אבן שתיה לט

הגבאים והנאה זו מעורבת היא ואינו ניכרת וא"כ דמי ממש להדין של מהרי"ט במעות של קופות הקהל ונדר אחד ממעות של שמעון דלא אמרינן כה"ג שיתבטל מעות של שמעון ברוב משום דהשותפות לא נעשה אלא בהנאת המעות ולא בגוף המטבע והנאה של כל אחד אינו ניכרת ולא שייך בזה הפרדה וכל שאין שייך הפרדה להיתר בפני עצמה בזה לא שייך ביטול ברוב משום הכי הוכיח הגמ' שפיר האיך מביאין שעירי רגלים שהוא חטאת מתרומת הלשכה הא יש בזה גם מעות שכבר מתו הבעלים שלהם והוי להו חטאת שמתו בעליה וביטול הא לא שייך כאן דהא אין לכל אחד בהמעות אלא תערובות הנאה זה בזה שהוא דבר שאינו ניכר בפ"ע וכל כה"ג לא שייך בזה ביטול ברוב

ובזה ניחא לי נמי מה שהקשה המל"מ בהלכות מעילה סוף פ"ז על הא דאנן קי"ל דהך דינא דמטבע אינו בטילה הוא רק מדרבנן לפי"ז האיך אמרינן בעירוכין דף ד' דהכהנים אינם נותנים בתרומות הלשכה משום דדרשי האי קרא דכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל והדין הוא שממעות של תרומות הלשכה מביאין ג"כ עומר ושתי הלחם שהוא נאכל לכהנים ואם אנו נותנין לתרומות הלשכה האיך נאכל את העומר ושתי הלחם הא מנתה שלנו לא תאכל כתיב אלא כליל תהיה והקשה המל"מ הא כבר נתבטל השקלים של כהנים ברובא של שקלי ישראל וע"ש מה שתירץ דהדרשה של הכהנים הוא לאו דוקא כי אינו רק מדרבנן אבל לכאורה דוחק הוא דהא בגמ' איתא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמו משמע שהוא מן התורה וגם בתמורה ד' ט"ו שהבאתי לעיל מבואר להדיא שהוא מן התורה אמנם לפי מה שביארתי לעיל עפ"י סברת מהרי"ט ניחא משום דבמעות של תרומות הלשכה כיון שההיתר אין לו הכרה בפ"ע לא שייך בזה ביטול ברוב כלל ואין להקשות דהא לפי זה היה להיות באמת הדין עם הכהנים שהם פטורים ממחצית השקל ואמאי קי"ל אנן שהם חייבים כמו שהביא רש"י שם וז"ל ולדידן לית לן הך דרשא דהאי כליל תהיה במנחת כהן גרידא כתיב אבל במנחת ציבור זיל בתר רובא ע"כ הרי לכאורה מבואר מרש"י להיפוך דגם בזה אזלינן בתר רובא וכן באמת המל"מ שם הביא ג"כ דברי רש"י הללו לראי' שזה טל ברובא ע"ש אבל באמת אין זה קושיא כלל על דברי משום דהא יש להבין דברי רש"י מה זה שכתב ולדידן לית לן הך דרשא של כליל תהיה שמנחת כהנים אינו נאכלת אדרבא הא בזה ליכא פלוגתא אי מנחת כהנים כליל הוא או לא רק שהכהנים היו רוצין לומר שהמעות שלהם אינם בטלים ואנן סברי לן שבטלים ומה זאת שייך להדרשא הא מצינו למימר שבגוף הדרשה אין בזה פלוגתא כלל רק עיקר הפלוגתא הוא אם היא בטילה או לא ועוד מה זה שכתב רש"י דהאי כליל תהיה במנחת כהן גרידתא כתיב דמשמע מזה דאם הכהן מביא בשותפות עם ישראל אף שהישראלים אינם רוצים נמי נאכלת משום דכל כה"ג לא מיירי קרא ואח"כ מסיים רש"י דמשום ביטול ברוב נגע בה משמע אבל אם אין כאן ביטול ברוב אז אפילו אם היא מנחת כהן שאינה גרידתא נמי אינו נאכלת ויותר מהכל קשה לי למה לו לרש"י להביא סברא דנפשי' על מה דאנן קי"ל דהכהנים חייבים ליתן לתרומות הלשכה וכתב הטעם משום דאזלינן בתר רובא הלא אנן דרשינן זאת מקרא ויש לנו לימוד מפורש ע"ז והוא בירושלמי פ"א דשקלים הלכה ג' תני ר' טבי בשם רב המנונא מה השיבו חכמים על הדרשא דכהנים שהם אומרים שאינם רשאים ליתן לתרומות הלשכה משום דמנחתם אסור לאכול ומהתרומה מביאין העומר שהוא נאכל ואנן קי"ל שהם חייבים אמר ר' טבי שכך השיבו דהא חזינן בחטאת יחיד שמתו בעליה שהלכה למ"מ הוא שהיא תמות ואינה נאכלת ואפ"ה בחטאת ציבור שמתי בעליה נאכלת אלמא מצינו שיש חילוק בזה שאף שאינה נאכלת ביחיד מ"מ נאכלת בציבור ואמרינן דהאי הלכה למ"מ שחטאת שמתו בעליה אינה נאכלת ביחיד נאמרה אבל לא בציבור ה"נ מה דכתיב בתורה