אבן שתיה מה

באדר שני דוקא משום דמסמך גאולה לגאולה עדיף כדאיתא התם בגמרא הילכך כל שנאמר דבחדא מצוה אין בו מן התורה משום אין מעבירין לא מסתברא להו דגזרינן גם כאן משום אין מעבירין לדחות הסברא של מסמך גאולה לגאולה ואתי שפיר דברי התוס'

אמנם כ"ז בחדא מצוה אבל בשני מצות נראה לי יותר שהוא מן התורה ואפשר לומר דכולי עלמא מודה בזה כי אף שכתבתי בסמוך דמאן דיליף מושמרתם את המצות דבעינן שמירה משעת קצירה הא לדידיה ליכא למילף מיניה על אין מעבירין על המצות גם לדידיה הוא נמי דאורייתא משום די"ל דלדידיה איכא קרא אחרינא מ"מ והוא כי ראיתי בחדושי הריטב"א ביומא דף נ"ט שהקשה ג"כ קושיית התוס' דלמה לן לומר דהא דשופך שירי הדם על יסוד מערבי משום דבי' פוגע תחלה ואין מעבירין על המצות תיפוק לי' דכתיב בקרא בהדיא אל פתת אהל מועד דהוא כנגד מערבי ותירץ דאין הכי נמי רק טעמא דקרא קא נסיב תלמודא דהא דבעינן דוקא התם הוא משום דאין מעבירין על המצות ע"ש וכיון שכן הא יש לנו עוד לימוד מפורש מהקרא דאין מעבירין על המצות והילכך אפילו למאן דמפיק לי' להאי קרא דושמרתם את המצות דבעינן השמירה משעת קצירה מ"מ י"ל דהוא יליף האיסור דאין מעבירין מהאי קרא דאל פתח אהל מועד וי"ל ג"כ בזה דהא סברת הריטב"א לכאורה אינו עולה אלא לשיטת ר"ש דדריש בכולי תלמודא טעמא דקרא והילכך דריש נמי הכא דהא דילפינן לשפוך שירי הדם אל יסוד מערבי משום האי קרא דאל פתח אהל מועד הוא מהאי טעמא דאין מעבירין וממילא לדידיה יכולין למילף מזה נמי בכל דוכתא דג"כ אין מעבירין על המצות אבל לרבנן דפליגי אר"ש ולא דרשי טעמא דקרא הא לדידהו יש לומר דהא דבעינן לשפוך אל יסוד מערבי גזירת הכתוב בעלמא הוא ולא משום דאין מעבירין ולפי זה שוב אין לנו ללמוד מזה לדוכתא אחריתא דאין מעבירין וכו' אמנם הא באמת דעת הרמב"ם הוא דכל דהוא לחומרא ומסתבר טעמא אזי קי"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא כמו שהביא הב"י משמו באה"ע ס' ט"ז ועיי' בתוי"ט פ"ג ממסכת פרה נמצא לפי זה הא אפשר לומר דהרמב"ם דסובר דבעינן שמירה משעת קצירה ומפיק לי' מהאי קרא דושמרתם את המצות הוא סובר דדרשינן טעמא דקרא ויליף לה להא דאין מעבירין מהאי קרא דאל פתח אהל מועד ולרוב הפוסקים דלא דרשי טעמא דקרא ולדידהו שוב אי אפשר למילף מאל פתח אהל מועד הא הם סברי דלא בעינן שמירה משעת קצירה כדאיתא באשר"י פ' כ"ש ובש"ע או"ח סי' תנ"ג וא"כ אייתור לדידהו האי ושמרתם את המצות ודרשינן מיניה דאין מעבירין על המצות כדאיתא במכילתא נמצא לפי זה הא לכל הפוסקים יש להם ילפותא מקרא דאין מעבירין על המצות וגם יש להוכיח עוד מש"ס שהיא מדאורייתא דאמרינן בזבחים ד' צ"א שאם יש לפניו קרבן שהוא תדיר כגון עולה וקרבן שאינו תדיר שהדין הוא שצריך לשחוט את התדיר קודם והוא קדם ושחט את האינו תדיר קודם דהמסקנת הגמרא שם וכן פסק הרמב"ם דמקריב את האינו תדיר משום דאמרינן דכיון דהתחיל בה צריך לגומרה ופשטות הגמרא משמע דמיירי אפילו באופן שכעת אינו עוסק בהשאינו תדיר בענין דאין בו משום דאין מעבירין על המצות דהא מדמה זאת הגמרא להדין שאם היה לפניו שני תפלות של מוסף ושל מנחה שמתפללין של מנחה תחילה ואח"כ של מוסף ומזה רוצה הש"ס להוכיח שאם התחיל בהשאינו תדיר אינו צריך להפסיק מזה ולהתחיל בהתדיר ע"ש אלמא דאפילו אינו עוסק בהאינו תדיר מ"מ כיון שהתחיל בו שוב אינו מפסיק הרי מוכח דבמצות תדיר אינו צריך להפסיק ואילו ביומא דף נ"ח אמרינן דבקרן דפגע ברישא צריך למיהב משום אין מעבירין על המצות ואם עבר על זה אזי צריך לחזור וליתן עוד על קרן זה דאתחייב ברישא ע"ש אלמא דבמצוה של אין מעבירין עדיף טפי אפילו ממצות תדיר אף שתדיר הוא בודאי מן התורה דהא ילפינן לה מקרא של עולת שבח וכן כתבו התוס' ביומא דף ל"ב דאין מעבירין היא קודם ממצות תדיר מכל זה מוכח דאין מעבירין הוא מן התורה וצ"ע מיהו בנידן דידן לא צריכן לכל זה משום דאפילו דאם נימא דבעלמא האיסור של אין מעבירין הוא מן התורה מ"מ נ"ד לא הוי בכלל אין מעבירין דהא כתב המ"א בסי' כ"ה בשם מהר"י מלכו שאם היה בדעתו ליקח הטלית של חול ובא לידו הטלית של שבת מותר להניחו וליטול הטלית של שבת ואין בזה משום אין מעבירין כיון שלא היה בדעתו מתחילה עליו וע"ש בש"ת שהביא עוד פוסקים בזה ולא דמי לאם נטל התפילין של ראש קודם לשל יד שיש בזה משום אין מעבירין אף שגם התם לא היה בדעתו אלא על של יד התם שאני דגם עכשיו רוצה הוא להניח השל ראש רק שצריך להניחו אח"כ אבל מ"מ בדעתו להניחו עכשיו והילכך כיון שבא לידו התפילין של ראש הוא קודם ויש בזה משום אין מעבירין משא"כ במקום שלא היה בדעתו ע"ז מעולם בזה אין משום אין מעבירין

