אבן שתיה מח

התם כלל הסברא דראוי לבילה דהא כתבו התוס' בקדושין ד' כ"ה ובשאר דוכתא דראוי לבילה כבלול דמי לא אמרינן אלא היכא דלא. נאמר הדין בלשון ציווי כמו במנחה דלא באמרה אצלה ובללת את המנחה אלא רק נאמר מנחה בלולה או כל כהאי גוונא שלא נאמרה בלשון עיכוב בזה דוקא אמרינן שאף שבדיעבד אינו מעכב דבר זה דהא לא כתבה התורה זאת בלשון ציווי מ"מ ראוי לאותו דבר בעינן וכן ביאר דבר זה הרשב"א גופא בקדושין ד' כ"ה דהאי דינא דר' זירא דכל הראוי לבילה לא נאמרה אלא בדבר שצריכין אותה לכתחלה ופשוט הוא נמצא התם ברי"ש שכתבו כדלי"ת או בשני זיינין שהם כמו חי"ת דבר זה הא פסול אפילו בדיעבד דהא חסר כאן האות הראוי להיות וכל כה"ג אף שמהני תיקון מ"מ קודם תיקון בודאי פסול לא אמרינן כאן כל הראוי לבילה אף שהרשב"א בשבת שם מדמה זאת לדיבוק בין שתי אותיות או לדיו שנפל על האות והתם הא אפילו קודם התיקון נמי כשר מהאי סברא דראוי לתקון כמו שכתב בתשובה מ"מ ע"כ צ"ל דעד כאן לא מדמה זאת הרשב"א אלא לענין זה דמהני גרירה ולא אמרינן דהוי חק תוכות אבל לענין במה דהתם אמרינן דהעומד לגורדו נגרור דמי בזה לא מדמה כלל מהאי טעמא דכתיבנא וברור הוא ומזה שכתבתי מבואר הוא שדעת הרשב"א הוא שדיבוק האות למטה אין בו אלא פסול דרבנן והילכך אף אם הוא בענין שאי אפשר לגרר כגון שהקו של האות הוא דק מאד ואם יגרר שם יתקלקל האות מ"מ אינו פסול אלא מדרבנן ואף שהוא אינו מוקף גויל למטה וכל אות שאינו מוקף גויל פסול הוא משום כתיבה תמה כמו שכתבו התוס' בגיטין ד' כ' וכן הוא להדיא בטור יו"ד סי' רע"ד שפסול זה הוא משום כתיבה תמה ופסול זה הוא מן התורה ומעכב אפילו בדיעבד כדאיתא בשבת ד' ק"ג מ"מ כל זאת אם נדבק כל האות או לכל הפחות אם הדיבוק הוא למעלה אבל אם נדבק למטה אינו פסול אלא מדרבנן ולא ילפינן זאת כלל מכתיבה תמה דאל"ת הכי האיך סמך הרשב"א כאן על הסברא של כל הראוי לבילה שזאת לא נאמרה אלא בדבר שאינו מעכב בדיעבד וכתיבה תמה הא אפילו בדיעבד מעכבת אלא ע"כ דגם זאת כתיבה תמה הוי מן התורה נמצא שאין מזה ראי' שהרשב"א חולק על סברת הש"ז ויכול להיות שגם הוא מודה שכל המעוכב מחמת איסור לחוד עדיין ראוי לבילה הוי

איברא בעיקר הדבר שחידש לנו בעל הט"ז והבאים אחריו הסכימו ג"כ לדבריו שכיון שרק איסורא דרביע עליה הוא לחוד מעכבו מלעשות דבר זה הוי ראוי לבילה נקרא ומביא כן בשם הב"ח יש לי לעיין בזה טובא חדא כי המעיין בב"ח שם בסי' ל"ב יראה שהב"ח לא החליט זאת להלכה אלא אדרבא מסתפק שם בדבר זה אם כל כה"ג ראוי לבילה הוי או לא ונשאר בזה בספיקא ע"ש ועוד כי לדעתי דבר זה תלי באשלי רברבי והוא כי בסוכה ד' ל"ח לענין אי אמרינן בכל דבר שומע כעונה יש פלוגתא בין הראשונים במי שעומד אז בשעה ששומע הברכה או כל דבר שבקדושה במקום שאינו נקי ואם היה רוצה בעצמו לענות אינו רשאי מחמת איסור אם אפילו כה"ג נמי אמרינן שומע כעונה שדעת כמה ראשונים הובא בחידושי הרשב"א ובר"ן בסוכה שם שכל כה"ג שאינו יכול לענות מחמת איסור לא אמרינן התם שומע כעונה וכתבו הטעם משום דאז אינו ראוי לענות וקי"ל כל מי שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו עיי' פר"ח או"ח סי' ק"ד שביאר שם דבר זה וכן הביא הש"א בסי' ז' בשם רבינו אברהם ב"ר שלמה הובא בשבולי לקט שכל שאינו יכול לענות מחמת שהמקום אינו נקי או כל מקום שיש איסור לענות לא אמרינן התם שומע כעונה ועיין בפ"מ בסי' ק"ד במי שידיו מטונפות ושמע חבירו שבירך ונתכוין לצאת בברכתו שיש סברא ג"כ שאינו יוצא בזה משום שומע כעונה מהאי טעמא דאינו ראוי לבילה היי ע"ש הרי מבואר מכל זה שאף אם מצד עצמו יכול לעשות אותו הדבר רק איסורא הוא דמעכב עליו נמי אינו ראוי לבילה הוי ועיי' בספר דברי חיים בקונטרס מים חיים שלו סי' ג' שמביא ראי' מדברי התוס' חולין ד' פ"ג ד"ה אין בילה שהקשו שם האיך טמאים משלחים קרבנותיהן והא אינו ראוי לסמיכה וכל מי שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו ותירצו דשמא יש שום יתור דכאן לא בעינן אפילו ראוי לסמיכה ע"ש ומה קושיא דהא כל כה"ג שבעצם בר סמיכה הוא רק בשביל איסור לחוד אינו יכול לסמוך הא ראוי הוא אלא ע"כ שדעת התוס' שגם זה אינו ראוי נקרא וכן נראה שכן הוא דעת הש"א סי' ל"ז שהוכיח דמי שאין לו זרוע שפטור הוא מתפילין של יד דמ"מ חייב הוא בשל ראש ולא אמרינן דאף דקי"ל תפילין של יד אינו מעכב של ראש זה לא נאמר אלא דוקא היכא שאם רצה להניח היה יכול אבל בגידם כיון שאינו יכול להניח השל יד היה לנו לומר שפטור אף משל ראש מהאי טעמא דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת והוכיח דלא אמרינן כן מהא דריש עירוכין דאמרינן התם דאף אם אינו יכול להניח תפילין של יד משום חציצה מ"מ חייב הוא בשל ראש ע"ש ומה זה הוכחה הא החם בחציצה יכול הוא להניח רק שאינו רשאי בשביל הבגדי כהונה שעליו ודמי למחיקה בשבת שרק ארי הוא דרביע עליה משא"כ גידם שמצד עצמו אינו יכול להניח תפילין אלא ע"כ מוכח שסובר דדמי לאהדדי היפוך מסברת הט"ז בסי' ל"ב הנ"ל ועיי' ברשב"ם ב"ב ד' קנ"ו ד"ה בשבת אמרו דלא ראוי להקנות וכל שאינו ראוי' לבילה וכו'

