אבן שתיה לח

רוב יש לו כח ג"כ לבטל האיסור אף שעכשיו הוא מעורב ואינו ניכר משא"כ הכא בתערובות ממון של שמעון בתוך מעות הקהל הא בזה לא קנה המעות של קהל שם היתר בפני עצמן דהא אין קפידא על גוף המטבע אם הוא ממה שנתן שמעון בתוך הקופה או הקהל ואם היה רשות לשמעון ליטול חלקו ולחלק כפי דעתו אזי היו יכולין הקהל ליתן לו גם מעות ומטבע אחרת כל שאין קפידא במשקל של המטבע וגם גוף המעות מה שנותנים הכל להגבאי כמה פעמים כבר חלפו והלכו להם והעיקר של הקופה המקובץ אינו בנוי אלא על הנאה המגיע מהמעות המקובץ שנתרצה קופות של הקהל ובהנאה הא אי אפשר להפריד בין הנאה הבאה ע"י מעות שמעון או בין הנאה הבאה ע"י מעות הקהל וכיון שההיתר אין לו מציאות בפ"ע אין לו יחוס לבטל האיסור אף שהוא רוב ובכל פרוטה ופרוטה יד שמעון והקהל שוה בזה הילכך לא שייך כאן ביטול ברוב ע"ש

ובסברא זו תרצתי לנפשי מה שהיה קשה לי קצת בתמורה ד' ל' דאמרינן התם ואיזהו מחיר שאסרה התורה להקריב האומר לחבירו הילך טלה זו תחת כלב זה וכן שני שותפים שחלקו אחד נטל עשרה טלאים ואחד נטל תשעה וכלב שכנגדו כולן אסורין להקרבה ומוקי בגמ' דמיירי דטפי דמי דכלב מחד מהני טלאים והאי טיפונה שדי בכולהו. וע"ש ברש"י החשבון דמיירי דבכל טלה וטלה יש עשרה פעמים נגד הכלב וקשה אמאי הוי זה מחיר כלב מן התורה הא נתבטל דמיו ברובא בתוך דמי הטלאים ואף שיש לדחות דהאיסור אינו רק מדרבנן אמנם מפשטות המשנה משמע דמה"ת ג"כ אסור בהקרבה דהא וכן קאמר משמע שהוא דומיא דרישא שאסור מן התורה וכן כתב להדיא התוי"ט שם שגם בדין זה של שני שותפים נמי מן התורה אסור משום מחיר כלב ובאמת המעיין היטב בבכורות ד' נ"ז מבואר כן להדיא שגם בזה אסור הוא מן התורה וכן מבואר להדיא במ"א סי' קנ"ג סעי' קטן מ"ז דדוקא בהקדישות של ביהכ"נ אינו רק מדרבנן אבל בהקדשות של מזבח כה"ג התערובות אסורין מה"ת אף שרובא התירא הוא ע"ש היטב ובפמ"ג שם. אכן לד' מהרי"ט ניחא דהא גם התם לא קני ההיתר שם בפ"ע מעולם כי על כל התערובות חל האיסור של מחיר כלב על כל אחד ואחד במקצתו ואי אפשר לבררו מעולם ובכל חלק וחלק של הטלה יש בו איסור שאי אפשר להיות ניכר בפ"ע וכל כה"ג לא שייך ביטול ברוב ופשוט הוא כי דברי מהרי"ט הללו לא שייכי כלל לדברי המרדכי ביבמה שרקקה דם או לגיגית המתבקעת בשבת שהתעוררו בזה הכרו"פ בסי' ק"ב והנב"י מהד"ת סי' נ"ד כי התם מיירי שיש להאיסור וההיתר מציאות בעולם רק שאי אפשר לברר ולהכיר איהו אבל מ"מ כלפי שמייא גליא משא"כ נידן דמהרי"ט באמת בפ"ע אין לו שום מציאות בעולם כלל ודמי זאת לעבד של כמה שותפים שאחד מהם שיחרר חלקו שאותו העבד אסור בשפחה ובבת חורין משום צד חירות שבו אף שהוא חלק מעט כנגד חלק העבדות שלו מ"מ לא שייך כה"ג ביטול ברוב וזה הוא ממש הדין של המהרי"ט והדין המבואר בתמורה שהבאתי

