אבן שתיה מד

תחילה מניח את של ראש וניטל את של יד אף שעובר על אין מעבירין ומאי אולמיה הדרשא של וקשרתם לדחות האיסור של אין מעבירין וגם קושית הט"א דלמה לן קרא של וקשרתם תיפוק לא משום אין מעבירין לא קשה מידי וקושיא חדא מתרצתא בחברתא דבאמת האיסור של אין מעבירין הוא מן התורה וכיון שכן היה הדין שאם עבר ונטל את של ראש תחילה היה הדין שצריך להניחו תחילה כדי שלא לעבור על אין מעבירין לכן בא הדרשא של וקשרתם והדר לטטפת בין עיניך לגלות שכאן מחויב הוא להניח השל ראש וליטול השל יד ולא יחוש כאן על האיסור של אין מעבירן ולדעתי הוא פשוט ולא הבנתי כוונת הגדולים הללו בזה בקושייתם

הן אמת שראיתי בט"א שם שכתב שאף אם כבר עבר על המצוה שפגע בה בראשונה והתחיל כבר במצוה אחרת מ"מ אמרינן כי עדיין לא פקע ממנו האיסור של אין מעבירין ומחויב לחזור למצוה הראשונה ע"ש שהוכיח זאת מהא דיומא דף נ"ח דאמרינן התם אליבא דר"ע לענין הזאה שאם עבר מקרן המזבח שהיה מוטל עליו להזות תחילה משום שפגע בו ראשון והגיע להקרן השני והזה אזי להזאה השניה צריך לחזור להקרן הראשון שעבר ממנו אף שע"י כן מוכרח הוא לפנות לצד שמאל ועובר על כל פינות שאתה פונה תהי' לימין משום דכיון דכבר נתחייב להזות בקרן הראשון אזי אף אם עבר ממנו מ"מ שוב. לא פקע ממנו האיסור של אין מעבירין ע"ש לפי"ז הא הדרא הקושיא לדוכתא דמאי אמרת דקמ"ל שאף שפגע בש"ר קודם מ"מ צריך להניחו וליטול של יד ז"א דהא גם לזה לא צריכין האי קרא דוקשרתם מטעם דכיון דעבר פעם אחת משום אין מעבירין אז לא פקע ממנו החיוב עד שיחזור ויניח השל יד וקרא למה לן

אמנם לדעתי אין זה ראיה כלל לנידן דידן דהא המזבח הזהב היה אמה על אמה מרובע נמצא כשעבר מקרן מערבית דרומית ששם היה צריך להזות בתחילה והגיע לקרן מזרחית דרומית ועשה שם הזאתו אזי שוה לו המרחק של קרן דרומית מערבית לקרן מזרחית צפונית הילכך אמרינן כיון שעכשיו שוה לו המרחק ממילא שוב אינו עובר עוד הפעם על אין מעבירין דהא המרחק שוה הוא מש"ה אמרינן דמוטב לו יותר לחזור להקרן שפגע בו בתחלה כדי לתקן מה שכבר עבר על האיסור של אין מעבירין אבל בנידן זה שכבר נטל התפלין של ראש בידו והעבירה של אין מעבירין במה שלא נטל השל יד זה כבר עבר וחלץ לו אזי אי לאו הקרא הוי אמינא שטוב יותר להניח התפילין של ראש שבידו משיעבור שני פעמים על אין מעבירין הילכך בעינן וקשרתם שאפילו הכי חוזר לשל יד וברור הוא לדעתי

היוצא לנו מזה שדעת התוס' הוא דהאי איסורא של אין מעבירין הוא מן התורה וכן נראה שהוא דעת הנמו"י בהלכות תפילין שפוסק שם להלכה שאם עבר ונטל תפילין של ראש תחילה מניחן ג"כ תחילה קודם של יד משום דאין מעבירין על המצות ודלא כדעת התוס' אלמא שהוא סובר דאיסור של אין מעבירין דוחה למה דילפינן מקרא דוקשרתם לאות על ידך וכו' דתפילין של יד קודם לשל ראש ואי לאו דאין מעבירין הוא מן התורה האיך דוחה דרשה של תורה אלא ע"כ הוא סובר דהא דבעינן של יד קודם אף דילפינן זאת מקרא מ"מ אין זה, אלא לכתחילה בעינן כן וכיון שאיסור של אין מעבירין הוא איסור של תורה דוחה הוא למצוה זו הרי מבואר שהוא סובר שזה הוא מן התורה

