אבן שתיה נד

וגם אפשר לומר דהא באמת קמח בקמח הוא לח בלח דלשיטת הרמ"א לא אמרינן בזה חוזר וניעור ולפי זה הא דהחמיר כ"כ בכיס של רחים היינו משום דחושש שמא נשאר שום פירור שנתייבש שזה אינו בטל בתוך הקמח כמו שכתב בסי' תמ"ז ס' ז' וא"כ לפי מה שפסק הח"י ושאר מחברים דבפירור דק מאוד שנתערב בדבר לח אז דינו ג"כ כמו לח בלח והכא נמי בכיס זה של משי בודאי אי אפשר שידבק שם רק פירור דק מן הדק שאינו דינו אלא כמו לח בלח שנתבטל קודם הפסח והילכך בזה יכול להיות שאף הרמ"א מודה שאין בו שום חשש

גם בגוף הדבר שחידשו הפוסקים דבאיסור שיש לו הכרה בעולם רק שאי אפשר לבררו אין לו ביטל כמו שהאריך בזה הט"ז בסי' ק"ד ומזה הטעם עצמו החמירו בפירור יבש שנתערב בקמח שאינו מתבטל לעולם כמו שכתב הח"י בסי' תס"ו מצאתי כעת בשו"ת שער אפרים הראשון סי' פ"ז שהוא חולק על סברא זו וכתב דגם בכה"ג מתבטל ובודאי בעל הח"י ושארי הפוסקים לא ראו זאת ועיי' בצנה"ח ח' יו"ד סי' ע' הילכך מכל זאת נראה דבשעת הדחק קצת יש להקל כנלע"ד

סימן יט

שאלה בחולה שאין בו סכנה שהרופאים ציוו עליו לשתות מי אורז שנקלה מקודם בתנור עד שנחרכו הרבה וממקום שנטלו האורז הוחזקו שם מעט גרגרים של תבואה מחמשת המינים ועתה בדקו בהקלוים ולא נמצא בהם מהגרגרים רק שיש ספק אולי מחמת שנקלה הרבה בתנור עד שנחרכו אי אפשר להכירם וגם השתמשו מהם קודם הפסח אי רשאין לשתות מהם בפסח

תשובה הנה המ"א בסי' תס"ז ס"ק ג' הביא בשם מרדכי הארוך על חיטים שנתבקעו שנתערבו בין חיטים כשרים ואינן ניכרים שאם אכלו מהם מקצת קודם הפסח מותר לאכלם בפסח כמש"כ ביו"ד סי' ק"י באיסור שנתערב ברוב היתר יבש ביבש ונפל אחד מן התערובות לים אזי הותרו כולם לאכלן שנים שנים וכו' ע"ש וראיתי בספר מק"ח שם בס"ק ג' שהרבה להקשות בזה על המרדכי וכתב שכאן אין שייך כלל לומר שתלינן שמה שאכל קודם הפסח היה הכל מן האיסור משום דבשלמא התם בסי' ק"י דמיירי שלא נתערב רק חתיכה אחת של איסור או אפילו שנים בחתיכות של היתר אז שייך שפיר לומר דמה שנפל אפשר שהיא היתה של איסור דהא אפשר שיזדמן כן שלא נפל רק האיסור משא"כ כאן בחיטים חמוצים הרבה שנתערבו בין שאר חיטים אין זה סברא כלל לומר שכל החיטים החמוציים שבהכרי נתקבצו כולם למקום אחד ומהם דוקא אכל קודם הפסח הא זה הוא מהדברים שהחוש מכחיש זאת הביא ראי' לזה מפ"ש דמעשר שני דאמרינן במעות מעשר שנתערבו עם מעות חולין שאם בללן וחפנן בחפניו אמרינן שמה שנאבד מן המעות ההפסד הוא לפי חשבון ומפרש התוי"ט הטעם משום דכשהם בלולים אי אפשר לומר שיזדמן לו בחפניו דוקא כולו של מעשר שני ע"ש והכא נמי דכוותא ע"כ