דמנחת כהן כליל דוקא ביחיד נאמרה זאת ולא בציבור ע"ש הרי שיש לנו דרשה מפורשת שהכהנים חייבים בנתינת שקלים משום דילפינן בבנין אב מחטאת הציבור והתם הא הדין שאף במקום דלא שייך לומר זיל בתר רובא כגון בגלות בבל שכל הציבור מתו מ"מ נמי אין החטאת מתה כדאיתא בתמורה ד' ט"ו אף כי התם לא שייך לומר דל בתר רובא ואמאי הביא רש"י כאן סברא דנפשי' משום רובא וכן הברטנורה בשקלים פ"א משנה ד' כתב ג"כ בחדא כרש"י דאנן בזה לא קי"ל כדרשא דכהנים משום דדיקא במנחת כהן לבדו אמר קרא כליל תהי' ולא היכא שיש לו שותפות עם הציבור ע"ש והיינו ממש הדרשא של הירושלמי ולא מסיים כלל הא דמסיים רש"י משום דאזלינן בתר רובא והיינו משום דאנן לא צריכין לבוא לזה כלל כיון דילפינן זאת מקרא דחטאת וזה לכאורה קושיא גדולה על רש"י לפיכך נראה לי ברור שגם רש"י כיון לדרשת הירושלמי דילפינן זאת בבנין אב מחטאת הצבור וזה הוא מבואר ברש"י במה שכתב ולדידן לית לן הך דרשא דכהנים דהאי כליל תהי' במנחת כהנים גרידתא הוא וכו' ר"ל משום דילפינן הדין של כהנים בתרומות הלשכה מחטאת כמו שהתם יש חילוק בין יחיד לציבור ה"נ לענין מעות הלשכה אך שהיה קשה לרש"י מה זה בנין אב מחטאת דבשלמא בחטאת הא התם כל דין של יחידים שוה זה כמו זה ואין חילוק בין כהנים לישראלים דכל חטאת יחיד דין הוא שימות ושל ציבור אינו כן משא"כ לענין מנחות הא ביחידים גופא יש חילוק דמנחת ישראל נאכלת ומנחת כהנים נשרפת ואם היו אפילו מכל הכהנים יחד מביאין מנחה נמי נשרפת וא"כ עכשיו שנתערבו מעות של קהל כהנים עם מעות של קהל ישראל מנ"ל דאזלינן בתר הציבור של ישראל זיל בתר הציבור של כהנים ולא דמי לחטאת דהתם אין חילוק רק בין יחיד לציבור וע"ז תירץ רש"י דאזלינן בתר רובא. ורוב האנשים הם מאותן שמנחתן נאכלת ור"ל כי אנן לא ילפינן בבנין אב מחטאת רק לענין זאת שיש חילוק גם במנחות בין יחיד לציבור ושוב לאחר איזה ציבור ניזל זה ידעינן ממקום אחר דבכל התורה כולו אזלינן בתר רובא הלכך גם כאן אזלינן בתר רוב הציבור שמנחתן נאכלת וקאי האי רוב על האנשים שזה הוא דבר הידוע וניכר בין כהנים לישראלים ולא קאי כלל על רוב המעות והמעיין בירושלמי יראה שמה שכתבתי ברור הוא בכוונת רש"י ומתורץ קושית המל"מ ותמה אני על השו"מ שם בסי' קצ"א שתירץ קושיית המל"מ בדרך רחוק מאוד הא לדברי מהרי"ט הזה שהביא ג"כ בתשובה שם מתורץ ברווחא. ולפי הנראה השיאו סברת מהרי"ט לכוונה אחרת. ולדעתי מה שבארתי זה הוא הנכון ודין זה של מהרי"ט דמי ממש לעבד של שני שותפים ויש לאחד בו שני חלקים ולהשני חלק אחד וזה שיש לו חלק אחד שיחרר חלקו שאותו עבד אסור בשפחה מן התורה מחמת חלק החירות שלו אף שהמשחרר אין לו בעבד אלא רק חלק מועט ולא שייך כה"ג ביטול ברוב כלל כיון שאין לההיתר פירוד והפרש בעולם אז על כל חלק וחלק אמרינן שמעורב בו מהכל כמו שביארתי לעיל והוא מקצוע גדול בדין רובא וראוין למי שאמרן

היוצא לנו מזה דכל שאין המבטל שהוא ההיתר קנה שם מציאות לעצמו או היכא שאי אפשר לו להיות בלי המתבטל אין בכחו לבטל לזולתו אף שהוא הרוב וחבירו המיעוט לפי"ז איפה הוא שייך ביטול באותיות של ס"ת או תפילין הנכתבים בפסול ונאבדו בתוך הס"ת ואינן ניכרין הלא כל האותיות של התורה משולבות הם ואחוזות זב"ז ע"י בא זה ולימד ע"ז או באם אינו ענין או ע"י עירוב פרשיות והאות שנכתב במקום אחד יש לו חלק וחיבור אף באות ובתיבה שנכתב במקום אחר ע"י דרשות חז"ל כמו בנקבו שם יומת הנאמר בפ' אמר מרומז בזה הדק של מקלל אביו הנאמר בפ' משפטים כמו דאמרינן בשבועות ז' וכן לא תאכלו על הדם אם תמצא איזה פסול באות אחת אזי נתרעו ונעשה קלקול בששה מקומות עיי' סנהדרין ס"ג כה"ג עצמו מספר ממילא הא כל