אבן שתיה מז

שמרכולתה רבה היא וצריכין תמיד לבוא שם אזי כל הבתים והקרקעות הסמוכים לעיר כזאת שוים הרבה יותר מהרחוקים משום טירחא דאורחא והוצאות הדרך ויש אנשים אחרים שאין מקפידין כ"כ ע"ז דניחא לו יותר במעות שקיבל ודבר כזה מצוי הוא אצל ב"א כידוע וע"ז קאמר הגמרא דבכספים העלוה ופשוט הוא. עכ"פ בנידן דידן כיון שגם מתחילה לא היה דעתו רק על ס"ת האחרת משום הכי אפילו אם עכשיו הזדמן לידו ס"ת זו מ"מ יכול להניחה וליטול אותה שצריכה לו כעת ואין בזה משום אין מעבירין כנלע"ד

סימן טז

שאלה בעובדא שאירע כמה פעמים בשבת בעת קריאת התורה נמצא נגיעה מאות לאות או דיבוק מאות לאות אם להוציא ס"ת אחרת וכמה חילוקי דינין בזה

תשובה הנה הא"ר בסי' קמ"ג כתב בפשיטות שאף אם הנגיעה הוא בתחלת האות מ"מ אין להוציא ס"ת אחרת משום דבזה סמכינן אנן על הפוסקים החולקים על הרשב"א בתשובה סי' תרי"א שסובר שאם הנגיעה היא בהתחלת האות לא מהני גרירה אלא דבכל גוונא מהני גרירה ולא הוי חק תוכות כדאיתא בסי' ל"ב סי' י"ח וגם סמכינן על הרשב"א בתשובה שכתב שכל מקום דמהני גרירה אז אף אם לא גריר עדיין נמי כשר משום דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ממילא לפי זה אם אירע כן אזי אפילו קודם גרירה מותר לקרות בה ואין צריך להוציא ס"ת אחרת ע"כ

אמנם הגאון מהר"י מליסא בסידור שלו חולק עליו וכתב דזה הוי כתרי קולא דסתרי אהדדי דהא מבואר בסי' ל"ב דלכך דחו הפוסקים מהלכה את הירושלמי דפ"ק דמגילה דמחלק שם בין אם הנגיעה היא בראשו של האות שאז לא מהני גרירה משום דהוי תק תוכות ובין אם היא בסוף האות דמהני גרירה ודחי זאת משום דמתלמודא דידן מנחות ד' כ"ט משמע שאין חילוק בזה דהא סתמא קתני התם כל אות שאין מוקף גויל פסול ופירש רש"י היינו שנדבקו אות לאות משמע מזה דכל דיבוק אותיות זה לזה דינן שוה בין אם הדיבוק הוא למעלה או למטה וכיון דלמטה מהני גרירה ה"ה למעלה נמי מהני ע"ש בב"י והשתא אם נימא ג"כ דכל היכא דבעי גרירה אף קודם גרירה נמי כשר מהאי טעמא דכל הראוי לבילה וגם נימא דגרירה מהני בכל דיבוק א"כ האיך יפרשו הגמרא הנ"ל דכל אות שאינו מוקף גויל פסול הא לעולם לא יהי' פסול דהא בכל דוכתא אמרינן כל העומד לגורדו כגרוד דמי ודוחק לומר דמיירי כגון דאף אחר הגרירה לא ישתייר שם שיעור אות וכו' ע"ש

