אבן שתיה לו

אינו דהא הטור מסיים שם להדיא דלפי זה אם ניקב תוך האות פסול והיינו אפילו אם נעשה זאת אחר הכתיבה

אמנם לדעתי דברי הטור נכונים מאד דהא הטור לא הביא כלל הדין מה שהובא בש"ע סי' ט"ז שיש חילוק בין אם ניקב קודם הכתיבה או אח"כ ללמוד מזה שחילוק זה נוהג בכל מקום שניקב האות רק לא הביא אלא הדין של ניקב האותיות הפשוטות והשתא ניחא הכל אלא שצריכין אנו להבין מקודם האיך הביא הטור סתם מהירושלמי שאם ניקב תוך האות שהוא פסול והוא מימרא דאשייאן בר נדבה והא לפי המסקנא משם נדחו דבריו מהלכה כמו שהבאתי לעיל דברי הרשב"א וע"כ מוכח מזה שהטור אינו מפרש הירושלמי כמו הרשב"א ונראה שהטור מפרש דברי הירושלמי עפ"י מה שראיתי במרדכי ר"פ הקומץ רבה שהביא שם הירושלמי דפ"ב דברכות דאיתא התם עירב את האותיות אית תנא תני כשר ואית תנא תני פסול אמר ר' יוחנן מאן דמכשיר למעלן ומאן דפסיל למטן וכו' וכתב והמרדכי דהטעם של הירושלמי הוא משום דכל שנדבקו האותיות זו לזו דינו כניטל אותו המקום שנדבק הילכך כל שנדבק למעלה בראשו של האות שאז אם היה חסר הראש של אות כגון ראשו של וא"ו או כיוצא בו היה פסול הילכך נמי אם נדבק שם כיון שדינו כניטל פסול משא"כ למטה לאחר שיעור של אות שאף אם ניטל משם כל שנשתייר בו כשיעור אות הוא כשר משום הכי אם נדבק שם נמי כשר ע"כ ע"ש וכשנעיין בזה נראה שיש חילוק בין פירוש הרשב"א לפירוש המרדכי בתרתי חדא בהגירסא וחדא בפירושא כי גירסת הרשב"א שם דהמימרא דאשיאן בר נדבה שאמר שאם ניקב תוכו של בי"ת פסול אמר זאת בשם ר' יוחנן ואח"כ ג"כ הגירסא הוא חבריא בשם ר' יוחנן שר' יוחנן בא לתרץ דברי אשייאן רק שאח"כ דתה שם רב אידי בר"ש תירוץ זה כמו שמבואר הכל לעיל ונדחו דברי אשייאן מהלכה אמנם לגירסת המרדכי והוא גירסא דידן שדברי ר' יוחנן שבא לתרץ דברי אשייאן נשאר ג"כ לפי המסקנא וממילא לא נדחה אשייאן מהלכה עוד יש נפק"מ בין הרשב"א להמרדכי בזה שהרשב"א מפרש דעירוב למעלה היינו טעמא שהוא פסול משום שלא היה עדיין שם אות עליו קודם הפסול גרע יותר משא"כ בעירוב למטה כיון שכבר נכשר האות שוב אינו נפסל ע"י התדבקות אכן שיטת המרדכי היא דהיינו טעמא שדיבוק למעלה גרע מלמטה משום שהמקום שנדבק אות לאות נחשב כניטל וחסר אותו המקום הילכך אם נדבק ראשו של אות שאז אם חסר היה פסול הלכך נדבק שדינו כחסר נמי פסול משא"כ נדבק למטה כיון שהתם גם חסר כשר כי נדבק נמי כשר מבואר מזה שהמרדכי מפרש הירושלמי דפ"ק דמגילה דמתחלה אמר שם דרב שסובר בניקב רגל של הא אם כי גריר ליה נשתייר שיעור אות כשר וכן רב חסדא שאמר שאם הגימ"ל כלה עד סוף הקלף מהני גרירה הם חולקים על אשייאן שאמר שאם ניקב תוכו של בי"ת פסול ומשמע דלית ליה תקנתא ואמאי הא לדידהו מהני גרירה בתוך הבי"ת כדי שיהי' מוקף קלף גם מבפנים וע"ז תירץ דאתיא דאשייאן כהא דעירב את האותיות למעלה שפסול ולא מהני גרירה והיינו ע"כ משום שתנא זה סובר שכיון שנקרא על אות זה שם פסול של חסר אז לא מהני גרירה לעשותו אות משום דבעינן שהתיקון יהי' דוקא דרך כתיבה ולא דרך חקיקה וסובר הירושלמי אליבא דאשייאן דניקב בתוך הבי"ת נמי להא דמיא והיינו משום דכיון דנחתך הקלף סביב הבי"ת מבפנים אז אותו מקום שנחתך נחשב הוא ג"כ כאלו הוא ניטל מגוף האות ואם היתה ניטל זה החלק מהבי"ת אז היה בודאי פסול דהא נתסר כל התמונה של האות וסובר אשייאן דה"ה אם ניטל כל תוכו אז נחשב כל חלק וחלק מהבי"ת כאלו הוא נפרד מחבירו ואין לו התחברות עם האות ודמי כאלו הוא נחסר מהאות והלכך כיון דחזינן בעירוב האותיות שדינן בחסר לא מהני בהו גרירה לשווי' אות הכא נמי בניקב תוכו של אות שדינו נמי כחסר לא מהני נמי בדידיה גרירה לעשותו אות כן הוא הפירוש של הירושלמי לשיטת המרדכי

