אבן שתיה לה

דאיפסקא באמצע דמכשרינן אנן אי אינו מעכב הקריאה כדאמרינן בסמוך לענין נפסק הוא"ו דויהרוג דאי תינוק קורא אותו וא"ו כשר כ"ש בדבוקה הילכך אין לפסול אלא דוקא אם נדבקה כל הרוח וכו' ע"כ ע"ש ויש להבין מה מרויח הרשב"א בתירוצו מהא דנפסק וא"ו דויהרוג במה שכתב דהכא מיירי שנפסק כל הרוח הא התם בהאו"ו נמי הא נפסק כל הרוח דהא חסר למטה כל רוחב של הוא"ו מהיקף קלף ולדבריו שחסרון קלף גרע יותר מדיבוק האותיות הא הדרא קושייתו לדוכתא אמאי התם כשר והכא פסול הילכך נראה ברור שדעת הרשב"א הוא דהאי פסול מחמת שאינו מוקף גויל לאו פסול מחמת עצמו הוא רק כל עיקר הפסול הוא מחמת שע"י זאת נשתנה התמונה של האות ואבד שמו כמו שמדויק בלשון הרשב"א שכל הפסול הוא משום שנשתנה הקריאה והיינו שע"י התדבקות אות זו בחברתה ונעשו שני האותיות כאות אחת ממילא ע"י כן הפסידה צורתה ותמונתה המקובל אצלינו כי נעשה הכל כמו תערובות דיו ואף שמתוך הענין אנו יודעין שזה הוא האות מ"מ זאת לא מהני כל שנחסר צורתו של האות וזה שפיר ילפינן מכתיבה תמה דהא כיון שאין צורת האות כתיקונו אין זה תמה ודמיא ממש לכל הא דילפינן בפ' הבונה שם מכתיבה תמה כגון שלא יעשה כפי"ן ביתי"ן או כל כה"ג והיינו אף שהתמונה הנשתנית דמיא קצת להתמונה העיקרית וגם מתוך הענין ניכר שזה הוא האות האמיתי מ"מ כל שבאמת נשתנה הצורה של האות אין זה כתיבה תמה ופסול וכן כל היכא דע"י נקר נפסקה האות עד שבכל חלק וחלק ממנו אין בו שיעור האות אז ג"כ אף שע"י התחברות ניכר שהוא אות זה מ"מ כיון שבאמת הוא מיפסק ואין גולמו כאחת נמי פסול מהאי טעמא שאין זה כתיבה תמה והיינו הך דינא הנזכר בשבת ד' ק"ת ובחולין ד' ק"כ שהבאתי לעיל

אמנם אם הנקב אינו באות גופא רק סמוך לאות ממש בין מלמעלה או למטה או מן הצדדין בזה אין הפסול הוא משום כתיבה תמה דהא באמת גוף הכתיבה תמה היא כמו שכתבנו לעיל רק עיקר הפסול בזה הוא משום דאין דרך כתיבה בכך הוא והתורה אמרה וכתב שיהי' כדרך הכותבין ואין דרך לכתוב ספרים לסיים האותיות סמוך ממש לסוף הקלף או סמוך ממש לנקב בלא גליון קצת ודמי לכל הני דתנן במנחות ד' ל' שפסולן הוא רק מפני שאין כותבין כן או כתיבת שמאל שפסול לכמה פוסקים אפילו דיעבד אף שאין לנו לימוד ע"ז והוא רק מפני שאין דרך כתיבה כן והכא גרע טפי כיון ששינוי הניכר הוא וראי' לסברא זו מצאתי במרדכי סוף הלכות תפילין בשם רבינו שמשון וז"ל כל דוכתא דלא הוי כתב הכי מיפסלא מדפסיל ליה תלמודא כל אות שאינו מוקף ע"כ ולכאורה דברים הללו אין להם ביאור וגם מה שייכי זאת לאינו מוקף גויל ונראה שיש כאן קצת היפך הלשון וכן צ"ל כל דוכתא דלא כתבי הכי מיפסל מדפסיל תלמודא לעיל כל אות שאינו מוקף גויל וכוונתו הוא משום דרבינו שמשון סובר דכל שאין האות מוקף גויל אפילו אם נעשה זאת ע"י נקב שניקב סמוך לאות גם כן בכלל אינו מוקף גויל הוי והא כל כה"ג ע"כ אין לפוסלו משום כתיבה תמה דהא באמת כתיבה תמה היא וע"כ הפסול הוא משום שאין דרך כתיבה הוא ע"כ מוכיח שפיר מזה שכל מקום שאין דרך כתיבה כן הוא פסול כגון חוץ לדף או כל כה"ג אף דליכא קרא על זה לפוסלו מ"מ פסול הוא משום שאין כן דרך כתיבה זה ברור בכוונת המרדכי מיהו פסול כזה לא אמרינן אותו אלא דוקא אם נעשה קודם הכתיבה או בעת הכתיבה שאז שייך לומר שאין דרך הכותבין לכתב סמוך לנקב או לכלות האות עם הגליון אבל כל שבשעת הכתיבה היתה כתיקונה רק אח"כ נעשה נקב סמוך לאות בזה אין לפוסלו מהאי טעמא דהא כי כתבו כדרך הכותבין כתבו והיה בכלל וכתבו וגם בגוף האות הא אין בו שום שינוי משום הכי כל שנעשה זאת אחר הכתיבה כשר משא"כ הפסול של דיבוק האותיות כיון שיש שינוי בגוף האות והפסול שלו הוא משום כתיבה תמה בזה כיון שהאות אין צורתו עליו פסול לעולם דומיא לרי"ש שעשו דלי"ת כמו שכתבתי בסמוך

