אבן שתיה נה

רובא אמאי שרי הכא אפילו עד מחצה הא כיון שנתערב חמישים סאה תרומה בתוך המאה סאה של חולין ובכל פעם שנפל התרומה לקח סאה מן החולין הרי לא נשאר רק חמישים סאה חולין וחמישים סאה תרומה ואמאי תלינן להקל אליבא דר"ל. ותירץ דהכא שאני משום שאף שלקחו חמישים סאה מהקופה של חולין מ"מ כיון דבכל פעם שנוטל מן הקופה מניח ג"כ סאה של תרומה הילכך אי אפשר דבכל סאה שהוא מגביה שלא יעלה עמו מן התרומה ג"כ הילכך גם כאן איכא רוב היתר ע"ש ולכאורה יש להבין כאן דהא מקשינן ביבמות שם על ר' יוחנן שסובר דברבנן לא בעינן רובא ממקוה שיש בה ארבעים סאה מכוונת ונתן סאה מים שאובים ונטל סאה כשר עד רובא מאי לאו דבעינן שישתייר בהמקוה רובא אף דמים שאובים אינו אלא מדרבנן אלמא דאף בדרבנן בעינן רובא ומשני לא דלא נשקול רובא ואיבעית אימא שאני בשתי קופות דאיכא למימר שאני אומר אבל במקוה כיון שהוא דבר הנבלל לא שייך כאן שאני אומר שבשעה שנוטל הסאה נוטל דוקא השאובים כיון שכולו מעורב הוא הילכך בעינן דוקא דאשתייר בהמקוה רובא ע"ש בגמרא והשתא לפי תירוץ השני שבגמרא דמיירי דוקא בנשאר רובא האיך כתב רבינו שמשון דאפילו ר"ל שבשתי קופות בעי רובא מ"מ בנתן סאה ונטל סאה מודה שכשר עד מחצה משום דמסתמא בכל סאה תבואה שהוא נוטל אי אפשר שלא יעלה עמו מן התרומה ג"כ ואיכא רובא עד מחצה והא אפילו במקוה שהוא לח בלח ובודאי נתערב מ"מ כל דליכא הסברא של שאני אומר לא מכשרינן אלא אם נטל פחות ממחצה דוקא ולא סמכינן על הסברא שבכל סאה אי אפשר שלא יהי' שם ג"כ מן השאובים ונשאר רוב כשר והוא היפך דברי הר"ש אלא ע"כ צריכין אנו לומר לדעת הר"ש שסובר דבתרומה שאני דהא התם בדבר יבש דוקא מיירי כמו שהוכיחו התוס' בחולין ד' ק' ע"ש הלכך כיון שכבר כשנפל בהמאה חולין נתבטל ברוב שוב תלינן בכל מה דיכולין לתלות ואמרינן דהך סאה שהגביה היא היתה כולה של תרומה ולא נתערב בה מהחולין כלל כמו בכל דבר יבש דאמרינן שאני אומר דאיסורא הוא שנפל רק שכאן כיון שנטל הרבה פעמים מחמירים אולי כשנטל נתערב ג"כ מהחולין הילכך עד מחצה כיון שיש כאן רוב היתר כמו שכתב הר"ש אמרינן שאני אומר דהסאה שנטל היא היתה בכל פעם הכל של תרומה אם לא כשנפל רוב תרומה בזה לא רצו להקל כ"כ לסמוך על האי סברא דאיסורא הוא דנפל משא"כ במקוה שהיא דבר לח בלח אז אף דאיכא רבא כנגד המים הפסולים מ"מ מאחר שהגביה הסאה הראשונה התם בודאי אי אפשר כלל לומר דהמי פירות לחוד הוא שנטל דהא לח בלח הוא הילכך לא תלינן דאיסורא הוא דנפל משום הכי בעינן שישתייר רובא דוקא הרי להדיא מבואר מהר"ש שאפילו בתבואה ובהרבה תערובות כמו התם שנתערבו כמה פעמים אפילו הכי תלינן כל האיסור נפרד והוא שנפל ומה שכתב הר"ש שבכל סאה שהגביה אי אפשר שלא יעלה עמו מן התרומה אין זה סתירה לדברינו דהא לפי מה שכתבנו ע"כ עיקר ההיתר תלי דוקא במה דאמרינן שבכל פעם שהגביה תלינן שהוא הכל מן התרומה רק דכוונת הר"ש הוא דבאמת תלינן הכא והכא לקולא דמעיקרא תלינן שהתרומה הוא שהגביה אמנם כ"ז לא שייך אלא דוקא היכא דאיכא רובא דהיתירא הילכך עד מחצה דאיכא עדיין רובא דהיתרא תלינן דמה שהגביה היתה הכל של תרומה אך אח"כ כשנפל חמישים סאה תרומה וליכא רובא דהיתרא אזי אז אליבא דר"ל לא היינו תלינן שמה שנטל דתרומה הוא כיון דליכא רובא דהיתרא הילכך אזלינן שוב לקולא ואמרינן דבמה שנטל מעיקר היה ג"כ מעט מהחולין וממילא איכא כאן רובא דהיתרא והיינו הכל כמה שכתב הרשב"א הובא ביו"ד סי' ק"י דמאחר דמן התורה כבר הותרו שוב תלינן בכל מה דיכולין לחלות ואזלינן הכא והכא לקולא משא"כ בדבר לח אי אפשר כלל לתלות שהמים הפסולים נפרדו מן הכשרים והכי מדויק לשון הר"ש שם דלענין תרומה כתב וז"ל דאכל סאה שהגביה אי אפשר שלא יעלה עמו מן התרומה עכ"ל ולא הזכיר הלשון לפי חשבון ולענין מקוה כתב וז"ל דאכל סאה שמעלה אי אפשר שלא יעלה מן הפירות לפי חשבון עכ"ל הרי שכאן הזכיר לפי חשבון והיינו משום דבלח אזלינן לפי חשבון וזה ברור