ובסברא זו תרצתי ג"כ דברי הנמו"י שהבאתי לעיל שסובר שאם נטל מתחילה התפילין של ראש אסור לו להניחו וליטול התפילין של יד לפי זה תקשה הקושיא שהבאתי לעיל דהאי דרשא דדרשינן והיה לאות על ידכה והדר לטוטפת בין עיניך שתפילין של יד קודמים לשל ראש למה לן תיפוק לי' משום אין מעבירין דהא כשפגע פוגע בזרוע תחילה כמו שכתב רש"י ביומא שם ולהנמו"י הא אין לתרץ כמו שתירצנו לעיל דנפ"מ יהי' לענין אם פגע בשל ראש תחילה דקמ"ל דאפילו הכי מניחו ונוטל השל יד דהא לדידיה באמת כל כה"ג מנית השל ראש תחלה אבל לדברי המג"א ניחא דנפ"מ הוא היכא שאין בדעתו להניח עכשיו אלא תפלה אחת כגון שצריך לצאת לדרך ואינו יכול לעכב עוד ע"ד שנתבאר בסי' כ"ו ובמ"א ס"ק א' שאז רשאי להניח רק תפילה אחת ואח"כ אם יש לו פנאי מניח השני והיה בדעתו להניח השל יד לחוד ולא היה בדעתו על של ראש דכיון שכל כה"ג שלא היה דעתו עליו אין בו משום אין מעבירין הילכך אף אם פגע בשל ראש תחילה מניחו ונוטל התפילין של יד בשביל האי דרשא דוהי' לאות על ידכה והדר לטוטפת בין עיניך

ובזה ניחא נמי מה שהקשו בהא דאיתא בסוטה דף כ"ב בההיא ארמלתא דהוה בהכנ"ס בשביבותא וכל יומא הוה אתיא בבי מדרשא דר' יוחנן להתפלל ומשבחה ר' יוחנן דשפיר עבדה משום דאיכא שכר פסיעות והקשו ע"ז דאמאי משבחה והא כיון דאיכא בהכנ"ס סמוך לה הרי עברה על אין מעבירין על המצות ועיין בהגהות בעל ברכי יוסף בעין יעקב החדשות שתירץ משום דבית המדרש יש בו קדושא יתירא מבבהכ"נ הילכך כיון שהיא רוצה לעשות מצוה מובחרת אז לית ביה משום אין מעבירין על המצות והוא ע"ד שו"ת הת"צ ס' ק"ו הובא בא"ח ס' צ' בדברי האחרונים ע"ש אמנם לא נראה לי תירוץ זה חדא מה נעשה בהפוסקים החולקים ע"ז וסברי שאפילו אם רוצה לעשות המצוה ביותר נאות מ"מ יש בזה ג"כ משום אין מעבירין כמו שכתב שם הרדב"ז ועוד דהא בעל המעשה זה היה ר' יוחנן ור' יוחנן הא סובר במגילה ד' כ"ז להיפוך דקדושת בהכנ"ס עדיף מקדושת בהמ"ד ולפי זה הא קשה יותר מה זאת דקאמר דשכר פסיעות עם קדושת בהמ"ד כיון דאיכא תרתי דחי להא דאין מעבירין על המצות ע"ש בפירושו הלא אדרבא דהא אפילו במצות שוות יש בו משום אין מעבירין על המצות ומכש"כ הכא דאית בי' תרתי שקדושת בהכ"נ עדיף יותר ועוד הא אפילו אם היו מצות שוות ג"כ יש בזה משום אין מעבירין ואמאי משבחה ר' יוחנן ויותר מזה קשה לי על סברתו שכתב דשכר פסיעות עם צירוף המצוה מבטל הסברא של אין מעבירין לפי זה מה יעשה בהגמרא דמנחות דף ס"ד דאמרינן התם דמצות העומר להביא מן הקרוב לא מצא מן הקרוב מביא מן הרחוק ומפרש הגמרא דהטעם הוא משום אין מעבירין על המצות ואמאי הא התם נמי שכר פסיעות יש וצירוף קדושת בהמ"ד הא לא מהני כלל לר' יוחנן