ודרך אגב אמרתי לתרץ דברי התוי"ט בתמור' פ' ו' משנה ג' מקושיא החמורה שהקשה עליו הגרע"א שם שהת"ח כתב שבשני שותפים שחלקו זה נטל עשרה טלאים ואחד נטל תשעה וכלב שהעשרה טלאים כולם אסורים מה"ת משום מח"כ כל זמן שלא ביררו טלה א' כנגד הכלב וע"ז הקשה הגרע"א וכתב נפלאתי על כבודו הגדולה שבע"ח אינם בטלים זה אינו אלא מדרבנן ע"כ ולכאורה הוא קושיא גדולה אמנם אחר העיון ניחא והוא עפ"י מה שמבואר בפסחים ד' פ"ח בחמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת בעור של א' מהם דאסורים כולם באכילה והקשו המפרשים דאמאי לא יתבטלו הפסחים ברוב דהא ארבע הם בודאי כשרים עיי' כו"פ בסי' ק"א אמנם יפה תירץ בזה החו"ד בסי' ק"א וזה הוא סברת הכנה"ג הובא בפ"מ סי' ק"ט דלא שייך ביטול ברוב אלא דוקא אם הספק נולד ע"י התערובות ואם לא היה נתערב לא היה לנו שום ספק דומיא דסנהדרין כשיש רוב מזכין ומיעוט מחייבין אז נולד לנו הספק הדין עם מי אבל אם לא היו אלא המחייבין לחוד או המזכין לחוד אז לא היה לנו שום ספק עם מי הדין וכיון שהספק נולד ע"י תערובות של הדיינים בזה גלי לן התורה דאזלינן בחר הרוב משא"כ אם הוא בדבר שאפילו אם לא היה רק אחד היה לנו ג"כ ספק זה כגון הכא בתערובות העורות הא הפסחים שעליהם אנו דנין בהם הא לא היתה שום תערובות כי כל אחד מהחבורה מכיר פסחו ואפ"ה נולד להם הספק שמא זה העור הוא מפסחו וקרבן שלו הוא הבעל מום וכיון שיש על כל פסח ופסח ספק בלא תערובות של החמשה פסחים בזה לא מצינו בכל התורה שיתבטל ברוב ע"ש שמביא ראי' לסברא זו ועיי' בשו"מ ח"ד סי' קמ"ד שמחזק סברא זו וכתב שכל כה"ג שהספק אינו נולד ע"י התערובות אזי אף מן התורה נמי אינו בטל ע"ש וכן מבואר בחו"ד גופא שהוא מן התורה ע"ש ודו"ק נמצא לפי זה נידן דתמורה נמי ממש להא דמיא דהא גם התם אין הספק נולד מכח התערובות דהא אפילו אם כל טלה וטלה הי' בעדר בפני עצמן והיה מחליף על תשעה טלאים אחרים וכלב אחד כל כמה שלא בירר טלה אחת כנגד המח"כ היה נולד הספק על כל טלה וטלה אולי הוא המחיר והוי על כל אחד ספק דאורייתא בלא תערובות וכל כה"ג לא שייך בזה ביטול ברוב ושפיר כתב בעל הת"ח שהוא ספק דאורייתא על כל טלה וטלה ומתורץ קושיית הגרע"א

ולפי סברת מהרי"ט שהבאתי לעיל תרצתי נמי מה שהקשה הבעל שו"מ ח"ד סי' קצ"א בהא דאמרינן בתמור' ד' ט"ו שהגמ' רוצה להוכיח דהא דאמרינן חטאת שמתו בעליה תמות לא נאמרה זאת בחטאת ציבור ואפילו אם מתו בעליה נמי קריבה ומביא ראי' משעירי רגלים וראשי חדשים שהם קרבן חטאת ובאין מתרומות הלישכה והאיך אמר רחמנא אייתינהו מתרומות הלשכה דלמא מתו מרייהו דהני זוזי שנתנו בתרומות הלשכה אלא לאו ש"מ משום דאין ציבור מתים. והקשה המחבר הזה מה זה הוכחה הא אפילו אם מתו מ"מ לא מתו אלא מקצת מהציבור ורוב המעות שבלשכה הוא מהאנשים אשר חיים עדנה ואזלינן בתר רובא אבל לעולם היכא דמתו כל הציבור כמו בשבעים שנה דגלות בבל דמייתי התם אין הכי נמי דדין מעות חטאת שלהם אף שהם של צבור מ"מ דינו כדין מעות של חטאת יחיד דאזלי לאיבוד וע"ש מה שתירץ בדוחק גדול דהטעם הוא משום דבמעות של אחרים לא שייך עליהם דין ביטול כדאמרינן בביצה ד' ל"ח אבל כבר כתב הש"ש בשמעתא ו' פרק ד' דכל זאת הוא דוקא במעות של הדיוט אבל מעות של הקדש דין איסור יש להם ובטלין שפיר ע"ש שהביא ראי' ברורה לזה גם מה שכתב משום דהיתר בהיתר לא בטל הא זה נמי במחלוקת היא שנוי' אמנם לדברי מהרי"ט ניחא דהא תרומות הלשכה נמי בשותפות של כל ישראל הנעשה במעות המקובץ בלשכה עיקרו הוא על הנאה הבאה מהמעות ולא על גוף המטבע תדע דהא כל עיקר תרומות הלשכה נתקן שיהי' לכל ישראל חלק בקרבנות הצבור כדאיתא בב"מ ד' נ"ח ובשקלים פ"ד איתא שגם שכר האומנים ולשון של זהורית משעיר המשתלח היתה נמי מתרומות הלשכה ואם היה קפידא בגוף המטבע א"כ אם הזדמנו שנתנו לשכר האומנין שלא במתכוין ממעות וממטבע של אחד מהם או משנים מהם האם נאמר ששוב לא יהי' חלק להם בקרבנות הציבור וכן להציבור לא יהיה להם חלק בהמצוה של שכר האומנים הא זה אינו דא"כ למה לן לתרום על העתיד לגבות והכל הוא כדי שיהיה לכולם חלק בקרבנות הציבור וע"כ צ"ל שאף אם הזדמן ולקחו ממטבע של אחד מהם על מצוה אחת אמרינן שהוא מזכה ממעותיו לכל ישראל שיהיה להם חלק במעותיו וכנגד זה גם הם זיכו לו שיהי' לו ג"כ זכית במעותיהם הנשאר בהקופה נמצא עכשיו אין לכל אחד חלק מבורר במעות הקופה של תרומות הלשכה רק לכל א' יש לו חלק הנאה שיכול הוא להנות ולזכות כפי חלקו במה שיקנו