אבן שתיה מו

דאדרבא לדידיה בהכנ"ס עדיף כמבואר במגילה ובזה הקשיתי נמי על בעל שבות יעקב בחדושיו לעין יעקב במסכת סוטה שהקשה ג"כ על האי ארמלתא דאזלה לבי כניסתא דר' יוחנן הא קעברה משום זריזין מקדימין למצות וכיון שיש בהכנ"ס סמוך לה היה לה להתפלל בסמוך משום זריזין מקדימין למצות

וכן הקשה על הא דאמרינן בברכות ד' ח' דאסור לעבור לפני פתח בהכ"נ בשעה שהציבור מתפללין משום חשדא ואי איכא פיתחא אחרינא שרי ואמאי הא קעבר משום זריזין וכו' ותירץ משום כיון דאיכא נמי שכר פסיעות לית בזה משום זריזין וכתב שבזה מתורץ נמי הקושיא שהקשה הב"י והט"ז והמ"א בסי' תרע"א לענין נר חנוכה דאמרינן דבית שיש לה שני פתחים צריך להדליק בשני הפתחים משום חשדא דבני מתא שיאמרו עליו שלא הדליק נר חנוכה ומ"ש בהא דברכות דאי איכא פתחא אחרינא לבהכנ"ס לא חיישינן לחשדא דאמרינן דבהאי ליעול ואמאי לא אמרינן ג"כ בהאי אדליק אבל עכשיו ניחא משום דכאן לא חשדינן לי' דאמרינן דעשה כן בשביל המצוה של שכר פסיעות ע"ש ולדעתי גם זה אינו מספיק דמה התם בנר חנוכה דלא חזינן בי' דעביד איסורא כלל במה שלא הדליק כאן דהא מצד הדין די בפתח אחד ואפילו הכי איכא חשדא דאינו חושש על מצות חכמים ואמרינן דבודאי לא אדליק מכש"כ בבהכ"נ דחזינן דעבר על אין מעבירין על המצות ועביד איסורא בודאי יש מקום לחשדו שאין חושש במצות ולא יתפלל כלל. ועיין בלבוש בסי' תרע"א ולפי מה שביאר שם הא"ז דבריו מבואר הוא שכל מקום דחזינן דעביד איסורא יש טפי לחשדו שאינו חושש למצות ע"ש הילכך חילוק זה אינו מספיק ואין לומר כי התם מיירי שבעת שהלכה לבהכ"נ של ר' יוחנן לא היתה צריכה לעבור נגד בהכנ"ס שלה כגון שבהכ"נ הסמוך לה היה לצד מזרח והיא הלכה לצד מערב או כיוצא בזה בענין שלא היתה צריכה לעבור נגד המצוה זה אינו דהא כאן נזכר בגמרא דהיה הבהכ"נ בשביבותא וסתם שביבותא הנזכר בש"ס הוא בקרוב ממש כדאמרינן בחזקת הבתים מאן מסהיד אבתי שיבבה והם ידעי ביממא ובלילה ועיין ברמב"ם ובש"ע ח"מ סי' ק"מ שעל לשון שיבבא שנזכר בגמרא קורא לזה הרמב"ם בלשון שכונה וסתם שכונה הוא ערך שלשה בתים כדאיתא בכתובות ובשאר דוכתא לפי"ז הכא נמי דנזכר לשין שיבבה מיירי נמי בסמוך כמו כל לשון שביבותא דאיתא בש"ס ועוד הא מוכח ביומא ד' ט"ו שאם יש לפניו מצוה שיכול לעשותה בסמוך לו וגם מצוה שהיא רחוקה ממנו קצת יותר מזו אזי אפילו אם עדיין לא פגע בהמצוה הסמוכה לו ולא הגיע עדיין אצלה מ"מ כיון שהיא סמוכה לו יותר אזי אם מניחה ועוסק בהמצוה הרחוקה קעבר משום אין מעבירין ואף שאין ביניהם אלא הרחק קצת דאמרינן התם במתן דמים של עולה שהוא נותן אותן ברישא מזרחית צפונית ופריך הגמרא ויתיב בריש מערבית דרומית והדר מזרחית צפונית ומפרש התוס' בזבחים דף נ"א דעיקר קושיית הגמרא הוא דקעבר על מצות אין מעבירין משום שכשעלה על הכבש אז הקרן של מערבית דרומית סמוכה יותר מהקרן של צפונית מזרחית ע"ש והא התם כשעלה על הכבש עדיין לא פגע בהקרן של מערבית דרומית כי הכבש היה רחוק מן הקרנות כדאיתא בפ' בתרא דמדות ואפילו הכי נקרא זה מעביר על המצות כיון שקרן זה סמוכה לו יותר מהקרן השני אף שאין ביניהם אלא רק מרחק מעט וא"כ מכש"כ הכא שיש בזה משום אין מעבירין אבל לפי סברת המ"א ומהר"י מלכ"ו שכל שאין דעתו לעשות מצוה זו אין בזה משום אין מעבירין ניחא משום דהתם בסוטה הא תחילת הליכתה לא היתה אלא כדי ללכת לבית המדרש של ר' יוחנן לחוד ולא היה בדעתה כלל לילך לבהכנ"ס הסמוך לה וכיון שכן כל כה"ג אין בו משום אין מעבירין ודמי למי שמונח לפני הטלית שרשאי להעביר לפניו וליקח התפילין כיון שאין בדעתו על הטלית וגם ר' יוחנן גופא כי שאלה והא יש בהכנ"ס בשכינתך לא משום אין מעבירין על המצות שאלה רק משום זריזין מקדימין למצות לכן אמר לה והא עברת על מצות זריזין והיא ג"כ שפיר השיבה לו דהא עיקר המצוה של זריזין הוא משום חביבות מצוה להראות שהמצוה חביבה עליו והכא נמי כיון שאני מרבה עלי בטורח ואין אני חושש על טרחתי ואני עושה זאת רק הכל בשביל המצוה כמו שפירש רש"י בב"מ ובסוטה שם הרי אין לך חביבות מצות יותר מזה משא"כ לענין החשש של אין מעבירין על המצות בזה לא היה מהני סברא זו כיון דילפינן זאת מקרא ואסור אפילו במקום דלא שייך משום זריזין והשתא ניחא נמי הא דברכות שהבאתי לעיל משום דכיון דהתם מיירי שיש שני פתחים להבהכ"נ אזי באמת אמרינן אנן שתחילת הליכתו של זה לא היתה אלא דוקא כדי לכנוס בפתחא האחרינא משום איזה טעם שיש לו ואז הא אין בו משום אין מעבירין משא"כ לענין מצות העומר דמיירי שתחילת הליכתן הוא להביא את העומר מאיזה מקום שיזדמן להם והילכך כל שפגע בי' ברישא צריך ליטול משם ואם לאו הרי הוא בכלל אין מעבירין ובאמת גם התם אם בתחילה היה דעתו דוקא ליטול מהמקום הרחוק מאיזה טעם שהיה להם אזי גם שם לא היו עוברים על האיסור של אין מעבירין

