אבן שתיה לד

דהירושלמי סובר דבעינן מוקף גויל אף בתוך האות משום דאף דנדחה רב אשייאן בר נדבח מהלכה מ"מ הא לא נדחה אלא במה דאמר דלא מהני אפילו גרירה בתוך האות אבל במה דבעי מוקף גויל בתוך האות הא בזה לא נדחו דבריו ואדרבא הא לאוקימתא דר' יוחנן דרב אשייאן בר נדבח אתיא כמאן דאמר דעיריב האותיות זו בזו פסול ולא מהני גרירה הא מזה מבואר דהירושלמי סובר דהיקף גויל בתוך האות דמי ממש למוקף גויל שחוץ לאות דאל"כ הא לא דמי הדין דרב אשייאן להדין של עירב האותיות דהתם היינו טעמא דמאן דפוסל משום שאינו מוקף גויל חוץ לאות משא"כ רב אשייאן הא מיירי בתוך האות אלא ע"כ מוכח מזה דהירושלמי סובר דבזה אין נפק"מ בין תוך האות לחוץ לאות אלא בזה לחוד נדחה דברי רב אשייאן לפי אוקמתא דרב אדא ב"ר שמעון משום דאנן קי"ל דכל היכא דכבר נגמר האות שוב לא איכפת לן במה שאינו מוקף גויל ובעובדא דרב אשייאן הא מיירי ג"כ שכבר נגמר האות ע"ש ומ"מ נפק"מ גם לדידן בהא דרב אשייאן כגון אם מתחלה היה הנקב בתוך הקלף והאי כתב האות בהקלף סביב הנקב בענין שאחר הכתיבה בא הנקב בתוך האות שכל כה"ג פסול הוא אליבא דהירושלמי והשתא עולין יפה דברי המחבר כי המחבר שינה בזה מלשון הטור כי הטור כתב וז"ל בירושלמי משמע שצריך גם בפנים מוקף גויל הילכך אם ניקב כל תוכו פסול ע"כ והמחבר השמיט האי הילכך ולא כתב רק הא דבירושלמי משמע שגם בתוך האות בעינן מוקף קלף ותו לא והיינו משום דלפי פירש הרשב"א בירושלמי הא באמת נדחה דברי רב אשייאן מהלכה במה שאמר שנקב פוסל אף לאחר כתיבה אלא כל מה שנעשה בזה אחר הכתיבה לא איכפת לן וכשר ולא העתיק רק הדין מה שנשאר בירושלמי אף לפי המסקנא לכן לא כתב רק זאת שבירושלמי משמע שאף בתוך האות בעינן מוקף גויל משום דדין זה באמת נשאר אף להמסקנא ונפק"מ לדידן היכא דנעשה הנקב קודם הכתיבה וכתב אח"כ סביב הנקב ועד עכשיו לא מיירי המחבר עדיין בהחילק של אינו מוקף קלף בין אם נעשה קודם הכתיבה או אחר הכתיבה עד סעי' ט"ז ושם פסק להלכה שכל שנעשה הנקב אחר הכתיבה הוא כשר אבל כאן עדיין לא מיירי מזה רק בגוף הדין אי בעינן מוקף קלף בפנים או לא והא דהתחיל המחבר וכתב ואם לאחר הכתיבה ניקב בתוך האות דמשמע דמיירי לאחר הכתיבה היינו משום דכאן כתב הדין המוזכר בגמרא מנחות ד' כ"ט דמיירי התם לאחר הכתיבה ומשום שרוצה לסיים אבל ניקב רגל הימני פסול לומר דבזה פסול אפילו אם נעשה לאחר הכתיבה כמבואר הכל בגמרא שם לכן כתב כלשון הגמרא ולפי שהדין של הירושלמי בניקב בתוך האות תלי ג"כ בשני הפירושים בניקב תוכו של האות לכן כשהביא הדין של הגמרא מביא ע"ז שבירושלמי מבואר כפירוש הראשון אבל מ"מ בגוף הדין לפי המסקנא אף הירושלמי מודה דאם הנקב נעשה אחר הכתיבה הוא כשר וזה ברור בכוונת המחבר למעיין בזה והשתא אין שום סתירה וקושיא בדברי המחבר מסעי' ט"ו לסעי' ט"ז ומתורץ קושית הט"ז בס"ק י"ז