היוצא לנו מפירוש זה לפי המסקנא אליבא דאשייאן הוא כן שכל דיבוק האותיות שדינן כניטל או נחתך הקלף בתוך האות סמוך ממש לכתב בענין שאם ינטל אותו מקום ישתנה תמונתו של האות אז פסול בכל ענין בין אם הוא נעשה קודם הכתיבה או אח"כ כמבואר מפירוש המרדכי שם אבל אם כשינטל אותו המקום ישאר עדיין שיעור אות בזה לא דיבר כלום אשייאן בר נדבה שם בירושלמי בזה וא"כ יכול להיות שכל כה"ג גם הוא סובר כסוגיא דילן במנחות ד' כ"ט בניקב וא"ו דויהרוג דאם נשתייר שיעור אות כשר ואף שאין מוקף גויל מלמטה מ"מ כיון שנעשה האותיות אחר הכתיבה וגם לא נשתנה האות ונעשה זאת אחר גמר האות כל כה"ג אינו נפסל משום שאינו מוקף גויל ולא סברי ליה כרב ורב חסדא בירושלמי שם דבעינן דוקא שאחר הגרירה ישתייר שם שיעור אות אלא כל שנשתייר שם שיעור אות אף אם הוא כלה בסוף הקלף נמי כשר והשתא אתי נמי שפיר דברי הטור כי אף שהביא דברי הירושלמי שאם ניקב כל תוכו של בי"ת פסול מ"מ הביא נמי הדין שאם ניקב הואו אם נשתייר שיעור אות כשר והיינו משום דלשיטת הירושלמי דבעינן מוקף גויל אף בתוך האות אז ממילא גרע יותר ניקב כל התוך של בי"ת מנפסק רגל הה"א או נפסק הוא"ו דהכא בבי"ת כל צד שחסר מהבי"ת פסול וכיון דהירושלמי סובר דנחתך הקלף דינו כחסר אז כיון שנחתך הקלף סביב האות מבפנים הרי נפרדו חלקו של הבית ופסול משא"כ ברגל הה"א או בוא"ו דלאותו מקום שנחתך מ"מ הא אשתייר כשיעור אות וכיון שנעשה כן אחר הכתיבה הוא כשר והא דכתב הטור לפיכך אם ניקב כל תוכו של האות הוא לאו דוקא אלא משום דפעמים לא נפסל ע"י נקב בתוך האות אם נעשה כן לאחר הכתיבה כגון שהוא באופן שאף אם ינטל אותו מקום שניקב מ"מ ישאר עדיין שיעור אות כגון אם הנקב הוא בהתחלת הבי"ת וגם מפני שיש סברא בראשונים לומר שדוקא אם ניטל כל תוכו אז דוקא פסול כמו שנזכר חילוק זה בסה"ת לכן כתב ניקב כל תוכו שאז לשיטת הירושלמי בודאי פסול כנלע"ד ברור בכוונת הטור ולא הבנתי כלל כוונת בעל שירי קרבן בזה מה ראה על ככה לפרש מדעתו דנפשיה היפוך פירוש הראשונים אשר דבריהם ישר וטוב בפירוש הירושלמי ולכתוב עליהם שכולם לא ראו הירושלמי דפ"ק דמגילה וגם בגוף הפירוש של בעל שירי קרבן שמפרש עירוב אותיות הנאמר בירושלמי הכוונה הוא כגון שנכנס ראש הלמ"ד של שיטה התחתונה בתוך חי"ת או ה"א של שיטה העליונה גם זאת לא נראה לי דהא כל כה"ג רבו הפוסקים הראשונים המכשירים כדאיתא בתוס' גיטין ד' כ' ובש"ע או"ח סי' ל"ב סי' כ"ח ואין לומר דמיירי כגון שנכנס ראש הלמ"ד באות ז' ונעשה קוף או כל כה"ג שנעשה אות חדש דבזה האופן יש פוסקים הפוסלים זה אינו דהא מסיים שם הירושלמי כגון ארצינו ותפארתנו והיינו שנתחבר הצדי"ק או התי"ו להנו"ן וכמו שפירש שם השירי קרבן גופא והא כל כה"ג שלא נשתנה לאות אמרת כשר אלא ע"כ כמו שפרשתי עפ"י שיטת הראשונים היא העיקר

נמצא לפי מה שבארתי לא מצאתי מקום לסברת הנב"י שכתב שאם ניטל כל הקלף שבין אות לאות עד שנשאר רק אויר לחוד דינו כאלו נדבקו האותיות זו לזו ופסול אפילו אם נעשה זאת אחר הכתיבה ולדעתי זה אונו כי מה שהכריח אותו לסברא זו הוא סתירת דברי הטור והש"ע הא כבר תרצתי דבריהם בטוב וגם כיון דאין כאן שינוי התמונה של האות וגם לא שייך כה"ג שנפסדו חלקי האות הילכך לדעתי אין דינו אלא כמו כל נקבים הנעשים סמוך לקלף שיש חילוק בהם בין קודם כתיבה או אח"כ כנלע"ד כעת בזה ועדיין צ"ע

סימן יב

שאלה על הנחת תפילין של יד דבעינן על הקיבורת וכן של ראש דבעינן מהתחלת עיקרי השער כדאיתא