ודרך אגב ראיתי בח"ס ת' או"מ סי' כ"ט על הא דבב"ב קכ"ב דא"י נתחלקה בכספים דכתיב בין רב למעט ופריך אטו בשופטני עסקינן שימכור חלק קרקעו הטוב בעד כסף ומשני אלא לקרובה ולרחוקה ופירש רשב"ם קרובה לירושלים ורחוקה מירושלים דהקרוב נותן מעות להרחוק מחמת היתרון שיש לו שהוא קרוב והקשה ע"ז מהא דסוטה וב"מ דאמרינן אליבא דר"י דיהי' ביתו סמוך לביהכ"נ אין זה ברכה משום דאם הוא רחוק יש לו שכר פסיעות ומ"ט יעלה בדמים להרחוק מירושלים הלא יש לו שכר פסיעות בעלותו לרגל ע"ש שמפלפל בזה ותמהני על דבריו דמשמע שמפרש שהיוקר של הקרוב לירושלים העיקר הוא משום שקרוב לו יותר לעלות לרגל ולהביא בכורים ושאר מצות השייכים לירושלים ולבהמ"ק אבל תמיהא הוא דלפי"ז דמיירי כאן בשכר מצוה הלא קשה יותר ויותר קושית הגמרא וכי בשופטני עסקינן להחליף מצות השם ברצי כסף. ומי הוא שיכול להעריך שכר מצות כנגד דבר שפל ונבזה. וזכות המצוה שיש לו ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות יחליף בעד דבר עבר ובטל ואף כי אדם יכול למכור המצות שיעשה מכאן ולהבא ויעלה השכר להקונה. כמו שהוכיחו הראשונים מהא דחולין פ"ז ברבי שקנה מצות ברהמ"ז מההוא מינא עיין בש"ג פ' החובל. וכן הוא ביו"ד ריש סי' רמ"ו. מ"מ מגונה ובזיון הוא ועיי' בסוטה כ"א על הפסוק אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו דמייתא עלה עובדא דשבנא שביקש מהלל לפלוג לו בשכר לימודו בעבור שעסק בעבורו בפרקמטיא ויצא ב"ק ואמרה אם יתן איש את כל וגו' ע"ש וכיון שהכתוב מגנהו בשביל זה בודאי אין לך שופטני גדול מזה וא"כ לא תירץ הגמרא כלום וגם במה שר"ל דלר"י דאית לו שכר פסיעות אזי מי שקרקע שלו רחוקה מירושלים שוה יותר מהקרובה. ולדעתי גם זה אינו כי בודאי העילוי של ש"פ אין זה דבר החלט. הגע עצמך אם בא לידו מצוה עוברת ואם היה הביהכ"נ סמוך היה יכול לילך לביהכ"נ ולקיים אחר כך ג"כ המצוה ואם הביהכ"נ רחוק אינו יכול לקיים שניהם הלא כה"ג בודאי מוטב לו שיהי' הבהכ"נ סמוך לו וכן אם היה צריך בער"פ למול את בנו ולשחוט פסחו שאם הוא רחוק אי אפשר לו לקיים שניהם דאז בודאי יותר טוב לו שיהי' סמוך. ומה דאמר ר"י דיש לו שכר פסיעות זה הוא רק כלפי רב דדריש התם ברוך אתה בעיר שיהי' ביתך סמוך לביהכ"נ. ע"ז אמר ר"י שאי אפשר לפרש כן משום דפעמים יש טובה להיפך ג"כ כשהוא רחוק משום שכר פסיעות לכך דריש הקרא לדרשה אחריתא אבל להעלות שכר זל"ז מחמת כן בעת חלוקת הארץ ודאי לא שייך זאת משום דפעמים הא עדיפא ופעמים להיפך ומה דקאמר הגמרא לקרובה ולרחוקה ומפרש הרשב"ם הקרובה לירושלים הוא כפשוטא דעיר