ונראה ברור כי בודאי לא נעלם זאת מהט"ז כי כל זאת פלוגתת הראשונים הוא רק שדעתו הוא כיון שדעת הרמב"ם בתשובה ושאר ראשונים שבשעת הדחק מותר לברך על ס"ת שיש בה טעות כדאיתא בסי' קמ"ג ומשום הכי אף שאנן לא קי"ל כן מ"מ כל שיש עוד היתר לזה שוב סמכינן על הרמב"ם משום ס"ס שמא הלכה כהרמב"ם ושמא ס"ת כשירה היא וברור הוא נמצא דסברא זו לא שייכי אלא אם אירע כן בחול ואז אפילו אם נדבק בראשו של אות שמבואר בתשובת הרשב"א שהוא פסול ולא מהני אפילו תיקון משום חק תוכות מ"מ לענין להוציא ס"ת אחרת אמרינן ס"ס שמא הלכה כהרמב"ם ושמא הלכה כהרשב"א בחידושיו במנחות שאף אם נדבק למעלה נמי כשר ע"י גרירה ושוב כיון שהוא בחול אמרינן כל הראוי לבילה וכו' וכן אפילו אם נמצא זאת בשבת אבל לא נדבקו רק למטה בסוף האות בזה נמי כיון שע"כ פסול זה אפילו היכא דאי אפשר לתקנן אינו אלא מדרבנן כמו שהוכחתי לעיל דאם היה מן התורה היינו ע"כ הטעם משום דאין זה כתיבה תמה ופסול זה הא אפילו בדיעבד פסול כמו שמבואר בפ' הבונה וכל פסול דיעבד הא לא אמרינן ביה כל הראוי לבילה וכו' כמבואר הכל לעיל אלא ע"כ דאינו פסול אלא מדרבנן ושוב בדרבנן סמכינן על הרמב"ם בתשובה ועל הפוסקים דסברי דבשביל איסור שבת ראוי לבילה הוי משא"כ אם נדבקו בראשו של אות וגם הוא בשבת הא בזה לא שייך ס"ס זה משום דיש כנגד זה ס"ם להחמיר חדא שמא קי"ל כהרשב"א בתשובה שלו שכל שדבוק האות למעלה לא מהני ביה אפילו גרירה משום חק תוכות וע"כ הוא פסול דאורייתא דאי אינו פסול רק מדרבנן לא שייך בזה לגזור משום חק תוכות עיי' ד"מ אה"ע סי' קכ"ה ואפילו אם נימא דהלכה כחידושיו דאינו פסול משום חסרון מוקף גויל אלא דוקא אם נדבק כל האות אבל משום מקצת האות אפילו אם נדבק למעלה נמי אינו פסול מ"מ שמא היינו דוקא ע"י גרירה מיהו בחול אמרינן כל הראוי לבילה וכו' משא"כ בשבת שמא הלכה דכה"ג לא הוי ראוי לבילה ואף ששם בחידושיו כתב שאין צריכין להוציא ס"ת אחרת שמא גם הוא בחול דוקא מיירי ולא בשבת ואף שבצד השני שמא הלכה כחידושי הרשב"א אז ע"כ אפילו אם נימא דבעי גרירה דוקא מ"מ אינו אלא פסול דרבנן כיון דבחול אמרינן ביה כל הראוי לבילה וזה לא אמרינן אלא דוקא אם הוא רק דרבנן כמו שכתבתי לעיל מ"מ לא שייך כאן ספיקא דרבנן לקולא שמא הלכה דאף בשבת נמי אמרינן ראוי לגרירה כגרור דמי זה אינו כיון שיש כאן ספיקא