ונראה מדברי הגאונים הללו שלא היה לפניהם אז בדפוס ספר חידושי הרשב"א מנחות הנדפס מחדש דאלו ראו אותו לא היה הגאון מהר"י חולק על הא"ר וגם הא"ר לא היה צריך לגבב צירוף הפוסקים בזה כי ההיתר שלו מבואר הוא שם ברשב"א להדיא על הא דאמרינן כל אות שאינו מוקף גויל מארבע רוחותיו פסול כתב ע"ז הרשב"א דנראה לומר דמאי דפסול בנדבק אות לחברתה שזה הוא דוקא אם נדבקה רוח אחת כולו מראשה לסופה אבל אם לא נדבקה רק קצת מהרוח לא מיפסלא בהכי וכו' ומסיים שם הילכך אם אירע כן בשעת קריאת התורה שנמצא דיבוק קצת אות לאות כל שחיתוך צורת גוף האות ניכרת אין להוציא ס"ת אחרת ע"ש הרי להדיא מבואר שבשביל דיבוק אות לאות כל שלא נדבק מראשו לסופו אין להוציא ס"ת אחרת הילכך נראה ברור שאם אירע כן בחול והוא בענין שאי אפשר לו לגרור כגון שאין לו במה לגרר או כל כה"ג כשר בלא גרירה ומסיים הקריאה בס"ת זו אכן אם אירע זאת בשבת יש לעיין בזה כי אף שכתב הט"ז בסי' ל"ב ס"ק י"ח בשם הב"ח שאם נמצא נגיעה בס"ת במקום שמהני גרירה אז אפילו אם נמצא זאת בשבת שאז אין רשאין לגרור מ"מ אין צריך להוציא אחרת כיון שמעיקר הדין הא יש להס"ת תקנה של גרירה רק איסור שבת מונח עליה שהוא איסור הבא מצד אחר הילכך נקרא זאת ראוי לבילה וכו' ע"ש מ"מ בנידן דידן היכא שהדיבוק הוא מראשו של אות יש לעיין בזה דהא כיון דעיקר סמיכת ההיתר הוא עפ"י חידושי הרשב"א שהבאתי וכפי הנראה שיטת הרשב"א הוא לכאורה דכל היכא שאי אפשר לו לתקנן כעת אף שהמניעה לזה בא לו מחמת איסור שבת או שאר איסור מ"מ בשביל זאת לחוד נמי אינו ראוי לבילה הוי והוא דבשבת ד' ק"ד איתא תנא אם הגיה אות אחת בשבת חייב ופריך השתא כתב אות אחת פטור הגיה אות אחת חייב ומשני רב ששת הכא במאי עסקינן כגון שנטל לגגו של חי"ת ועשאו שני זייני"ן רבא אמר כגון שנטל לתגיה של דלי"ת ועשאו רי"ש וכתב רש"י ע"ז שנטל לתגיה של דלי"ת ואף שאין כאן רק הגהת אות אחת מ"מ חייב הואיל וזה תיקון הספר הוא דהא אסור לשהות ספר שאינו מוגה ע"כ והמחברים הקשו ע"ז דמ"מ אמאי חייב משום מתקן הא עדיין לא תיקון כלום דהא אסור לקרות בו משום דתיקון כזה הוא חק תוכות שהוא פסול ועיי' בד"מ אה"ע סי' קכ"ה ותירצו דע"כ צריכין לומר דרש"י אינו מפרש דהסוגי' מיירי בס"ת לקרות בו בציבור או בתפילין ומזוזת אלא מיירי בשאר ספרים עיי' בפ"מ בסי' ל"ב אמנם הרשב"א בחידושיו שם לא ניחא לי' בזה דהא סתמא דמילתא סתם כתיבה בס"ת או בתו"מ מיירי ולכך הכריח מכח קושי' זו דע"כ צריכין לומר דכל כה"ג שנטל לתגיה של דלי"ת ועשאו רי"ש אין זה חק תוכות משום דדמי כנפל דיו על אותיות ומעבירו ע"כ וכן כתב ג"כ המרדכי בריש פ' הקומץ דכל כה"ג לאו חק תוכות הוא ע"ש

והשתא אי נימא דהרשב"א והמרדכי סברי ג"כ כסברת הט"ז דאף שאיסור שבת מונעו מלגורדו מ"מ ראוי לבילה הוי והא שיטת הרשב"א בתשובה דכל היכא דמהני גרירה אז כשר אף בלא גרירה מהאי טעמא דכל הראוי לבילה וכו' אם נימא שהרשב"א והמרדכי סברי ג"כ בזה כהט"ז שבשביל איסור שבת ראוי לבילה הוי א"כ קשה אמאי כשנטל לתגיה של דלי"ת ועשו רי"ש חייב אמאי חייב מה עשה בזה הא הס"ת כשירה היתה בלאו הכי ומה שמתקן לענין שאסור לשהות ספר שאינו מוגה בשביל זאת הא אינו חייב לשיטת הרשב"א דאל"כ האיך מוכיח הרשב"א מהסוגי' דכל כה"ג לאו חק תוכות דאי לאו הכי אמאי חייב הא חייב משום תיקון הספר שאסור לשהות ספר שאינו מוגה אלא ע"כ הרשב"א סובר שבשביל זאת אינו חייב ועיקר החיוב שלו הוא בשביל שתיקן הספר לקרות בו והא הספר בלאו הכי מותר לקרות בו משום כל הראוי לבילה אלא ע"כ מוכח מזה שגם אם אינו יכול לתקן בשביל איסור שבת המונח עליו נמי אינו ראוי לבילה הוי

נמצא לפי זה אם הוא בשבת לכאורה צריכין להוציא ס"ת אחרת אליבא דכולי עלמא דהא לשיטת רוב הפוסקים דמפרשים דהא דאמרינן דכל אות שאינו מוקף גויל פסול מיירי אפילו אם נדבק קצת מהאות הא לדידהו מוכח מהגמרא דבנדבק אות לאות לא אמרינן ביה כל הראוי לגרירה כגריר דמי אלא בעינן גרירה דוקא כמו שהוכיח הגאון מהר"י הנ"ל שהבאתי לעיל ולשיטת הרשב"א דמפרש דהאי אינו מוקף גויל הנאמר בגמרא מיירי דוקא דנדבק כל הרוח של האות אבל בשביל נגיעה לחוד אפילו אם היא בראש של האות נמי אינו פסול ואינו צריכין להוציא ס"ת אחרת מ"מ הא אפשר לומר דהטעם הוא בזה כמו שכתב בתשובה שכל העומד לגרר כגרור דמי וכיון שכן הא דעת הרשב"א דבשבת לא אמרינן כגרור דמי א"כ ממילא אם אירע כן בשבת לכאורה צריכין להוציא ס"ת אחרת אליבא דכולי עלמא מיהו ראי' זו יש לדחות כי ע"כ בלאו הכי לא שייך