אבן שתיה לג

עליה אפשר לומר שיש להחמיר בזה ומכש"כ לדעת הרדב"ז ח"א שאלה ע"ו דמחיקת השם לא הותרה בשביל תיקון אלא אם התיקון הוא להשם גופא כגון אם נפל דיו על השם בענין שאין השם ניכר כלל ובלא תיקון נפסל השם גופא אז מותר מחיקה דומיא דסתירת אבן מעל המזבח דלא הותרו אלא אם הוא עשה דוקא כדי לתקן גוף המזבח משא"כ במקום שהשם גופא כשר רק התקנה הוא בשביל היריעה ולא בשביל השם אסור ע"ש היטב לפי זה ה"נ אין נכון. הן אמת שראיתי בהנב"י סי' קפ"א שדעתו שם שדיו על גבי סקרא לא נחשב מחיקה לענין שמות הקדושים משום דאין כוונתו רק לכתוב ולא למחוק ע"ש מ"מ הא דעת הח"ס לאסור וכן הוא דעת הפ"מ בסי' ל"ב ס"ק ג' ע"ש וגם דעת הנב"י אינו מוכרח כ"כ למעיין וא"כ למה לן להכניס עצמינו בספק ל"ת במקום שכשר בלאו הכי וכמדומה שהעולם נוהגים בזה היתר וצ"ע

סימן יא

שאלה בס"ת או בתפילין שאחר הכתיבה ניטל הקלף שבין אות לאות מהו

תשובה הנה המחבר בסי' ל"ב סי' ט"ז מחלק שאם אינו מוקף קלף ע"י נקב אז אינו פסול אלא דוקא אם נעשה כן קודם הכתיבה אבל מה שנעשה אחר הכתיבה כשר ובסי' י"ח שם היכא שאינו מוקף קלף ע"י דיבוק האותיות זו לזו פסק שאין חילוק בין אם הוא קודם הכתיבה או אח"כ ובכל ענין הוא פסול וזה תלי בפירוש הגמרא דמנחות ד' כ"ט דאיתא התם כל אות שאינו מוקף גויל מארבע רוחותיו פסול ושוב איתא התם בעובדא דניקב הוא"ו של תיבות ויהרוג ואמרי שאם תינוק דלא חכים ולא טיפש קורא אותו וא"ו כשר ואם לאו פסול והקשה הב"י הא אמרינן כל אות שאינו מוקף גויל פסול ומאי מהני מה שהתינוק אומר שהוא וא"ו הא מ"מ עדיין אינו מוקף קלף ותירץ דלא איתמר זאת אלא דוקא היכא דנדבקה אות זו באחרת אבל היכא דנפסקה בנקב לא והכי דייק לישנא דרש"י שם ועוד תירץ דהא דמכשרינן בניקב ע"י נקב היינו דוקא בנפסק אחר הכתיבה שכיון שנכתב כהוגן שוב לא נפסלה מחמת הנקב אבל אם מתחלת הכתיבה היתה שם נקב פסול משום דמעולם לא היתה מוקף קלף ע"ש מבואר הוא דאם מה שאינו מוקף גויל הוא מחמת דיבוק האותיות אז אין נפק"מ בין אם נעשה קודם הכתיבה או אח"כ בכל ענין פסול אבל אם נעשה ע"י נקב אזי אם נעשה אח"כ כשר הילכך בנידן דידן כיון שהוא ע"י נקב נמי כשר אמנם ראיתי בנב"י סי' ע"ה שכתב שכל שניטל כל הקלף שבין אות לאות דינו ממש כמו נידבק אות לאות ופסול אף אם נעשה אחר הכתובה ע"ש שהכריחו לזה קושית המחברים שהקשו דדברי הש"ע סתרי אהדדי שבסי' ב' סעי' ט"ז הביא סתם בלא פלוגתא שנקב הנעשה אחר כתיבה אין בו משום אינו מוקף גויל ואלו בסעי' ט"ו הביא דברי הירושלמי שאם ניקב בתוך האות נמי פסול ושם בירושלמי היתה העובדא שניקב אחר הכתיבה אלמא דאף כה"ג נמי פסול ומחמת כן מחלק דהתם שאני כיון שלא נשאר שום קלף בתוך האות דהירושלמי מיירי שניטל כל תוכו וכיון שכן דמי ממש כאלו נדבק צדדי האות זה לזה ודמי כמי שנדבק אות לחבירו ע"ש

