אבן שתיה ד

הקדמה

תורתנו הקדושה חיובה וקיומה לההוגים בה הכל הוא בדסכמה אחת דור אחר דור כי לא נמצאו בדברי הנביאים דבר דלא רמוז מקורו בתורת משה כמו דאיתא בתענית דף ט' וכן אין תנא אשר יסתור ח"ו דברי נביא ולא אמורא דברי תנא (ועין בשו"ת יכין ובועז) רק בכל דור חכמיו וסופריו כל הגיונם הוא אך להכין ולפרש דברי רבותיהם הקודמים להם בזמן ואף זאת לא ע"ד אמונה לבד רק עד אשר יתיישבו הדברים בלבבו וברעיוניו אשר כן הוא האמיתית כי לא בחנף דברו ח"ו כמו שמצינו בדברי חז"ל דבר זה טעמא לא ידענו וכו' אך מעט מזער הוא וגם זאת הוא רק מקוצר המשיג אז כי הבאים אחריהם כשהעמיקו בה הרבה מצאו טעם (כעירובין ע"ח) כי כלם נכוחים וישרים למוצאי דעת אין בהם נפתל ובזה מפארים חכמת הראשונים כמו דאיתא במד"ר שיר השירים פ"א (והובא בתוס' חגיגה ט"ז ד"ה שובו) שהיו חורזים מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחין כנתינתן מסיני רצונם אחרי דבאמת הדברים מתאחדים ואין כהם שום שינוי וסתירה כי כלם מסיני הם רק מעומק המושג נראין כאינן מתאחדים וע"כ כאשר הפליגו חכמתם אמרו שכ"כ הי' שכלם חזק וזך שיש בכחם להשוות הדברים וחיוב זה הוא רק בתורתינו הקדושה אבל לא כן בזולתה בדברים הנכונים על יסודי הטבע אשר המעמיקים בהם שכלם חפשי לנטותו לתכונתו המזגי ולנקודת העצמי בלתי מפריע וע"כ נקל הוא להרחיב ולתור בהם כידוע כי כל דבר שעבוד והכרח לזולתו מביא לידי קימוץ אך להורות על אמיתתן הוא דוקא מהבא ע"י קיבוץ והסכם זל"ז ובזה הוא תכלית החכמה כי ע"י ההסכם חוזרת הדבר לשרשה הנאמן ונודע שהוא אמת וזה הוא מה שאמר ר"א לר"י בן בתירא (נגעים פ"ט) חכם גדול אתה שקימת דברי חכמים ר"ל דכל גדר חכם הוא באופן אם מתאחדים דבריו והם אמת דאם הוא שקר אף דעושין שורש ופרח בלבבות המקבלים ההכרח הוא שאינה חכמה ע"ד חכם עדיף מנביא כי הוא קולע אל האמת ואחרי שמוסכם הוא מכל צד דדברי רבותיו אמתים הם בלי תפונה ואף כי רחוק הוא מרעיונו העצמי כ"ז הוא עבור שלא הגיע עדיין לתכליתו ואם מעמידם על מכונם אז חכם יתקריא כי השיג האמת ואם בא לבטל אף שנראה ישרים ונכוחים לאוזן שומעת מ"מ אחרי שזאת הוא ביטול להקודמין מוכרח שלא הגיע עדיין להגיונו האמיתי וכיון שכן ע"כ אינו חכמה לכן אמר לו שחכם גדול אתה דוקא אחרי שקימת דברי חכמים