היוצא לנו מזה שיש ג' חילוקים בדין זה האחד היכא שנפסקה האות בענין שאין בכל חלק ממנו שיעור אות אז אף שמתוך הענין ניכר שזה הוא האות האמיתי מ"מ כל שבגוף האות עצמו יש בו שינוי פסול הוא משום כתיבה תמה ואין חילוק בזה בין אם הוא נעשה קודם הכתיבה או אח"כ ופסול זה הוזכר בגמרא בפירוש שהפסול שלו הוא משום דבעינן כתיבה תמה כדאיתא במנחות ד' ל"ה השני הוא הנזכר בגמר מנחות ד' כ"ט והוא הפסול של אינו מוקף גויל ובזה יש שני פירושים האחד הוא פירוש הרשב"א ושאר ראשונים דמפרשי דהאי פסול של אינו מוקף גויל מיירי שנעשה זאת ע"י דיבוק האותיות זו לזו והפסול הוא משום שע"י כן נשתנה תמונת האות ופסול ג"כ משום שאינו כתיבה תמה ובשיטה זו אזיל הב"י ג"כ בתירוצו קמא והילכך כיון שהפסול הוא משום שאינו כתיבה תמה ממילא ג"כ אין נפק"מ בין אם הוא נעשה קודם הכתיבה או אח"כ כמו כל דיני פסולי משום כתיבה תמה ושיטת שאר ראשונים וגם מכפי המבואר בירושלמי מוכח ג"כ הכי דהאי אינו מוקף גויל הנזכר בגמרא מיירי שנעשה זאת ע"י נקב שניקב סמוך לאות או שהאות מכלה כל הקלף וכיון שכן הוא אז ע"כ אין הפסול משום כתיבה תמה דהא תמה היא ומוכרחין אנו לומר לפירש זה שעיקר הפסול הוא משום שאינו דרך כתיבה וממילא יש לנו הכרת מהגמרא שכל כה"ג אם נעשה זאת אחר הכתיבה הוא כשר מיהו אף שיטה זו לא פליגי על פירוש קמא אלא בפירושו של אינו מוקף גויל דלפי פירש קמא האי אינו מוקף גויל מיירי ע"י דיבוק האותיות והם מפרשים דמיירי שנעשה ע"י נקב אבל מ"מ בעיקר הדין מודים הם שכל שנדבקו האותיות כיון דאנן ידעינן שהאות אין צורתו ותמונתו עליו בודאי פסול הוא משום שאין זה כתיבה תמה ואף שאינו בכלל אינו מוקף הגויל הנזכר בגמרא מ"מ פסול הוא מסברא משום שינוי האות או אפשר לומר שהוא ג"כ בכלל עירב האותיות הנזכר בירושלמי פ"ק דמגילה שהוא פסול נמצא לפי זה בהדין של דיבוק האותיות אז לתירוץ הראשון של הב"י שהוא עפ"י שיטת הרשב"א ושאר ראשונים הרי הוא בכלל של הדין של אינו מוקף גויל הנזכר בגמרא ואף לתירוץ השני של הב"י מ"מ אינו מוכרח שהם חולקים על דין זה דהא אפשר לומר שדיבוק האותיות הוא פסול משום כתיבה תמה וגם הוא בכלל עירוב האותיות המוזכר בירושלמי וכיון שיש לנו לומר דבדין זה כולי עלמא מודה שהוא פסול בין אם הוא נעשה קודם הכתיבה או אח"כ ולא מצינו בגמרא ובפוסקים מי שחולק ע"ז לכן סתם הב"י בסי' י"ח וכתב סתם שבדיבוק האותיות פסול בין קודם הכתיבה ובין אחר הכתיבה ולא אוכל להבין מה היתה דעת המחברים בזה וכן מצאתי בחידושי רע"א בסי' ט"ז בשם ספר דבר משה שהתירוץ השני של הב"י אינו חולק על תירוץ הראשון אלא הוא מוסיף שיש אומרים שאף ע"י נקב נקרא נמי אינו מוקף גויל ואולי כיון שם למה שכתבתי

והנה הטור הביא ג"כ כאן דברי הירושלמי דבעינן שיהי' מוקף גויל גם מבפנים והקשו עליו המחברים ג"כ קושי' זו שהקשו על הש"ע דכיון דהטור מביא תחלה שיטת הירושלמי שגם מבפנים בעינן מוקף קלף ופסול כל שניקב תוך האות אפילו אם נעשה הנקב אחר הכתיבה לפי זה הא כש"כ הוא שאם ניקב מבחוץ אפילו אם נעשה אחר הכתיבה בודאי צריך להיות פסול דהא מחוסר קלף חוץ לאות חמור יותר מתוך האות וא"כ אמאי הביא הטור מיד הדין של ניקב האותיות הפשוטות כגון וא"ו או נו"ן שאם נשתייר אות קטנה כשר ואמאי כשר הא אינו מוקף גויל במקום הנקב עיי' בא"ר ס"ק כ"ז והנה על הטור אי אפשר לתרץ כמו שתרצתי דברי הש"ע שאינו מביא דברי הירושלמי אלא ללמוד מזה שגם בפנים בעינן מוקף גויל ומ"מ לא מיירי אלא דוקא אם נחסר הקלף קודם הכתיבה זה