וראיתי בח"ס ח' א"ח ס' קפ"ז שכתב דהאי מצוה של כל פינה שאתה פונה תהא לימין דאמרינן ביומא ובכמה דוכתא הוא עדיף יותר מהא דאין מעבירין על המצות ע"ש הנה זה פשוט דהמצוה של אתה פונה לימין בודאי אינו אלא מדרבנן דהא לית לן קרא ע"ז ולא ילפינן זאת אלא מהים שעשה שלמה והים לאו כלי קודש הוא ולא כלי שרת למילף מיניה ואינו אלא אסמכתא בעלמא וכן מוכח ממסכת מדות פ"ב דאמרינן התם כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל חוץ ממי שאירעו שלשה דברים שהם חוזרים על העקב נסוך המים והיין והעולת העוף וכו' ואם נאמר דהחיוב של פונה לימין הוא מן התורה האיך התירו לו בשלשה דברים וכי תימא דאי אפשר בענין אחר ומשום הכי התירו זה אינו דהא אמרינן בסוף מסכת תמיד דכהן גדול גם בשלשה דברים הללו היה מקיף לימין רק כהן אחר היה מושיט לו הרי מבואר שיש עצה לזה ואם היה חיוב דאורייתא מי התיר זאת לכהן הדיוט אלא ע"כ שהוא רק דרבנן ולפי זה כיון שהקפת ימין שהוא רק דרבנן דוחה להאסור של אין מעבירין ממילא מוכח שאין מעבירין נמי אינו אלא מדרבנן ופשוט הוא לדעתו אבל באמת דברי הגאון הזה שגבו ממני דהמעיין בסוגיא דיומא שם לפי המסקנא יראה להדיא דנהפוך הוא אלא האיסור של אין מעבירין הוא דוחה להמצוה של כל פינה תהא לימין ע"ש ותראה שכן הוא וכן הבעל ט"א במגילה שם הוכיח ג"כ מסוגי' זו דאין מעבירין דוחה לכל פינות וכו' והוא פלא האיך כתב להיפוך הלכך אין להביא ראי' מדבריו לנידן דידן

אמנם כ"ז אם יש לפניו שתי מצות לעשות והתחיל באחת אז אם מניח אותה שהתחיל בה ורוצה לעסוק במצוה האחרת יש בה משום אין מעבירין מן התורה אמנם אם הוא בחד מצוה רק שפגע בה והוא מניח אותה עד לאחר זמן בזה נראה לכאורה שאינו אלא מדרבנן ומה שכתבו התוס' ביומא דף ל"ג דהיכא דלא עבדינן אלא חדא מצוה אם עובר מעליה אין בו משום אין מעבירין הכוונה הוא שאין בו משום אין מעבירין מן התורה אבל מ"מ איסור דרבנן יש בו תדע דאל"כ תקשה לדידהו הגמרא דמנחות ד' ס"ד דאמרינן התם מצות העומר להביא מן הקרוב ואמרינן דהיינו טעמא משום דאין מעבירין על המצות אלמא דאף בכה"ג דלא הוי אלא חדא מצוה איכא נמי משום אין מעבירין וכן הוא בפסחים דף ס"ד במחזיר הכף הריקן ומקבל המלא מבואר שם ג"כ דאף בחד מצוה יש בה ג"כ משום אין מעבירין ועיי' במ"א בסי' קמ"ז שהתעורר על התוס' דיומא שכתבו שכל כה"ג ליכא משום אין מעבירין מגמרא זו דמוכח דאף כה"ג יש בזה משום אין מעבירין וראיתי במחצה"ש שם שתירץ שכוונת התוס' הוא דהכא שאני כיון דאיכא כנגדו סברת דתדיר ג"כ אז דוקא מחלקינן בין חדא מצוה לתרתי מצוה משא"כ במקום דליכא כנגדו הסברא של תדיר אז אף בחדא מצוה נמי איכא ביה משום אין מעבירין ע"ש אבל לא נראה כן כי המעיין בתוס' במגילה דף וא"ו שהביאו שם ג"כ התירץ שכתבו ביומא שיש חילוק בין שני מצות לחדא מצוה ואח"כ הקשו לנפשם על תירץ זה מהא דמגילה דמקדימין לקרות באדר הראשון משום הטעם דאין מעבירין על המצות אף דהתם נמי ליכא אלא חד קריאה ומחמת כן סתרו תירץ זה ע"ש והשתא אם נאמר כסברת של המחצה"ש דדוקא היכא שיש כנגדו הסברא של תדיר אז בחדא מצוה אין בו משום אין מעבירין אבל בשאר דוכתא אפילו בחדא מצוה נמי איכא בו משום אין מעבירין א"כ לא הקשו כלום ממגילה דהתם הא אין בי' כלל הסברא של תדיר אבל לפי מה שכתבתי ניחא משום דמה שכתבו התוס' דהיכא דאינו צריך לעשות אלא חדא מצוה אין בו משום אין מעבירין הכוונה הוא דאין בו משום אין מעבירין דאורייתא אבל מדרבנן יש בי' ולפיכך ניחא ההיא דמנחות דהתם מדרבנן הוא דאסור ולפיכך בעינן נמי האי קרא דאל פתח אוהל מועד כדי שיהא עליו החיוב מן התורה ליתן השירי הדם דוקא על יסוד מערבי ואף דבלאו הכי הרי הוא עובר על אין מעבירין זה אינו דכל כה"ג כיון שהוא חדא מצוה אין בזה אלא איסור דרבנן הילכך שפיר בעינן קרא לזה ומשום הכי נמי לא הקשו כלום על מה שחילקו בין שני מצות לחדא מצוה מהא דמנחות דף מ"ד דמבואר שם דאף בחדא מצוה איכא נמי משום אין מעבירין משום די"ל דהתם האי אין מעבירין הוא רק מדרבנן דגזרו אטו אין מעבירין של שני מצות רק בהא דמגילה כיון דכל עיקר קריאת המגילה הוא דרבנן ואיכא נמי טעמא לקרות