אבן שתיה לז

בגמרא ובש"ע. ולפי המבואר משמע שאם יוצא אפילו מקצת מהתפילין חוץ למקומם אינו מקיים בזה מצות תפילין ואמאי לא נימא גם בזה רובא ככולא ונימא שכל שרוב מהתפילין מונחים כדין שוב לא קפדינן על המיעוט כמו בכל התורה כולה דאזלינן בתר רובא ע"ש

תשובה שמעתי אומרים שאחד ממחברי הזמן התעורר בזה ולא ראיתי הספר עדיין ומה שרוצים לחלק בעניני קבוע ושאר חילוקים לא נראה לי כלל כי על הכל יש להקשות מגמ' מפורשת בזבחים ד' כ"ו דאף דכתיב בקדשים ושחט אותו על ירך המזבח צפונה מ"מ אם היתה הבהמה רובה בצפון ומיעוטה בדרום כגון לר' יוסי ב"ר יהודא דאית לי' שם ד' נ"ח מחצי המזבח ולדרום דינו כדרום כשר דדוקא אם היתה מקצת הבהמה חוץ לעזרה התם דוקא פסול משום דבעינן והביאום לשם עד שתהא כולה לפנים אבל היא בצפון ורגלה בדרום כשר ע"ש ברש"י ד"ה הכניס ראשו וכו' ולקמן ברש"י ד"ה אבל וכו' ומה לי בין הא דכתיב על ירך המזבח דמהני אפילו אם אינו מונח רק רובא על המזבח ובין לאות על ידך דלא מהני רובא הלכך לא נראה לי לחלק בזה והעיקר נראה לי דלא שייך כאן רובא דהא תנן במנחות ד' מ"ט שחי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו ואפילו אם חסר אות אחת מעכבת ופריך הגמ' מאי קמ"ל פשיטא שאם חסר אות אחת פסול וכה"ג דרשינן לקמן לענין תפילין ומפרש רש"י דהא כתיב וכתבתם כתיבה חמה משמע שלא יחסר והיינו משום יחור המ"ם דרשינן כמו דכתיב כתב תם וכה"ג דרשינן בבואכם בביאת כולם ולא בביאת מקצתם עיי' נדה ד' מ"ז או כמו דדרשינן והביאום לפני וכו' הנאמר בויקרא י"ז עד שתהא כולה לפנים בזבחים כו' או בבואם אל אוהל מועד עד שיבא כולו לאוהל מועד ואם בא כולו לאוהל מועד רק שציצית של שערו הי' בחוץ ג"כ לא נקרא בא כולו כדאיתא בזבחים שם או ולקחתם דרשינן שאם חסר כ"ש פסול דבעינן לקיחה תמה והיינו הכל משום יתור המ"ם ה"נ כיון דכתיב וקשרתם לאות על ידך דדרשינן לקמן ד' ל"ה דבעינן נמי קשירה תמה הכי נמי דרשינן מזה קשירה תמה שיקשור הכל על היד ואם חסר אפילו כ"ש מן הקשירה אין זה קשירה תמה ופשוט הוא ומחמת כן נראה לי שאפילו אם כל הקציצה של התפילין מונחין על מקומן רק קצת מהתיתורא בולט חוץ למקומן הראוי להם עפ"י דין ג"כ אינו מקיים בזה מצות הנחתן כי התם לאחר דפריך הגמ' חסר אות אחת פשיטא שפסול ומשני לא נצרכא אלא לקוצו של יו"ד ופריך הא נמי פשיטא ומשני לא נצרכא אלא דבעינן מוקף גויל ומפרש הרשב"א שם מה הוא ההפרש בין סברת החרצן שהי' ניחא לי' דעל חסרון של קוצי של יו"ד שוב לא קשה לו פשיטא ולדעת המקשה הא נמי פשיטא ומפרש שהתרצן היה סובר דכיון דרובא של האות נכתב כתיקונו רק שחסר קצת ממנו הוי אמינא דאזלינן בתר רוב האות וכשר קמ"ל דאפילו הכי פסול. והמקשה פריך דגם זה פשיטא הוא דהא מאחר דילפינן זאת מוכתבתם דבעינן כתיבה תמה שוב לא מהני בזה רובא דהאות ובעינן דוקא כולו ואם חסר כל שהוא פסול ע"ש נמצא ה"נ כיון דתיתורא של התפילין והריבוע של התיתורא הוא הכל הלמ"מ כדאיתא התם במנחות ועל כולם נאמר וקשרתם על ידך שיהי' קשירה תמה על ידך הכל כפי מה שנאמרה הלמ"מ שיהי' כל הריבוע של התיתורא קיים הלכך אם בולט קצת מהריבוע לחוץ ואין כל הריבוע על היד אף שהרוב מהריבוע הוא על היד מ"מ כיון שחסר קצת מהריבוע אין זאת קשירה תמה דומיא דאם חסר קצת מהאות דלא מהני מה שרוב האות קיים משום דעדיין לא נקרא תמה ה"נ לענין הקשירה דהא בשניהם דרשו חז"ל שיהי' הכתיבה והקשירה תמה מה בכתיבה אם חסר כ"ש פסול אף בקשירה כן וגם הא לקמן ד' ל"ז מקשינן אנן כתיבה לקשירה לענין מה כתיבה בימין אף קשירה כן או כמו דדרשינן במנחות ד' ל"ז וקשרתם וכתבתם מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה ע"ש אלמא דמקשינן להדדי ועוד דהא כמו דדרשינן והיו הנאמר אצל הכתיבה דבהווייתן יהו שלא יחסר מהם מאומה ה"נ דרשינן האי והי' לאות על ידך שבהווייתן יהו שכולם דוקא יהי' על ידך ולא מקצתן חוץ ליד וברור הוא לדעתי

