אבן שתיה מג

אחרים כתבו שהוא מן התורה והביאו ראי' מדברי התוס' יומא דף ל"ג ד"ה אין וכו' שהקשו על הא דאמרינן בזבחים דף נ"א דשירי הדם היו שופך על יסוד מערבי וקאמר הטעם דכתיב אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוהל מועד ויסוד מערבי של מזבח הוי כנגד הפתח והשתא למה לן קרא לזה ואמאי לא נפקא ליה מדריש לקיש משום דאין מעבירין על המצות דהא בההוא קרן פגע לי' ברישא ע"ש הרי מבואר מדברי התוס' שאיסור של אין מעבירין הוא מן התורה דאי לאו הכי לא קשה מידי דאי משום אין מעבירין לחוד לא היה אלא איסור דרבנן אלא ע"כ מוכח מזה דגם האיסור של אין מעבירין הוא ג"כ מן התורה ע"ש והוכחת הרדב"ז מדברי התוס' שהוא מדרבנן יש לדחות והוא דלקמן ע"ב אמרינן אמר רבא ש"מ מהא דאין מעבירין על המצות דעבורי דרעא על טוטפתא אסור ופירש רש"י דקמ"ל שאסור להניח תפילין של ראש קודם של יד משום דבשל יד פוגע תחלה ואם יניח של ראש קודם נמצא מעביר הוא על המצוה והתוס' שם הקשו על פירש זה דמאי איריא משום אין מעבירין תיפוק ליה מהא דאמרינן במנחות דף ל"ו כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ של ראש משום דכתיב וקשרתם לאות על ידיך והדר לטטפת בין עיניך לכן פירשו פירוש אחר ע"ש והקשה הטורי אבן במגילה דף וא"ו כי אף לפירש התוס' עדיין קשה להיפוך דלמה לן במנחות שם למילף מקרא שמניח של יד תחלה ואמאי תיפוק להו משום האי טעמא דאין מעבירין כמו שהקשו התוס' בסמוך על קרא דפתח אהל מועד שהבאתי לעיל והטורי אבן גופא תירץ דבעינן הקרא של וקשרתם משום דאי מהאי טעמא דאין מעבירין הוי אמינא דאפילו הכי צריך להניח של ראש קודם משום דהוא מקודש יותר משל יד כמו דאמרינן במנחות דף ל"ד דתפילין של יד עושין אותן של ראש ושל ראש אין עושין של יד משום הכי איצטריך והיו דאפילו הכי של יד קודם ע"ש ולכאורה תירץ זו מספיק על קושיא זו

אמנם מדברי התוס' גופא מוכח דליתא לתירץ זה דהא לפי דברי הט"א ע"כ מוכרחין אנו לומר דכל היכא דליכא קרא אזי האיסור של אין מעבירין וכו' לא דחי למצוה השניה שרוצה לעשות כל שהוא מקודש יותר מהמצוה שהתחיל לעשות דאלת"ה הרי הא הדרא קושיא לדוכתא האי וקשרתם למה לן לאקדומי של יד קודם תיפוק לי' מטעם דאין מעבירין ופשוט הוא ואילו מדברי התוס' ביומא שם מוכח להדיא דסברי שהאיסור של אין מעבירין דוחה להמצוה השניה אף שהוא מקודש יותר שכתבו שם בד"ה אין מעבירין דלא שייך האי חששא של אין מעבירין על המצות אלא דוקא היכא דבעי למעבד תרוייהו שיש לו להקדים ההוא דפוגע בי' ברישא אבל היכא דלא עבדינן אלא חד מצוה לא גמרינן מניה ונעביד למצוה שהיא תדיר ולא נעביד לשאינו תדיר עכ"ל ומבואר בדברי המג"א סי' קמ"ז ובמפרשים שם שכוונת התוס' הוא דבאמת אפילו היכא דלא בעי למעבד אלא חדא מצוה מ"מ איכא נמי משום אין מעבירין וצריך למעבד ההיא דפגע ברישא תחלה כדאמרינן במנחות דף ס"ד לענין הבאת העומר שצריך להביא מן הקרוב דוקא משום האי טעמא דאין מעבירין רק החילוק הוא כן שבמקום שאי אפשר לקיים רק מצוה חדא ואם יעשה מצוה זו אי אפשר לו לקיים שוב מצוה השניה אז אפילו אם פגע בחד מצוה מ"מ אם המצוה השניה יש לה מעלה של תדיר רשאי להניח מצוה זו ולהתחיל באחרת כיון דלהשניה יש לה המעלה של תדיר אבל במקום שיכול לקיים שניהם ובדעתו לקיים תרוייהו אז צריך להקדים המצוה שהתחיל בה אף שהמצוה השניה היא תדירה ואם לאו הרי הוא עובר על אין מעבירין על המצות כיון דסוף סוף יקיים תרווייהו צריך לגמור המצוה שהתחיל בה ע"ש ותראה שכן הוא דאי לא תימא הכי אין שום חילוק בין היכא דאין רוצה לעשות רק חדא מצוה ובין היכא שבא לעשות שני מצות דאין לומר דהחילוק יהי' דבחדא מצוה מחוייב לעשות התדיר דוקא משא"כ בשני מצות אי בעי האי עביד ואי בעי האי עביד זה אינו דאי תימא הכי האי ושמרתם את המצות דדרשינן מיניה שאין מעבירין על המצות למאי אתא דהא לשיטת התוס' לא אתיא אלא היכא דבעי למעבד שני מצות והשתא היכא מיירי דאם המצוה שניה שוה היא במעלה להמצוה שהתחיל בה תחילה הלא אפילו בחד מצוה נמי איכא משום אין מעבירין כדמוכח מדברי התוס' ואם המצוה השניה יש בה מעלה על המצוה הראשונה כגון שהיא מקודש יותר הלא אז אין בה שום דין קדימה ויכול להניח אותה ולעשות את השניה אלא ע"כ מוכח מדברי התוס' דסברי דהאי איסור של אין מעבירין הוא דוחה למצוה השניה אף שיש בה המעלה שהיא תדירא ובזבחים דף צ' לענין תדיר ומקודש איזה מהם קודם הוא איבעי דלא נפשטא ע"ש ממילא לשיטת התוס' דהאיסור של אין מעבירין הוא דוחה להתדיר ע"כ דוחה נמי למקודש דהא תרווייהו כי הדדי נינהו במעלה ופשוט הוא לפי זה הא הדרא הקושיא לדוכתא האי וקשרתם דילפינן מיניה במנחות דתפילין של יד קודם לשל ראש למאי אתי תיפוק ליה מהא דאין מעבירין על המצות דדחי אפילו למקודש