ועכשיו נבוא ליתר דברי המחבר כי בסעיף י"ח כתב שאם נדבקה אות לאות בין קודם כתיבה בין לאחר כתיבה פסול ולפי דברי המפרשים מבואר דבדין זה קאי המחבר לפי תירוץ הראשון שהביא בב"י דכל הדין של הפסול מחמת שאינו מוקף גויל לא נאמר אלא דוקא אם אינו מוקף גויל מחמת דיבוק האותיות ואז אין נפק"מ בין אם הוא קודם הכתיבה או אח"כ אבל אם אינו מוקף גויל מחמת נקב אז בכל ענין כשר כמו שהבאתי לעיל לפי זה הדין של סי' י"ח קאי לתירוץ הראשון של הב"י והדין של סי' ט"ז קאי לתירוץ השני ע"ש בדבריהם אבל לולא דבריהם נראה לי זה לדוחק שהמחבר יסתום שני דינים סמוכים זה לזה בסתם אף שדין האחרון הוא סתירה לדין הראשון דהא לפי מה שסתם בסי' י"ח שאם נדבקו אות לאות סול בין אם נעשה קודם הכתיבה או אח"כ והיינו משום שאז אינו מוקף גויל והוא הדין של הגמרא דמנחות ד' כ"ט שם שכל אות שאינו מוקף גויל הוא פסול ולפי זה ע"כ מבואר הוא דהדין והפסול של אינו מוקף גויל הוא בכל ענין בין אם הוא קודם הכתיבה או אח"כ ממילא לפי זה ע"כ מוכרח הוא דכל שנעשה אינו מוקף גויל רק ע"י נקב ולא ע"י דיבוק אותיות אין בזה פסול משום אינו מוקף גויל דאל"כ בעובדא דנקב דנעשה בוא"ו דויהרג אמאי הכשירו הא אינו מוקף קלף והשתא אין לתרץ דהתם שאני שנעשה אחר הכתיבה הוי ע"כ זה אינו משום דלפום סברא דהשתא הא בכל דין של אינו מוקף גויל אין שום נפק"מ מתי נעשה אם קודם הכתיבה או אח"כ כמבואר הכל בב"י ולכל הפחות היה לו לכתוב בשם יש אומרים גם החילוק שכתבו המפרשים דהיינו טעמא שאינו פוסל חסרון מוקף גויל הנעשה אחר הכתיבה משום דכל דין של מוקף גויל הוא משום דכתיב וכתבתם ודרשינן כתיבה תמה ולשון וכתבתם משמע דעיקר הקפידה אינו תלי אלא על שעת כתיבה דוקא הילכך כל שנכתב בכשרות והיה אז מוקף גויל לא חיישינן במה שנתקלקל אח"כ עיי' פ"מ סי' ל"ב ס"ק ח' אבל לדידי קשה דהא מהאי קרא גופא דכתיבה תמה ילפינן נמי שלא יכתוב אלפין עיינין כדאיתא בשבת ד' ק"ב ת"ר וכתבתם כתיבה תמה שלא יכתב וכו' ביתין כפין דלתין רישין וכו' עד פרשה פתוחה כל מה שמבואר שם וילפינן זאת הכל מן וכתבתם והיינו אף שהאותיות הללו דומין זה לזה קצח בכתיבה כמו שכתב הדרישה ביו"ד סי' רע"ד בשם ספר ברוך שאמר שכל אותיות הללו אין בהם הפרש אלא מעט ואי לאו הדרשה של כתיבה חמה היינו אומרין דכיון דההפרש ביניהם אינו אלא מעט וגם מתוך הענין ניכר איזהו האות הוי אמינא שהוא כשר לכן בא הדרשה של כתיבה תמה לומר דאף כה"ג פסול הוא משום דמ"מ לאו חמה הוא ואפילו הכי הא קי"ל דרי"ש במקום דלי"ת או כל כה"ג שאף אם נעשה כן אחר הכתיבה נמי פסול כדאיתא להדיא בעירובין דף י"ג ע"ש הרי מבואר דהאי ילפותא דכתיבה תמה לעולם משמע א"כ ה"ה לענין מוקף גויל דג"כ ילפינן מהאי דרשא גופא בעינן נמי שיהי' לעולם מוקף גויל

גם מה שתירץ הב"י בתירוצו קמא דמה דאמרינן שאם אינו מוקף גויל פסול לא מיירי אלא דוקא אם נעשה זאת ע"י דיבוק האותיות אבל לא אם נעשה ע"י נקב אין לפרש זאת כפשוטא דכל שנעשה ע"י נקב אין ביה פסול משום שאינו מוקף גויל זה אינו דהא להדיא מבואר איפכא בשבת ד' ק"ח דאמרינן התם אמר רב הונא כותבין תפילין על עור של עוף טהור ופריך מאי קמ"ל אמר אביי טובא קמ"ל דהוה אמינא כיון דאית ביה ניקבי לא קמ"ל וכתב רש"י ז"ל לא נכתוב דרחמנא אמר וכתבתם כתיבה תמה שלימה ולא מופסקות ע"כ וכן הוא בהדיא בחולין ד' ק"כ הרי להדיא דכתיבה תמה דילפינן מינה דבעינן מוקף גויל קאי נמי אם אינו מוקף גויל ע"י נקב ג"כ גם בגוף הדבר יש לדקדק קצת דמה שייך לומר שאם יש קצת נקב אצל האות שאין זה כתיבה תמה דהא האות הרי הוא נעשה כתיקונו א"כ הרי גוף הכתיבה של האות הוא כתיבה תמה

הילכך נראה לי כי עד כאן לא מחלק הב"י בין אם אינו מוקף גויל קודם הכתיבה או אח"כ אלא דוקא אם נעשה זאת ע"י נקב אבל כל שנעשה זאת ע"י שנתדבקו האותיות אז אפילו לפי חילוק השני של הב"י נמי אין נפק"מ בזה ובכל ענין פסול ובזה אין התירוץ השני חולק על התירוץ הראשון והוא עפ"י דברי חידושי הרשב"א במנחות הנדפס מחדש אשר לפי הנראה לא ראו אותו מפרשי הש"ע כי הרשב"א כתב שם ד' כ"ט שנראה לומר דהא דפסלינן בנדבק אות לחברתה משום שאינו מוקף קלף היינו דוקא שנדבקה רוח אחת כולו אבל אם לא נדבקה אלא קצת מהרוח ולא כל הרוח לא מיפסל בהכי וכו' וכן צ"ל ע"כ משום דהא בודאי אין לפסול יותר בחסרון היקף גויל הנעשה ע"י התדבקות האותיות מאלו היה שם חסרון קלף באמצע אחת מארבע רוחות דהיינו היכא