ולדעתי נראה כי דברי המרדכי ברורים הם ומתחלה נברר בראיות ברורות כדברי המרדכי והמ"א ואח"כ נתרץ הקושיא של המ"ח בירושלמי פרק ה' דתרומות ה' ד' איתא על המשנה סאה תרומה שנפלה למאה סאה חולין והגביה ונפלה למקום אחר שר' אליעזר אומר מדמעת כתרומה ודאי דאמרינן דתרומה היא שעלתה וחכמים אומרים אינה מדמעת אלא לפי חשבון אמרינן עלה אמר ר' אלעזר והוא שנפלה למקום מדומע אחד סבר ר' אלעזר למימר חולין של מטה נעשה חרשין וכו' ע"ש ומפרש הפני משה דהא דקאמר והוא שנפל למקום אחד הא קמ"ל לאפוקי אם נתערב סאה תרומה ברוב חולין ואח"כ נפלה סאה מהתערובות לשני מקומות דאינו מדמעת כלל משום שאז בכל אחד מהמקומות תלינן דשמא מן החולין נפל לשם ולא מן התרומה שנתערבה ע"כ הרי להדיא מבואר שאף בדבר דק כמו תבואה וכיוצא בו שנתערבה תלינן ג"כ ואמרינן שנפרד כל ההיתר מן האיסור ונפל למקום אחר כמו שכתבו המרדכי והמ"א ואף דהתם לא קי"ל כהירושלמי בזה היינו מטעם אחר משום דכיון דהספק נעשה על שתי הקופות בפעם אחת קי"ל דכל כה"ג לא תלינן בשאני אומר כמו דאיתא ביו"ד סי' קי"א בשתי קדירות של היתר ולפניהם שתי חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור ונפל אחת לתוך זו ואחת לתוך השני שניהם אסורות משום כיון דצריכין אנו לקלקל אחת מהם שוב לא תלינן בשום אחד מהם כידוע אבל מ"מ זאת בודאי ילפינן מירושלמי זה שיש מציאות לומר שסאה תבואה של תרומה שנפלה לרוב חולין יזדמן פעמים שדרך נפילה למקום אחר יתפרד ממנה כל החולין דוקא חציה למקום זה וחציה למקום אחר אף שהוא בודאי דבר זר ורחוק אפילו הכי תלינן בזה ויותר מזה איתא בנמק"י בפ' הערל ד' פ"ב בנפל סאה מי פירות למקוה ואח"כ נפל סאה מן המקוה למקום אחר אמרינן ג"כ שאני אומר שהסאה שנפלה היה מן המי פירות דוקא שנפרדו מן המים ונפל למקום אחר ע"ש שהיה המעשה שעשרים פעמים עשו כן ששפכו סאה מי פירות למקוה ונטלו סאה מכל התערובות אפילו הכי תלינן הכל שבכל העשרים פעמים ששאב מן המקוה לא פגע ולא נגע בהמים רק נתקבצו כל המי פירות למקום אחד והם נכנסו לתוך הדלי אף שהוא בודאי דבר רחוק דהא הדרך הוא שעל ידי השפיכה והשאיבה יתערבו המי פירות אף שהם קוו וקיימו עם המים ואפילו הכי תלינן אלא ע"כ דבכל מקום שיש צד לתלות אף שהוא בדרך רחוקה מאד אפילו הכי תלינן והיינו משום דהא באמת אין לנו סברה רחוקה יותר מהא גופה דאיתא בש"ס בנתערבה חתיכה של איסור בהרבה חתיכות של היתר ונפל אחת מהם דאמרינן דהחתיכה של איסור נפלה אף שהדין והסברא להיפוך דהא קי"ל כל דפריש מרובא פריש והיה לן כאן ג"כ לומר דודאי החתיכה שנפרש ונאבד מן הרוב הוא ושל היתר נפל ואפילו הכי תלינן אלא ע"כ דהטעם הוא כמו שכתב הרשב"א שם מאחר דמן התורה כבר הותרו דהא נתבטל ברובא רק שהחכמים החמירו בזה הילכך תלינן בכל דבר שיכולין לתלות אף שהוא דבר רחוק מאד ויותר מזה קשה לי כי לכאורה הגאון בעל המק"ח הוא סותר דברי עצמו מכאן למה שכתב הוא בעצמו בחו"ד שלו בסי' ק"י ס"ק כ"ח במה דאמרינן החם שאם נתערב חתיכה של איסור לתוך של היתר ונפל אחת מהם שהותרו כולם דמ"מ צריכין לאכול הנשארים שנים שנים כדי שיהי' ג"כ בעת אכילתו חתיכה אחת שהיא ודאי של היתר וכתב ע"ז החו"ד שה"ה אם נתערבו הרבה חתיכות של איסור ונפלו לים או נאבדו אז צריך שיאכל מן ההיתר כ"כ בפעם אחת כפי מספר החתיכות שנפל ע"ש הרי להדיא שהוא סובר ג"כ שאפילו בהרבה תערובות תלינן ג"כ שכולם נתקבצו למקום אחד ונאבדו

וכן יש להוכיח זאת מרבינו שמשון פ"ה דתרומות משנה ז' דאיתא התם סאה תרומה שנפלה למאה סאה חולין הגביה ונפלה עוד סאה תרומה והגביה ג"כ הרי זה מותרת עד שתרבה תרומה על החולין היינו עד שיפול יותר מחמישים סאה של תרומה אבל עד מחצה על מחצה שרי וכתב ע"ז הר"ש אף דביבמות ד' פ"ב בשתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שתי סאין אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו לתוך הקופות דתלינן דתרומה לתוך תרומה נפלה וחולין לתוך של חולין וקאמר ע"ז ר"ל דלא תלינן אלא עם הקופות שבהן נפלה יש בהם רוב כנגד מה שנפלה בהם ואף אם לא היה בהם רק תרומה דרבנן אפילו הכי בעינן רובא ור' יוחנן אומר דאם לא היה רק תרומה דרבנן אזי לא בעינן רובא לפי זה הכא נמי בשלמא לר"י שפיר אלא לר"ל שסובר שאף בדרבנן בעינן