אבן שתיה מב

עושה אין צריכין להפרישו דאינו אלא מדרבנן שוב לא נשאר אלא המצוה לחוד דהא איסור זה אצל קטן נחשב כאילו אינו כלל כיון דאינו מצווה ע"ז וכיון שיש בזה מצוה ממילא יש בזה נמי משום חנוך משא"כ בפסח שלא למנויו כיון שהוא איסור דאורייתא שמצוין להפרישו סובר הר"ן שכל כה"ג אף שיש בזה ג"כ מצוה מ"מ אין בו משום חנוך

לפי זה בנידן דידן לענין תפילין בקטן שהוא משום חשש של גוף נקי נמי בהא חלי אם האסור של גוף שאינו נקי היינו החשש שלא יכנוס בהם לביה"כ כמו שכתב רש"י בסוכה דף מ"ב הוא מן התורה או מדרבנן בעלמא דאם הוא רק מדרבנן אז כיון שבאסור דרבנן אין אנו מצווין להפרישו ולא נשאר אצלו רק המצוה של הנחת תפילין לחוד אז ממילא מצוה לחנכו משא"כ אם הוא חשש מן התורה אז להר"ן אין בזה משום מצות חנוך וראיתי בשאגת ארי' סי' מ' שכתב שהוא מן התורה אמנם כתב שם הטעם משום דילפינן זאת מהא דאמרינן בשבת דף כ"ב ושפך וכסה שלא יכסה ברגל שלא יהיו המצות בזויות עליו וכיון דילפינן זאת מקרא הרי הוא אסור מן התורה ע"ש. לפי זה הא סברא זו בפלוגתא היא שנויה כי פליגי בזה רש"י ותוס' כי מדברי רש"י בשבת שם דף כ"ב ד"ה דם מוכח שהיא מן התורה ועין היטיב ברש"י ביצה דף ל' ד"ה הכל. אמנם מדברי התוס' שם ד"ה סוכה מבואר שכל החשש של ביזוי מצוה אינו אלא מדרבנן וכן הוא להדיא דעת הר"ן בביצה דף ל' ע"ש ממילא לפי זה אין לנו עדיין ראי' ברורה לחלק בין חנוך של תפילין לחנוך של שאר מצות משום דלשיטת שאר פוסקים הסוברים דביזוי מצוה הוא מן התורה הא מוכח מדבריהם דחנוך של תפילין דמי לחנוך של כל המצות ואף אם הוא קודם י"ג שנים מ"מ כל שיודע לשמור תפילין בר חנוך הוא והיינו משום דסברי שאין אנו חוששין אולי אינו יכול לשמור היטיב בגוף נקי

ולדעת הר"ן דמוכח מדבריו דכל היכא דאיכא אסורא לית בו משום מצות חנוך מ"מ הא מוכח מדבריו בר"ה שהוא סובר דבשביל חשש של אסור דרבנן לחוד לא מבטלין המצוה של חנוך וגם מוכח מדבריו דחשש במה שאינו יכול לשמור תפילין הוא רק חשש שמא יעבור איסור דרבנן לחוד וכבר בארנו דבאיסור דרבנן בודאי לא אמרינן אתי איסור דרבנן ודחי מצות חנוך ולפי זה צריכין אנו להבין באמת דעת הרמ"א בזה מ"ש בשאר חנוך של מצות דלא בעי בר י"ג שנה ובתפילין בעי וע"כ צריכין אנו לומר שהרמ"א חושש בתרווייהו לחומרא אולי הלכה הוא שהחשש של ביזוי מצוה הוא מן התורה ואולי ג"כ הלכה היא שכל שע"י החנוך עושה עבירה אז אין בזה משום מצות חנוך

והלכך כיון שכאן יש חשש של איסור ג"כ משום הכי החמיר בתפילין טפי כן נראה לי בדעת הרמ"א

ולפי זה נראה דבודאי צריך לברך משום דלענין חשש ברכה לבטלה אין אנו חוששין לדעת בהע"ט כלל תדע דהא כתוב שם בחלק שני שער ד' חלק הפטור והחיוב וז"ל וגרסינן במכילתא ושמרת את החוקה הזאת שומע אני אף קטנים במשמע וכו' ת"ל ושמרתם לא אמרתי אלא במי שיודע לשמור תפיליו מכאן אמרו קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב לקנות לו תפילין וקטן היודע להתעטף חייב בציצית היודע לפרוש ידיו חולקין לו תרומה בבית, הגרנות וכו' ומדייק בהע"ט דהאי קטן ע"כ גדול הוא והוא חייב בתפילין מן התורה ג"כ כיון שהוא בן י"ג שנה רק שהמכילתא קמ"ל שכל שאינו יודע לשמור תפילין אז אף אם הוא גדול בשנים מ"מ כל דין קטן יש לו לענין זה ע"ש שעיקר הדיוק שלו הוא משום דתני כל הני בהדי קטן היודע לפרוש כפיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות והתם הא בעינן דוקא בן י"ג שנים כדאמרינן ביבמות וכן נשיאות כפים בעינן דוקא בן י"ג שנים כדאיתא במגילה הילכך אינך נמי דקתני התם מיירי נמי כה"ג שהם בני י"ג שנים ע"ש הרי מבואר מדבריו דגם מה דקתני התם קטן היודע להתעטף חייב בציצית היודע לנענע חייב בלולב מיירי נמי בקטן בן י"ג שנה ג"כ דומיא דאינך דהא כולן בחדא גוונא קמיירי לדעת בעל העיטור ופשוט הוא ואפילו הכי בסי' י"ז לענין ציצית בקטן כן בסי' תרמ"ז לענין לולב לא הגיה הרמ"א כלום שיש אומרים דבעינן דוקא י"ג שנים שלימות אף דלבעל העטור קודם זמן זה יש בו משום ברכה לבטלה כמו דאיתא בסי' קכ"ח לענין נשיאות כפים והיינו ע"כ משום דהרמ"א סובר דכל שאין כאן רק החשש משום ברכה לבטלה לחוד בזה אין אנו חוששין לדעת בהע"ט כלל רק אנו סומכין על רוב הפוסקים דסברי שאף קודם י"ג שנים נמי בר חנוך הוא והיינו או משום דחשש ברכה שאינה צריכה לרוב הפוסקים הוא רק דרבנן ובאיסור דרבנן הא אין אנו מצווין להפרישו כמו שכתבתי לעיל או כמו שכתב הפ"מ בסי' תרנ"ז דכל שאנו עושין להתלמד להקטן אז אפילו אם הוא עדיין אינו בר חנוך מ"מ ג"כ רשאין לברך עמו כדי להתלמדו הברכה ע"ש ואין חושש הרמ"א לדעת בעל העטור אלא דוקא היכא דאיכא נמי החשש של גוף נקי שהוא חששא דאורייתא מכח גוף האסור וכל כה"ג כל היכא דאיכא אסורא סובר הרמ"א שאין בזה משום מצות חנוך כמו שהוכחנו לעיל מדברי הר"ן אבל משום חשש ברכה לבטלה לחוד בזה גם דעת הרמ"א לפסוק כרוב הפוסקים דאף קודם י"ג שנים נמי בר חנוך הוא לפי זה פשוט הוא ג"כ לדעת הרמ"א שאם עבר והניחן לקטן כזה שאינו יודע לשמור תפיליו אפילו אם הוא קודם י"ג שנים כיון דאסורא דעביד הרי כבר עביד אז אף לדעת הרמ"א נמי יכול לברך משום חנוך ברכה שלא יניחן לעולם בלא ברכה דהא לענין חשש ברכה לבטלה לחוד כל שאין כאן איסור אחר אין אנו חוששין לדעת בהע"ט הילכך לדידן נמי דהמנהג הוא להניחן כמו חדש קודם שיהי' בן י"ג שנים דכיון דאסורא משום חשש של גוף נקי הרי כבר עביד ואינו מתקן זאת במה שלא יברך אז גם הרמ"א מודה דמוטב יותר שיברך בשביל חנוך המצוה דהא לענין שאר מצות גם שיטת הרמ"א לפסוק כרוב הפוסקים דזמן חנוך הוא קודם י"ג שני ומה דלא הכריע לענין גוף הנחה של תפילין שמניחין אותו קודם היינו משום דחושש לאיסורא אבל לענין עצם הברכה דעתו ג"כ שמברך הלכך שפיר מברך כנלע"ד

סימן טו

שאלה במקומות שהמנהג שם בין הבע"ב שיש להם ס"ת מיוחדת ויש לכל אחר מהם זמן קבוע שקורין בס"ת שלו דוקא ואירע שבעת שהוצרכו לקרות בס"ת של ראובן נתחלפו והוציאו ס"ת של שמעון אם רשאין להכניס הס"ת של שמעון לתוך ההיכל ולהוציא הס"ת של ראובן כי אולי יש בזה משום אין מעבירין על המצות

תשובה לענין מה שפילפלו בזה אם האסור של אין מעבירין הוא מן התורה או מדרבנן הנה הרדב"ז ח"א סי' תקכ"ט הביא דברי התוס' ביומא דף ל"ג שמפרשים שם בהא דאמר רבא עבורי תפילין של ראש קודם של יד אסור דרבא איירי בשעה שחולץ תפיליו ומניחן בתיק שלהם בענין שלא יצטרך לעבור על המצוה היינו שלא יניח השל יד תחלה בתוך התיק ואח"כ של ראש למעלה דא"כ כשיבוא להניחם יפגע בשל ראש תחילה ויצטרך להעביר על המצות משום דשל יד יש להניחו תחילה לפיכך צריך להניח בתיק של ראש תחילה ואח"כ של יד הרי מבואר מדבריהם שאף אם אירע שפגע בשל ראש תחילה מ"מ מניח של יד תחילה אעפ"י שמעביר על המצות וכתב הרדב"ז הטעם שנדחה זה מפני זה משום דמאן דמשני ומניח של ראש תחילה הוא עובר אדאורייתא דכתיב וקשרתם לאות על ידיך והדר ולטוטפות בין עיניך והאי דאין מעבירין על המצות הוא רק מדרבנן בעלמא והילכך דאורייתא עדיף ע"כ הרי מבואר הוא שדעת הרדב"ז שהוא רק מדרבנן אמנם מחברים