הלכך נראה לי בזה דרש"י ביומא דף ל"ג כתב דהא דאין מעבירין על המצות ילפינן לה מדכתיב ושמרתם את המצות ודרשינן לה במכילתא שהוא לשון מצות דמצוה הבא לידך תשמור לעשותה תיכף ע"ש ועיינתי במכילתא פ' בא אית התם שר' יאשיה הוא דדריש כן וכתב שם הגאון בעל זה ינחמנו בבאור המכילתא שר' יאשיה דדריש האי ושמרתם את המצות לענין שאין מעבירין על המצות ע"כ אינו סובר הא דרבא דאמר בפסחים דף מ' דבמצה בעינן שמירה לשם מצה משעת קצירה ויליף לה ג"כ מהאי קרא דושמרתם את המצות והיינו משום דהאי קרא יתירה הוא ועיין היטיב באלפס שם דהעיקר הוא דבשביל תשש של איסור חמץ לחוד לא בעינן כלל שמירה משעת הקצירה דהא קי"ל בציקה של נכרי אדם ממלא כריסו מהם רק שהוא גזירת הכתוב לחוד דבעינן שיהיו המצות שמור משעת קצירה וילפינן זאת מושמרתם כמו שהקפידה התורה בשמירת מי חטאת וילפינן זאת אליבא דרבא מהאי קרא דושמרתם את המצות נמצא ממילא אליבא דרבא אין לנו שוב קרא יתירה למילף מיניה איסורא דאין מעבירין על המצות וכיוצא בזה ראיתי להגאון בעל ז"י ר' יוסף שטיין הארט לפי זה כיון דהאי דסברי דאיסור של אין מעבירין הוא מן התורה העיקר הוא משום כיון דבמכילתא ילפינן זאת מקרא ע"כ הוא מן התורה כמבואר בדבריהם א"כ ממילא לרבא דלית ליה האי דרשא כלל כמבואר לעיל ע"כ לדידיה האי איסורא דאין מעבירן על המצות הוא רק איסורא דרבנן בעלמא כיון דליכא לי' קרא ע"ז והשתא אתי שפיר קושית הט"א משום דדוקא לעיל הקשו התוס' שפיר דלמה לן הקרא של פתח אהל מועד תיפוק ליה משום אין מעבירין היינו משום דלעיל הוא סתמא דגמרא ונאמרה אליבא דכולי עלמא ואפילו אליבא דר' יאשיה שהוא חידש דין זה של אין מעבירין כדאיתא במכילתא ויליף זאת מהקרא כמו שפירש רש"י שם לכן הקשו שפיר כיון שאין מעבירין ג"כ הוא מן התורה אל פתח אוהל מועד למה לן תיפוק לי' מהאי קרא משא"כ כאן בעל המימרא הוא רבא שהוכיח דין זה מר"ל הילכך לדידיה לא קשה כלל למה לן האי קרא של וקשרתם דתפילין של יד קודם תיפוק לי' משום אין מעבירין דהא השתא אליבא דרבא קיימינן ורבא הא סובר דכל האיסור של אין מעבירין הוא רק מדרבנן ושפיר איצטרך וקשרתם לומר שהוא מן התורה ומתורץ הכל והשתא נסתרת נמי ראית הרדב"ז שהוכיח מזה דסברי התוס' דאין מעבירין הוא דרבנן משום די"ל דע"כ לא כתבו התוס' כן אלא אליבא דרבא אבל לרוב הפוסקים דסברי דלא בעינן שמירה משעת קצירה ודלא כרבא אז לדידהו אייתיר להו האי ושמרתם את המצות ודרשינן מיניה לענין שאין מעבירין על המצות ולדידהו באמת הוא מן התורה וכדמוכח ג"כ מדברי התוס' ד"ה אין מעבירין שהבאתי לעיל

ובר מן דין קושית הרדב"ז שהקשה דאמאי כשפגע בשל ראש