ג ור"נ ור' מאיר. שרשב"ג רצה שיהא ניכר כבודו נגד חביריו. ליתן לו כבוד יותר מהם. ור"מ לא רצה עד שהתעורר מחלוקת ביניהם ע"ש. ויש להבין בזה טובא. חדא במאי פליגי. כי קשה מאוד לומר על הצדיקים הללו שיתעורר מחלוקת ביניהם ח"ו בשביל כבוד המדומה. ומה גם כי רשב"ג נחשב (ב"מ דף פ"ה) שהיה עניו מאוד. שקרא על עצמו לגבי ר"ש שועל לגבי ארי. וגם מצינו שם שרשב"ג רצה ג"כ לעשות היכר בין האב"ד ובין החכם. ור"מ לא חשש לזה. וגם בזה יש להבין במאי פליגי. עוד יש להבין דבירושלמי מסכת בכורים הלכה ג' איתא שם דר"מ כל פעם היו כל העם עומדין מפניו עד שהגיע למקומו. ואחרי ששמעו העם שאין מחויבין בזה. רק כשהחכם נכנס זה עומד וזה יושב עד שמגיע למקומו. התחילו לעשות כן לר"מ ג"כ. כיון שראה כן חרה לו ויצא מביהמ"ד בכעס. ואמר מעלין בקודש ואין מורידין ע"כ ע"ש. וא"כ באמת יש להבין על רשב"ג האיך לא חש הוא ג"כ להא דאין מורידין. דהא בדין זה ליכא פלוגתא. וגם מזה גופא קשה ג"כ על ר"מ. א"כ איך רצה להוריד לרשב"ג והא בברכות דף כ"ח אמרינן שיש גם בזה משום מעלין בקודש וכו' ע"ש. ומדוע לא חש הוא להוריד לרשב"ג כאשר אמר על עצמו דמעלין בקודש ואין מורידין. ואין לומר דכיון שלא היה בקי במסכת עוקצין לא היה ראוי להיות נשיא זה אינו דא"כ האיך עשו אותו מתחילה ועוד הא אמרינן בכתובות ד' ק"ב דאם ממלא מקום אבותיו ביראת חטא אף שאינו ממלא בחכמה מ"מ הוא קודם לאחר וביראת חטא לא מצינו שהיה להם תביעה עליו וא"כ איך רצו להורידו שלא כדת ועוד יש לדקדק בזה הענין כי כאשר אמר להם בעל החלום זילו ופייסו לרשב"ג אזיל ר"נ ור"מ לא אזיל ואמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ואמאי לא אמר כן רבי נתן ועוד יש להבין כי בסוף הסוגיא בפלוגתא אי סיני עדיף היינו מי שהוא בקי בהלכות הרבה אלא שאינו חריף כ"כ או עוקר הרים עדיף היינו חריף ושנון ושלחו מתם דסיני עדיף משום דהכל צריכים למרי דחטי והקשו האחרונים דהא אמרינן בסוגיא התם דרב יוסף היה סיני ורבה היה עוקר הרים וא"כ היה צריך להיות הלכה כרב יוסף. ואמאי קיימא לן בכל דוכתי דהלכתא כרבה לגבי רב יוסף בר מהני תלת. ועוד יש לדקדק הרבה בסוגיא זו

ויתורץ הכל בהקדם מה שהקשה הכנסת יחזקאל בסי' י"ג וכן הוא בטו"א במגילה דף ט' דביומא ד' י"ג אמרינין אם אירע פסול בכה"ג ומינו אחר תחתיו ואח"כ הוכשר הראשון שחוזר לעבודתו ובכהן השני האיך דינו פליגי בזה ר"מ ור"י שר"מ סובר שהשני כל דין כהונה גדולה עליו ומשמש ע"ג המזבח בשמונה בגדים ככל כה"ג. ור' יוסי אומר שהשני אינו ראוי להיות לא כה"ג משום איבה. ולא כהן הדיוט משום מעלין בקודש ולא מורידין. ופסק שם ר' יוחנן דהלכה כר' יוסי. והקשו המחברים הללו הא כלל לנו רבי יוחנן בכל דוכתא הלכה כסתם משנה. והכא הא סתם לנו רבי במגילה ד' ט' כר"מ דהשני כל דין כהונה גדולה עליו. ואמאי פוסק רבי יוחנן הכא דלא כסתם משנה. וכה"ג פריך הגמרא בכמה דוכתי ע"ש בטו"א שנשאר בקושיא. ונראה לתרץ עפ"י מאי דאמרינין כאן בסוף הסוגיא אמר ר' יוחנן פליגי בה רשב"ג ורבנן חד אמר סיני עדיף וח"א עוקר הרים עדיף ע"ש. והנה ר' יוחנן סתם בזה ולא ביאר לנו מי הוא הסובר דחריף עדיף. ומי מהם סובר שבקי עדיף. ונראה יותר שרשב"ג הוא הסובר דסיני עדיף ור"מ הוא הסובר דעוקר הרים עדיף משום דסיני מפרש רש"י כאן שהוא בעל משנה וברייתא שהם כמו הלכה למשה מסיני. ורבי יוחנן גופיה קאמר גיטין ד' ע"ה דהלכה כרשב"ג במשנתינו ומוכח בתוס' ב"מ דף ס"ט דה"ה בבריתא נמי הלכה כמותו ע"ש. ובירושלמי סוף ב"ב איתא הטעם שהלכה כרשב"ג במשנתינו משום שהיה אומר הלכות קצובות ומסודרות וזה הא נקרא סיני כמו שכתב רש"י הרי מוכח שעסק יותר בהלכה. ורבי מאיר נראה לי יותר שהוא סובר דעוקר הרים עדיף והוא כי בירושלמי סוף הוריות על הפלוגתא דסיני ועוקר הרים מי קודם קורא הירושלמי לסיני הסודרן (וזה ממש כוונת הירושלמי בב"ב על רשב"ג שאמר הלכות מסודרות) וקאמר שם הסודרן קודם לפילפולן. ופירשו המפרשים שהסודרן הוא הסיני שהמשנה מסודרת לו כמו מסיני והפילפלן הם בעלי התלמוד שיש בו פלפול ע"ש. הרי דהתלמוד נקרא בשם עוקר הרים והמשנה בשם סיני. ובב"מ ד' ל"ג בהא דאבידתו ואבידת רבו מפרש ר"מ רבו שאמרו שלמדו חכמה שהוא גמרא ולא רבו שלמדו משנה ע"ש. הרי מבואר להדיא שר"מ סובר שעוקר הרים קודם למשנה שנקרא סיני וגם ר"מ עצמו נקרא עוקר הרים כדאמרינן בסנהדרין ד' כ"ד כל הרואה ר"מ בבית המדרש כאלו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה ע"ש. לפ"ז מסתבר לומר שהוא היה משבח יותר המפולפל ולכך עסק יותר בפלפול. וכן בסוגיא שלנו מבואר שר"מ היה כותב קושיות אפיתקא ושדי' לביה מדרשא דרשב"ג ומה שלא היו מתרצין בביהמ"ד היה מתרץ איהו והיינו משום שהיה לו יתרון בפלפול נגד רשב"ג ובודאי לרשב"ג היה היתרון בבקיאות כמו שמבואר בירושלמי שם שהיו לו הלכות מסודרות והיינו משום כיון דלדעתו סיני עדיף לא היה עוסק כ"כ בפלפול ע"ד שאמרו חז"ל אי דייקינן כולי האי לא הוי תנינן

והנה בכללי הש"ס מבואר שכל מקום שנזכר משנת כגון משנת ר' אליעזר ב"י קב ונקי הכוונה הוא בין במשנה בין בברייתא. אבל במקום שנזכר משנתינו כגון בהא דהלכה כרשב"ג במשנתינו הוא משנה דוקא ולא בברייתא עיין במה"ת. אמנם בירושלמי סוף ב"ב איתא שרבי אמי בר קרחה סובר שהלכה כרשב"ג אף בבריתא. וכן מבואר בתוס' ב"מ ד' ס"ט וכן הוא בש"ך ח"מ סי' קע"א ע"ש. והשתא מתורץ קושית המפרשים דאף דשלחו מתם דסיני עדיף. מ"מ יכול להיות דקי"ל כרבה לגבי רב יוסף והיינו דאחרי שהנחנו דפליגי בזה רשב"ג ורבנן איזה מהם עדיף כמו שהביא ר' יוחנן משמם והוכחנו ג"כ כי רשב"ג הוא הסובר שסיני עדיף. נמצא לפי גרסא שלנו דר' יוחנן שאמר שהלכה כרשב"ג במשנתינו שהוא דוקא במשנה ולא בבריתא כמו שמבואר בהכללים או כמו שכתב הרי"ף סוף ב"ב דדוקא היכא דמסתבר טעמא אז הלכה כמותו. אבל לא בכל דוכתא הלכך בהא אפשר דלא קי"ל כרשב"ג ועוקר הרים עדיף. ולפיכך אנן קי"ל כתלמודא דידן ורבה כיון שהיה עוקר הרים הלכה כמותו משא"כ אנשי ארץ ישראל סברי כתלמוד שלהם שהלכה כרשב"ג בכל מקום הלכך שלחו מתם דסיני עדיף אבל אנן לא סמכינן על האי כללא כולא האי

והשתא נבוא לתוכן הוכוח של הקדושים הללו בהקדם קושית הטו"א במגילה דף ט' שהקשה דבנזיר ד' מ"ז אמרינן בכהן