וזה ג"כ מה שאמרו כששמע משרע"ה מר"ע שדורש ע"כ קוץ וקוץ תילי תילים הלכות ולא הבין חלש דעתינ אשר אינו מובן כ"כ על העניו מכל אדם שאמר מי יתן והיה כל עם ה' נביאים. וביארו דהוא לא הקפיד על מה ששני מלכים ישתמשו בכתר אחד וזה אמרו פני משה כפני חמה שלא הקפידה על כתר הלבנה משא"כ יהושע שאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה דימו אזהו להלבנה שהקפידה על כבוד החמה (עין בש"א פ' בהעלותך) ולמה חרה לו כאן אך הוא אשר דברנו כי אחר ששמע שר"ע חריף טפי וחכמתו רבה ועוקר הרים וטחנן זב"ז עד כי כל דבריו מתקבלין הם על אוזן שומעת ואולי ע"י רב הפלפול יהא נוטה קצת מהקבלה ואף אם גם בלבו נראה הדברים אמת ע"כ הוא אמת המדומה ולא אמתי אחרי שהוא היפך השתלשלות מהמקור ולכן חלש דעתיה עד ששמע משה רבינו שיסוד פלפולו וחריפותו מיוסדים רק על קבלת רבותינו שהיא אמיתית וזה הנקרא בסוף הוריות בשם סיני אחרי כי מקורם הוא מסיני אז נתישבה דעתו אחרי כי שומר הוא הקבלה כי זאת החיוב על כל הוגה בעיונא תורנית להבין דברי זולתו מרבותיו הקודמים מדור דור עד המקור הנאמן תורת משה נאמן ביתו והוא תל תלפיות שהכל פונים אליו

והדברים הללו הם תשובה נצחת לאלו המתמרמרים על ספרים המתחדשים תמיד באמרם איזה חדשות הביאו לנו הלא מבוארים הם בספרי הראשונים אך אין ממש בדבריהם כי אמאי לא אמר רבי אילפא בדורו על ר' חייא ור' אושעיא שפשט כל דבריהם ממשנה (תענית כ"א) שלא חדשו כלום ח"ו דלדבריו הרי כל מה שחדשו כבר רמז רבינו הקדוש במשנה וכן על נביאים שלא חידשו על התורה כמאמר של ר"י (תענית ט') דרמיזו הכל בתורת משה אבל האמת הוא כי כל חיובה וקיומה ותכליתה של תורתינו הקדושה הכל הוא רק להבין ולבאר דברים הנסתרים וזאת ממש היא חידושה ועיין הקדמת הרמב"ן לדיני דגרמי שכתב וז"ל אבל יש אשר קולמוס הראשונים סתמן ועתה צריכין נגרי להולמן ע"ש. וכבר המשילו דברי חז"ל (עיין נצח ישראל פ' הספינה) לתגר שיש לו אבנים טובות חקוק בצורה נפלאה מאוד בדקות הציור וחתנד בהתבוננו כי מחמת זהרורית האבן המזהיר והמבריק העין וגם מחמת דקות החקיקה אי אפשר למי שאין לו כ"כ ראי' זכה להביט ולהתבונן בזה מה עשה הביא חתיכה של זהב או של כסף וחקק בה לציור הנפלא בתמונה גסה ומראה להם וע"י שיציירו תכונתה בדמיונה נקל הוא אח"כ להבין ע"י כן גם הציור הדק והבהיר ע"ש ונראה דזה ג"כ כונת רבי יהודא במד"ר ריש פ' ויקרא מתוך תשעה אספקלריות היו הנביאים רואים והינו כי באספקלריא מאירה ואינה מאירה יש בזה שני פירושים (עין ערוך ערך ם' ובעקרים שורש ג' פ' י"ג) כי יש מפרשים מאירה הינו מצוחצחת כמו חלון וזה נקרא אור ישר ואינה מאירה היינו כמו שלנו שהזכוכית מכוסה מבחוץ ונקרא אור חוזר שהאור שבה חוזר אל הרואה ומביט בה וזה הוא החילוק בין משה לכל הנביאים משא"כ ר' יהודא מפרש אינה מאירה מטעם רבוי ועובי הזכוכית והכונה כי לא יכלו לקבל הזכות והבהירות עד אחר תשעה הסתירים וצמצומים. והמבוארות להקודמים בזמן מה תעלומות הם להבאים אחריהם ומי אשר זכהו ה' לאחר עמל והיגיעה לש"ש לפרשם ולבארם אף רק לאנשים כערכו זה הוא חלקו וגורלו וגם עליו נאמר דובב שפתי ישינים הולך לדודי למישרים אחרי כי גם רבותינו ג"כ הם הם המבארים עד אשר חוזר להמקור הנאמן תורתנו המקובלת לנו מפי הגבורה: