אבן שתיה מ

חסרון של אות אחת מגרע ומפסיד הוא הכוונה הגלויה והנעלמה של כמה אותיות ותיבות שבתורה ואם חסר אות אחת הרי כל התורה פסולה וזה בלא זה אי אפשר וכל כה"ג שהרוב צריך לבוא להמיעוט וגם אין לו מציאות ניכר בפ"ע לא שייך בזה דינא ביטול ברוב הלכך פשוט הוא שאם אות אחת נכתב בח"ת או כל פסול ונאבד אין יוצאין בה מצות כתיבת ס"ת ועיין בש"ע או"ח בסי' תרנ"א סי' ז' בדין חציצה במקצת היד ובסי' כ"ז ובאה"ע סי' קל"ט סי' י"ד ועיי' בספר ד"נ סי' יו"ד ועיי' בהפר יד אליהו בדין ס"ת פסולה שנתערבה ברוב כשרים ועיי' בי"ש סי' רע"ט ואין להאריך

סימן יג

בפנים הבאתי דברי הגמ' בנזיר מ"ב דאמרינן התם מדאמר רחמנא בנזיר יגלחנו כולו דוקא מכלל דבכל התורה כולה רובא ככולו מדאורייתא ע"כ הגמרא וכתב רש"י ע"ז וא"ת אדרבא נילף מנזיר לכל התורה כולה כמו דכאן לא אמרינן רובא ככולו ה"ה בכל התורה נמי ותירץ משום דהוי נזיר ומצורע שני כתובים הבאים כאחד דבשניהם אמרינן לעיל שצריכין לגלח כל השער ולא מהני בהו רובא ושני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין ע"כ. ולכאורה דברי רש"י הלל תמוהין הם חדא דהא בסמוך קעביד הגמ' צריכותא דנזיר ממצורע ליכא למילף דמצורע צריך לגלח כל גופו ונזיר אין צריך לגלח אלא ראשו לחוד ומצורע מנזיר ליכא למילף דשאני נזיר דקרבנו טעון לחם ע"ש הרי להדיא מבואר בגמ' דתרווייהו צריכי וכל כה"ג הא לא הוי שני כתובים וקושיא זו הקשה הגאון בעל אורח מישור ונשאר בקושיא אך אני תמה עוד דהאיך הוי מצורע עם נזיר שני כתובים דבעינן בהו דוקא שיגלח כולו האיך מבואר הוא בקרא דמצורע צריך לגלח כולו ולא סגי ברובא ואי משים דכתיב במצורע וגילח את כל שערו דמשמע כולו הא זה אינו דהא בהוריות ד' ג' אמרינן אמר ר' יוחנן מאה שישבו להורות אינן חייבים עד שישגו כולם משום דכתיב אם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כולם דוקא ופרכינן מהא דכתיב מלאכי ג' הגוי כולו והתם הא אמרינן רובא ככולא ומסקינן התם דר' יוחנן בתיובתא דאף דכתיב כל מ"מ הכוונה הוא רובא לחוד וע"ש היטב בסוגי' ובמהרש"א שם ד"ה אלא מאי וכו' והיוצא משם הוא דכל היכא דכתיב בתורה כל או כולו אין הכוונה כולו דוקא אלא אפי' רובא לחוד נמי מהני אם לא היכא דידעינן ממקום אחר דמהני אפי' רובא כגון התם בסנהדרין דידעינן מאחרי רבים להטות דרוב נמי מהני ואפילו הכי כתיב כל ע"כ אתי לדרשא דבעינן דוקא כולו אבל בשאר דוכתא דכתיב כל או כולו הכוונה הוא רובא ע"ש ותראה שכן הוא. נמצא לפי זה דיגלח כל שערו הנאמר במצורע אי לאו דהוי ילפינן מנזיר דבעינן שיגלח כולו הוי אמרינן דסגי ג"כ ברובא כמו בכל דוכתא דכתיב כל וסגי אפי' ברובא ממילא הא ליכא ע"ז אלא חד קרא דנזיר והדרא קושית רש"י לדוכתא אמאי לא ילפינן בכל התורה מנזיר דלא אמרינן רובא ככולו ומזה הטעם נמי אינו מספיק מה שכתב האורח מישור שם דהני שני כתובים יהי' הקרא הנאמר בלוים והעבירו תער על כל בשרם ויהיה זאת שני כתובים עם נזיר ע"ש דזה ג"כ אינו מספיק דהא מכל הנאמר בלוים נמי אי לאו דילפינן מנזיר דבעינן כולו הוי נמי אמרינן דברובא סגי וכן ראיתי להדיא בפירוש הרא"ש בנגעים פ' י"ד משנה ג' על הא דאיתא התם שלשה מגלחין הנזיר והמצורע והלוים וכולם שגילחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות לא עשו כלום וכתב ע"ז הרא"ש וז"ל בנזיר כתיב תער לא יעבור וכו' בלוים כתיב והעבירו תער וכו' ומצורע יליף מהם ושתי שערות מנזיר טמא ילפי דגלי בי' קרא ע"כ וקשה דהא הך דנן דאמרינן שאם שיירו בהם שתי שערות דמעכב הא בכולם כתיב כל שערו אלא ע"כ דמתיבות כל לא מוכח מידי דכל משמע נמי דסגי ברובא

ואין לדחות ולומר דרבא ברי' דרב איקא בנזיר שם שהוכיח מזה דרובא ככולו אית לי' כר' יוחנן בהוריות דכל הוא דוקא כולו ולא רובא ואז הוי שפיר מצורע ונזיר או לוים ונזיר שני כתובים הא ע"כ זה אינו דהא יש להבין למה לו לרבא ברי' דרב איקא למילף דרובא ככולו מנזיר וכי כעורה זו מה דאמרינן בפ"ק דחולין דילפינן רובא מאחרי רבים להטות או מהלמ"מ כמו שכתב שם רש"י דף י"ב אמנם כבר חילקו בזה המחברים שיש תרי עניני רובא והתם בחולין מיירי הגמ' ברובא שהמיעוט הוא בתוך הרוב ומדין ביטול נגע בו כי גם בסנהדרין דאזלינן בתר רובא הוא מדין ביטול כמבואר במרדכי פ"ק דחולין משום דעיקר הפעולה הוא הפסק והדיבור היוצא מפיהם וזה הוא מעורב ונתבטל ע"ש היטב משא"כ הכא לא מדין ביטול ברובא ולא מדין כל דפריש מרובא קפריש אתינן עלה רק שאנו רוצין למילף היכא שיש לפנינו רוב ומיעוט ושניהם קבועים והתורה ציוה עלינו לעשות מעשה בזה אם נאמר שאם עשה מעשה ברוב יהי' דינו ונחשב כאלו עשה מעשה בכולו וזה לא ידעינן אלא מנזיר דוקא דאי לאו קרא היה אמרינן שאף שהתורה אמרה שיגלח את ראשו היה די בהמעשה הנעשה ברוב שיהיה דינו זאת כמו שעשה המעשה בכולו לפי זה אם נאמר שכל הסוגי' בנזיר אזלי רק אליבא דר' יוחנן שסובר שכל היכא דכתיב כולו או כל אזי לא אמרינן התם רובא ככולו מ"מ כל זאת לדידי' באמת שפיר ילפינן מנזיר דבכל התורה רובא ככולו אף כה"ג לעשותו ככולו אבל מנ"ל לדידן דאף כה"ג רובא ככולו דהא מנזיר לא מצינו למילף דאיכא למימר אדרבא דגילה רחמנא בנזיר דלא אמרינן רובא ככולו ומינה ילפינן לכל התורה כולו כמו שהקשה רש"י ותירוץ של רש"י משום דהוי נזיר ומצורע שני כתובים זה הא אינו מספיק לדידן דהא לדידן ליכא רק חד קרא דנזיר לחוד כמו שכתבתי בסמוך

ולכאורה עלה על דעתי לתרץ דברי רש"י עפ"י הגמ' דסוטה ד' ט"ז דאמרינן התם דתגלחת שניה של מצורע ידעינן אותה מהלמ"מ שמגלח כולו חלק כדלעת ע"ש ולפי זה קשה למה לן הקרא דכתיב וגילח את כל שערו דבעינן שיגלח כולו הא ידעינן זאת מהלכה למ"מ וכה"ג פריך הגמ' בעירובין ד' ד' ואי משום דצריך לכתוב קרא זה לכלל ופרט כמו דדרשינן התם יגלח את כל שערו כלל את ראשו ואת זקנו פרט וכו' מ"מ זה אינו דהא אפילו אי לא הוי כתיב רק וביום השביעי יגלח את שערו לחוד נמי היה כלל דכיון דכתיב שערו סתם משמע כל מקום שיש בו שער כמו דדרשינן כי יתן איש אל רעהו כלל והיינו נמי דכיון דכתיב סתם כולל כל הנתינות או כמו דדרשינן בקידושין כ"א ולקחת את המרצע ולקחת כלל המרצע פרט הכא נמי סתם שערו משמע הכל וא"כ האי כל דכתב רחמנא למה לן ש"מ הכא הוא דבעינן כולו הא בכל התורה רובא נמי דינו כמו כולו ובזה ניחא נמי קושיית הבעל אורח מישור שהקשה דהא לעיל עבדינן צריכותא דבעינן תרווייהו מצורע ונזיר ולא הוי שני כתובים אבל לפי מה שכתבתי ניחא דעיקר ההוכחה הוא משום יתור התיבה של כל הנאמר אצל מצורע דלא איצטרך הילכך ע"כ אתי לדרשא למילף מזה דרובא דינו ככולו והשתא ניחא נמי דהוכרח רש"י לפרש דהני שני כתובים הם דוקא מצורע ונזיר ולא כתב דהוא קרא דלוים כמו שמפרש הא"מ משום דמקרא דלוים אין שום ראי' כי אף דכתיב בהו והעבירו תער על כל בשרם מ"מ לדידן דסבירי לן דאף היכא דכתיב כל או כולו מ"מ מהני נמי רובא ממילא שוב אין מקרא זה דלוים ראי' דלא מהני בדידהו רובא משום דאף דכתיב בהו כל מ"מ יכול להיות דמהני רובא והילכך ע"כ הא דפסלינן גם בלוים אם שייר שתי שערות הוא משום דילפינן לוים ג"כ מנזיר ממילא שוב ליכא שני כתובים דבעינן כולו דוקא והלכך מוכרח רש"י לפרש דהני שני כתובים הם נזיר ומצורע ומתורץ הכל

מיהו עדיין צ"ע כי בקידושין ד' ל"ה ע"א בתוס' שם ד"ה