אבן שתיה נא

שזה נקרא שלא כדרך הנאתו או לא יש לעיין בזה ואף שבהמה שהכישה נחש מוכת מהגמרא שחייבין עליה משום נבילה יש לחלק עפ"י דברי החו"ד כסי' ק"ג שמחלק שם בין נבילה שאין ראוי לאכילה חייב עליה אם תקנה עוד עד שנעשה ראוי וא"כ הא אין ראיה מהגמרא דהתם נפק"מ כגון שחזר ותיקן בענין שאין בו סכנה עוד באכילתו ששוב חוזר ונעשה אוכל משא"כ לאכול כך אין ראי' וקצרתי בזה כעת

סימן יח

שאלה על מה סומכין כעת בכמה בתי רחים של מים שהם טוחנין קימחא דפיסחא על הכיס של רחים שטוחנין בו כל השנה תבואה לתוכה וזה הוא היפוך הדין המבואר בש"ע והם אומרים כי הכיס שנתחדש כעת שהוא של משי ודק מאד יכולין לנקות אותו היטב בהמסרק המתוקן לכך לא כן כיס הרחים המובא ברמ"א שהיו עב ואי אפשר לנקותו בשום אופן משום הכי הצריך הרמ"א לקנות חדשה דוקא אם יש לסמוך על דבריהם בשעה הדחק או לא ע"כ תוכן השאלה

תשובה אף דמבואר בכלבו הובא בב"י ס' תנ"א ובש"ג פ' כל שעה דבנפה צריכין הגעלה בחמין דוקא מ"מ נראה דאף הם מודים דבכוס של רחים הגעלה לא מעלה ולא מוריד וכל היכא דאי אפשר לקנות חדשה אז אפילו לכתחילה סגי ברחיצה היטיב לחוד ולא בעינן בה הגעלה כלל והוא משום דיש להכין מה שייך הגעלה כאן כלל הלא עיקר הגעלה אין פעולתה אלא בשעה מועטת דוקא כי אם נשתהה הרבה אז גרע יותר כי היא חוזרת ובולעת מה שפלטה כדאיתא בפוסקים. וגם פעולתה היא לפלוט מה שבתוך ובפנמיות הכלי וכ"ז לא שייכי אלא דוקא בכלי שנשתמשה בה בחמין והיא נקי מלכלוך רק שיש בלוע בתוכה משא"כ בנפה או בכוס של רחים שתשמישן הוא רק בצונן ולא נבלע כלל בפנמיות רק הכל נסרך ונדבק למעלה הלא בזה אין הגעלה שהיא דוקא כזמן מועט אין פועלת בה מאומה ואדרבא יותר טוב בה רחיצה ושפשוף זמן רב בצונן כדי להסיר הנדבק בה למעלה ולדבר זה צריכין דוקא מים צוננין כידוע והגעלה בזה אינו מעלה ואינו מוריד וזה הוא ממש כוונת הכלבו שכתב וז"ל הנפה צריך לדקדק בה מאוד וכו' וישפשפו אותם במים יפה ולא יסמכו על מנהג ההגעלה לפי שאינה בהן עיקר לפי שלא נשתמש בהם בחמין ע"כ וכוונתו מבוארת כמו שכתבתי ומהאי טעמא באמת לא הזכירה הגמרא כאן כלל התקנה של הגעלה וכן יש להוכיח סברא זו מגמרא דע"ז ד' ע"ה שם לענין עקלין ודפין ולולבין של גת של יין נסך דר' יוסי סובר דמגעילן ברותתין או חולטן במי זיתים ורשב"ג סובר התם דמניחן תחת הצינור שמימיו מקלחין י"ב שעות ע"ש ויש כמה ראשונים שסוברין דאין הלכה כר' יוסי בזה ולא מהני הגעלה בהו רק דוקא מניחן תחת הצינור שמימיו מקלחין הובא זאת בב"י ביו"ד ס' קל"א ויש להבין מה טעמא דידהו בזה הא קי"ל בעלמא דהגעלת חמין מועלת יותר מצונן וכן התעוררו הפוסקים בזה אבל לדברינו ניחא משום דהתם כיון שלא נשתמשו בהם רק צונן ולא נבלע בתוך הכלי רק נסרך על גב הכלי בזה רחיצה ושפשוף עדיף מהגעלה הילכך מניחה תחת הצינור שמימיו מרדפין כי בי"ב שעות שהוא זמן רב מדיח מה שלמעלה ובתוך הכלי הא לא נבלע כלל ואף לרוב הפוסקים שפסקו כר' יוסי שצריכה הגעלה דוקא היינו משום דהדפין והעקלים אין בהם לכלוך רב על גביהם כי הם של עץ וקשים הם ולא נסרך בהן היין משא"כ בכלים ובגדים של שער וצמר אז הכיבוס הרבה בצונן פועל בהם יותר מהגעלה שהיא בזמן מועט כמו שכתב הכלבו הלכך לכאורה אין כאן מקום להגעלה

וראיתי בח"א כלל קכ"ה לאתר שכתב שם כל דיני נפה שצריכה רחיצה ושפשוף כתב שם וז"ל ואחר כן מגעיל אותה דהוי כחליטה ע"ש. ונראה ברור כי הוא רוצה לתקן בזה הקושיא שהקשתי כי הגעלה זו כאן מה טיבה כיון שלא נבלע בפנמיות הנפה והלכך מתרץ זאת לנפשו דהאי הגעלה הוא רק בגדר חליטה לחוד והיינו כי אף אם נשאר לאחר רחיצה ג"כ מעט קמת הרי ע"י הגעלה נעשה חליטה שאינו מחמצת עוד. אבל מה אעשה כי לא הבנתי דבריו בזה דהא כל עיקר הדין של הנפה הוא מהכלבו שהבאתי לעיל והוא כתב וז"ל צריך לשפשף אותה היטיב במים ולא יסמוך על הגעלה כי אין זה עיקר דלא נבלע רק בצונן ואח"כ מעגילה מחמת מה שנהגו ע"כ הרי מבואר בדברי הכלבו שבתחילה רוחצין אותה במים ואח"כ מגעילה ולדברי הח"א דהטעם הוא משום חליטה מאי מהני החליטה אחרי שכבר נתמצה הקמח ע"י מי הרחיצה ושוב מה יפעל בה חליטה הלא כבר נתחמץ הקמח ומוטב היה להם לתקן הגעלה בתחילה ואח"כ הרחיצה ואז היה קצת מקום לדבריו משא"כ אפכא הא לא שייך כלל בזה הסברא של חליטה הלכך נראה לי לתרץ הכל עפ"י מה שראיתי בד"מ בסי' תנ"א שכתב שם על דברי הכלבו שהובא כסמוך. וז"ל וכן כתב מהרי"ל דאין להגעיל הנפה ומיהו הש"ג בפ' כ"ש כתוב להגעיל הנפה ונהגו כמהרי"ל עכ"ל הד"מ ומוכן מדברי הד"ס דהכלבו והמהרי"ל והש"ג ע"כ מיירי בסגנון אחד דהא הביא דהש"ג בפ' כ"ש פליג על הכלבו והמהרי"ל ועיינתי בהש"ג בפ' כ"ש שם וכתב בזה"ל ונראה בעיני שהנפה והכברה של עור שנותן בהם חמץ בכל ימות השנה כדרך שרגילין לתת בהם עוגות וחררות בשעת הוצאתן מן התנור אסור להשתמש בהם בפסח בדבר חם עד שיגעילן ברותחין. כדרך שבלעו האסור כך צריכין לפלוט עכ"ל הנך רואה דהש"ג לא מיירי רק בנפה כזו שמשתמשין בה לפעמים בחמים ג"כ ולפי זה בודאי הכלבו נמי מיירי בנפה כזו כמבואר בדברי הד"מ שהבאתי

והשתא מבואר נמי במה דפליגי הפוסקים בזה שיש מתירין הנפה בלא הגעלה ויש מצריכין דוקא הגעלה. והיינו משום שיש פלוגתא בין הראשונים כי דעת הרי"ף והרמב"ם ושאר פוסקים דבכל כלים הולכים אחר רוב תשמישן והיינו כי אף אם לפעמים משתמשין בה ברותחין מ"מ כיון שרוב פעמים אין משתמשין בה אלא בצונן הולכין אחר רוב תשמישן ואינה צריכה הגעלה אמנם דעת התוס' סוף ע"ז ומרדכי פ' כ"ש ועוד פוסקים סוברים דחוששין ג"כ למה שנשתמשו בה לפרקים והלכך כל שהשתמשו בה אפילו פעם אחת רותת אף שרוב תשמישו של הכלי הוא בצונן אפילו הכי צריכה הגעלה כדאיתא פלוגתא זו בסי' תנ"א ודעת הכלבו הוא לענין עיקר הדין ג"כ כרוב הפוסקים דאזלינן בתר רוב תשמישן. והנה רוב תשמישן של הנפה הוא בצונן שמנהלין בה קמח רק שפעמים משתמשין בה ג"כ חם היינו להניח בה עוגות תמים שמוציאן מן התנור כמו שכתב המרדכי בפ' כ"ש שם. וכמו שהמנהג עכשיו ג"כ לעשות כן לכך קאמר הכלבו שפיר כי הנפה צריכין לרחוץ אותה יפה ואינה צריכה הגעלה רק לחומרא בעלמא חושש ג"כ להפוסקים דסברי דכל דפעמים משתמשין בה ברותחין אף שרוב תשמישן בצונן מ"מ צריכה הגעלה ג"כ. והמחמירים בלא הגעלה היינו משום דסברי כהפוסקים דלא אזלינן בתר רוב תשמישן שהם בצונן

נמצא לפי זה בכיס של רחים דאין תשמישן לעולם אלא בצונן דוקא לא שייך בה הגעלה כלל ואפילו לכתחילה ומהאי טעמא אף המהרי"ל שהוא מן המחמירים בזה דלא מהני הגעלה בנפה ובכיס של רחים לא הזכיר ג"כ התקנה של הגעלה בכיס של רחים רק שכתב וז"ל מאחר דהקמח הולך דרכו בין חוטי השתי להערב נדבק ואין יוצא אפילו ע"י כיבוס הרי לא זכר כלל הגעלה רק כבוס וכתב בלשון אפילו משמע מלשונו דכיבוס עדיפא מכולו והיינו משום דלא שייך כאן דינא של הגעלה משום ממנ"פ היינו דאם לא חיישינן שנדבק בין החוטין אזי די ברחיצה לחוד ואדרבא רחיצה טוב יותר כמו שכתבתי