ומה שהביא החו"ד עוד ראי' מפרק שני דמעשר שני דאמרינן החם שאם בלל וחפן הוא לפי חשבון אלמא דאפילו בדבר יבש ממש מ"מ אם נתערבו הרבה חשבינן לפי חשבון ע"ש המעיין בירושלמי שם יראה כי אדרבא מוכח מכאן כדבריי המרדכי והמ"א כי ז"ל הירושלמי ר' יונה בשם ר' יחזקיה אין בילה אלא ביין ושמן לבד ר' יוחנן אמר עד כזיתים נבללין מתניתן פליגי על ר' יוחנן דתנן אם בלל וחפן לפי חשבון ומפרש הפני משה דהקושיא היא אפילו על ר' יוחנן אבל באמת על חזקיה בודאי קשה דהא הוא סבר אין בילה אלא בדבר לח ומטבע הא דבר יבש הוא ואמאי הוא לפי חשבון אלא אפילו על ר' יוחנן נמי קשה דקס"ד דמיירי במטבעות גסות יותר מכזיתים ומשני דעל ר"י לא קשיא דהא הוא מוקי לה דמיירי במטבע דקה שהיא רק כזית ע"ש הרי להדיא מוכח מן הירושלמי לפי' הפני משה דהא דאמרינן שאם בלל וחפן הוא לפי חשבון הוא דוקא אליבא דר' יוחנן דאית ליה בילה גם בדבר יבש והילכך לא שייך כלל לומר דמה שנטל היה מן המעשר דהא כבר נבללו משא"כ לחזקי' הא לית הילכתא כלל כהא מתניתן אלא אפילו אם בלל וחפן נמי ההפסד הוא לחולין ובאמת הוא פלוגתא דתנאי אי יש בילה בדבר יבש או לא עיי' ר"ה י"ג וא"כ כיון דאנן קי"ל כחזקי' דאין בילה רק בדבר לח ע"כ דלא קי"ל דאם בלל וחפן הוא לפי חשבון

אמנם כל זאת הוא רק לפי פירש הפני משה בהירושלמי אמנם הרמב"ם בודאי אינו מפרש כן דאי לא תימא הכי יסתרו דברי הרמב"ם אהדדי דהא הוא פסק בפ' ששי מהלכות מעשר שני כפשט של המשנה דמ"ש שאם בלל וחפן הוא לפי חשבון והוא עצמו פסק בפ' י"ג דתרומות הלכה ד' כחזקי' בירושלמי דאין בילה אלא דוקא בדבר לח והיינו כשמואל דאית לו כן בר"ה ד' י"ג וכן הראב"ד סובר ג"כ דאין בילה אלא ביין ושמן בלבד כמו שכתב להדיא בפ"א ממ"ש הלכה ח' ומ"מ משמע הכא שמודה בזה להרמב"ם דבהנבללים הוא לפי חשבון ע"ש הרי לכאורה מוכח מזה כדעת המק"ח

איברא גם מדברי הרמב"ם והראב"ד אין ראי' ומתחלה צריכין אנו להבין דבפירש הרמב"ם על המשנה שם בפ"ש דמ"ש במה דאיתא התם זה הכלל הנבללים לפי חשבון שהרע"ב מפרש שם כפשוטה שהיו כבר נבללים והרמב"ם מפרש על הא דהנבללים שאם בללן דמשמע שבידים עירבן ולא שהיו מעורבים ממילא וע"ש בתוי"ט וגם גוף הירושלמי צריכין אנו להבין לדעתם דהא לכאורה מבואר התם שאם אין בילה בדבר יבש אזי גם הנבללים אינם לפי חשבון היפך פסק הרמב"ם והראב"ד הלכך נראה דהם מפרשים הירושלמי כמו שהבנתי מפירוש הקרבן העדה שיש חילוק בין בילה דמאליו ובין בילה הנעשה בכוונה בידים שאז אמרינן שיש בילה והשתא קושית הירושלמי אזלי דוקא לר' יוחנן לחוד כמו שמובן לשון הירושלמי שס והיינו משום דהוא סובר דעד כזית נבללים ממילא ואין צריכין דוקא בילה לערבן בידים ובמתניתן תני אם בלל וחפן הוא לפי חשבון דמשמע מזה דדוקא בעינן שיבלל בכוונה בידים אבל לחזקי' לא קשה כלל משום דמצינן למימר דמה דאמר שאין בילה אלא בדבר לח מיירי בבילה דממילא דוקא אבל היכא דמערב בידים גם הוא מודה שיש בילה אף בדבר יבש ולזה משני פתר לה עד כזיתים פי' דמיירי במטבעות גדולים יותר מזיתים הלכך אף לר' יוחנן בעינן שיבלל בידים דוקא ע"ש. וזה פירש מרווח יותר כי לפירש הפני משה הוא דחוק קצת דמקשה לר"י לחוד ובאמת לחזקי' כ"ש דקשה טפי והשתא שפיר פסק הרמב"ם במע"ש שצריכין שיערב בידים משום דכיון שהוא סובר דאין בילה אלא בדבר לח כחזקי' ע"כ מוכרח מזה