ולפי שלדעתי דברי המחבר נכונים מאד כאשר אבאר וגם מחמת כי לדעתי קצת מאחרונים לא יצאו כ"כ ידי חובת ביאור בדברי הירושלמי בפ"ק דמגילה לכן מוכרת אני להעתיק כל לשון הירושלמי וז"ל שם הלכה י"א ר' זעורה בשם רב ניקב נקב בירכו של ה' אם גורדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם לאו פסול ר' זעורה בשם רב חסדא היה הגימ"ל מכלה את הגויל אם גורדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם לאו פסול ר' זעורה בשם אשייאן בר נדבה ניקב נקב באמצע בי"ת אם היה הגויל מקיפו מכל צד כשר ואם לאו פסול אמר ר' זעורה אתיא דרב חסדא כרב ותרווייהו פליגי על שיטתיה דאשייאן בר נדבה. חבריא אמרין אתיא דאשייאן כר' יוחנן דתני עירב את האותיות אית תנא תני כשר ואית תנא תני פסול ר' אדא בר"ש בשם ר' יוחנן מ"ד כשר מלמטן מ"ד פסול מלמעלן כגון ארצינו תפארתנו ארצך צריכה תפארתך צריכה ע"כ והשירי קרבן שם הביא דברי תשובות הרשב"א במה שמפרש סוף הירושלמי בהא דעירוב האותיות כמו שנעתיק בסמוך פירש הרשב"א והקשה עליו תימה האיך יפרש הא דאמרינן הכא דאתיא דאשייאן בר נדבה כר' יוחנן ולדבריו לא אתיא כלל כר' יוחנן וכתב על הרשב"א והב"י שלא ראו רק הירושלמי דברכות בפ"ג דשם ליכא לא סוף הירושלמי ולא הוזכר שם כלל דברי דר' אשייאן בר נדבה ע"כ ואני תמה עליו האיך ממהר לכתוב כן על הרשב"א והב"י ובאמת המעיין בתשובות הרשב"א יראה האיך שהביא שם כל הלשון של הירושלמי דפ"ק דמגילה ודברי רב אשייאן בר נדבה ע"ש בסי' תרי"א רק שיש שם קצת שינוי בגירסא שהרשב"א בתשובה שם אינו גורס בסוף דברי הירושלמי כגירסא דילן דבירושלמי דילן איתא רב אדא בר"ש בשם ר' יוחנן מ"ד כשר במלמעלן וכו' והרשב"א גורס שם רב אדא בר"ש למוד ולא גריס בשם ר' יוחנן רק מתחלה הוזכר שם ר' יוחנן וכן בירושלמי דפוס קאפוסט בברכות ליכא שם ג"כ הגירסא ר' יוחנן רק רב אדא ב"ר שמעון בשם ר' יוסי ע"ש והשתא ניחא הכל וזה הוא הפירוש של הרשב"א בירושלמי דמעיקרא אמר שם דרב ורב חסדא דאמרי שכל אות אף שכעת הוא אינו מוקף קלף מ"מ אי לאחר גרירה יהי' מוקף קלף כשר הם פליגי על רב אשייאן בר נדבה משום דהוא אמר סתם ניקב בתוך חלל של בי"ת פסול משמע דלא מהני גרירה ולדידהו הא כל דלאחר גרירה ישתייר האות הוא כשר ואמרו חברייא דאתיא דאשייאן כר' יוחנן דתני עירב את האותיות היינו שאינו מוקף קלף אית תניא כשר ואית תניא פסול ומשמע להם דפסול ולא מהני שום תקנה ואתיא דאשייאן כמאן דאית ליה שהוא פסול זה הוא שיטת של ר' יוחנן ואח"כ מסיק בירושלמי רב אדא בר"ש אמר מ"ד כשר מלמטן ומ"ד פסול מלמעלן ור"ל דרב אדא בר"ש פליג על ר' יוחנן שהוא סובר דהני תנאי פליגי בעירב האותיות ורב אדא סובר דלא פליגי כלל בזה רק מאן דמכשיר מיירי שהעירוב הוא מלמטה דכיון דכבר נגמר האות בכשרות קודם שנדבק לאות השני לא איכפת לן במה שאינו מוקף קלף למטה ומאן דפוסל מלמעלה לפי שעד שלא נעשית האות נפסלה גרע טפי ופסול ולא מהני בזה גרירה כמו שביאור שם גופא בתשובה

והשתא לפי מסקנת הירושלמי הא דאשייאן בר נדבה שסובר שכל אות שאינו מוקף קלף לא מהני ביה גרירה נדחת מהלכה דהא רב ורב חסדא פליגי עלי' וסברי דמהני וגם לאוקמתא דרב אדא בר"ש הא ליכא בהני תנאי דסברי כוותיה הילכך ע"כ לית הילכתא כוותי' בזה וגם ע"כ צריכין אנו לומר לפירוש זה של הרשב"א דהא דרב ורב חסדא דאמרי אי גריר ליה ואשתייר כשיעור אות כשר אין הכוונה דבעי גרירה אלא ר"ל כל דאי גריר ליה אז ישתייר שיעור אות ממילא כשר אפילו בלא גרירה משום דכל הראוי לבילה וכו' דאל"כ לשיטת הרשב"א דמפרש דכל שנדבק האות ואינו מוקף קלף רק מלמטה כשר בלא גרירה משום האי טעמא דכל הראוי לבילה וכו' והיינו כיון דכבר נעשית האות כתיקונו שוב אינו פוסל בו מוקף גויל א"כ הא רב ורב חסדא בעובדא דאות הגימ"ל מכלה הגויל למטה הא ג"כ כבר נעשה האות כתיקונה ואי אמרי דלדידהו בעי בזה גרירה דוקא הא אתיא דלא כחד מהני תנאי אלא ע"כ דכוונתם ג"כ הוא דכל דאפשר לגרר אז כשר בלא גרירה משום האי סברא דכל הראוי לבילה וכו'

נמצא לפי ביאור של הרשב"א בירושלמי מבואר הוא