גם בלא"ה נראה לי דכל כה"ג לא שייך כאן דין רובא כלל דהא עיקר דין רובא מסנהדרין ילפינן דכתיב בהו אחרי רבים להטות ועיי' בפוסקים דאפילו לפי המסקנא בחולין ד' י"א וי"ב מ"מ עיקר דין רובא מסנהדרין ילפינן עיי' בנב"י מהד"ת סי' קנ"ד והלכך בעינן דומיא דסנהדרין והתם הא יש קיום ומציאות בפני עצמו בלחי סיוע מן המועט דהא הרוב המסכימים לדעת אחת זאת הא אפשר להיות גם בלתי המיעוט כי אף אם לא היה המיעוט כלל היה ג"כ נגמר ביניהם כן וכן הא דילפינן דאזלינן בכל התורה בתר רובא מתגלחת ראשו של נזיר במס' נזיר ד' מ"ב התם נמי הרוב השער של ראשו שגילח נתקיים המעשה של הגילוח בלי סיוע מהמיעוט או לענין שחיטה או מילה או פסוקא או נטולה וכה"ג בכל התורה כולה כל היכא דמצינו דין רובא אין הרוב צריך לבוא להמיעוט ויש לו קיום בלתי המיעוט ועל כל כה"ג אמרה התורה דהמיעוט הוא טפל ובטל ונגרר אחר הרוב משא"כ היכא דהרוב אין לו מציאות וקיום וביאור בלתי המיעוט כגון בנ"ד דהא אם חסר תיבה אחת מהפרשה אף שהוא מיעוט מ"מ ע"י זאת נתקלקל הפשט והביאור של הרוב כדומה בפסוק של ונתתי מטר וגו' יחסר תיבת מטר אז אף שהוא מיעוט מ"מ ע"י כן נפסד הכוונה והביאור של כל הפרשה ובפרט הא איכא כמה דרשות דדרשי חז"ל באם אינו ענין או בבא זה ולימד על זה או בכל י"ג מדות שהתורה נדרשת ו בכל כה"ג שגם הרוב צריך לבוא להמיעוט ובלתי המיעוט אינו קיום לא שייך כה"ג דהמיעוט יהי' בטל להרוב כיון דגם הרוב צריך לבוא להמיעוט ובלעדו אין לו קיום והעמדה אינו מן הדין שזה יהי' טפל ובטל לזה והיינו הכל משום דלא הוי דומיא דאחרי רבים להטות דילפינן מזה דאזלינן בתר רובא הילכך הכא נמי כיון דעל כל ד' פרשיות כתיב והי' לאות על ידך היינו שכל הכתוב בהפרשיות יהי' כולם דוקא על ידך ודרשו חז"ל שהוא בגובה היד וכיון שמקצת מהפרשה היא חוץ למקומה הראוי לה לא מהני בזה מה שהרוב הוא במקומה דהא בזה לא אמרינן כלל שדי מיעוטא בתר רובא כיון דהרוב צריך לבוא להמיעוט ג"כ ובלעדו אין לו שום קיום אינו בדין שהעיקר הא' יהי' נמשך וטפל לעיקר השני וזה כלל גדול בכל דיני רובא

ומהאי טעמא נראה נמי בעובדא שבא לפני הח"ס בא' שכתב ס"ת אות אחת שהוא חק תוכות בענין שהאות פסול הוא מה"ת ואח"כ נעלם ממנו איזה הוא האות הפסול ולא ידע מקומו איה ואי אפשר לו להכירו בשום אופן ופסק שם שהאות בטל הוא ברובא של הס"ת ע"ש ולפי מה שכתבתי נראה שכל זאת הוא דוקא לענין לקרות בו בציבור משום דבזה סמכינן על כמה פוסקים הסוברים שמותר לקרות בס"ת החסר וכמו שמחלק הר"ן כה"ג בפ"ב דמגילה לענין ס"ת שחסר ממנה יריעה ע"ש אבל לענין לצאת בו מצות כתיבת ס"ת כיון שחק תוכות הוא פסול מן התורה לא שייך בזה ביטול כמו שבארתי כאן

ועיין בשו"ת מהרי"ט ח"ב שאלה לענין ראובן שנדר הנאה משמעון וזה הראובן הוא מקבל פרס מקופות הקהל ובתוך מעות הקהל ישנו שם ג"כ ממעות שמעון ונשאל ע"ז המהרי"ט אם ראובן רשאי להנות מזה הממון אחרי שיש בהם תערובות ממון של שמעון ובתוך התשובה חקר ג"כ אם שייך בזה ביטול שיתבטלו המעות של שמעון בתוך מעות של הקהל והיוצא משם מדבריו כי כאן לא שייך כלל דין ביטול משום דעד כאן לא אמרינן באיסור שבטל בתוך היתר אלא דוקא היכא שאם היו מפרידין את האיסור מתוך ההיתר היה נשאר ההיתר בהתירו וידעינן האיך הוא ע"ז אמרינן כיון שההיתר הוא