אבן שתיה לב

זאת מציצית דאמרינן בסי' י"א שאם נתקלקלו השיעור של הכנפות אחרי כן כשרה כיון שבשעת עשייתן היתה כשיעור ותירצו שאני ציצית דכתיב ועשו להם ציצית על שעת עשיה לחוד קפיד קרא אבל תפילין מרובעת הלכה למ"מ הוא הילכך כל שעה בעינן שיהי' מרובעת ע"כ ולכאורה היה אפשר לפרש כוונתם שעיקר החילוק תלי בלשון בין אם הוא נאמר בלשון עבר או בלשון בינוני ומשום הכי בציצית שנאמר ועשו שהוא לשון עבר אמרינן כל דנעשה פעם אחת בהכשר שוב לא איכפת לן אף שתתקלקל אחרי כן משא"כ בהלכה דתפילין מרובעת היא נאמרת בלשון בינוני כדאיתא במנחות דף ל"ה תנא תפילין מרובעת הלמ"מ ולשון זה לעולם משמע נמצא דאם נאמר דבהלכה למ"מ נמי תלי בלשון האיך היא מקובלת אצלנו לפי זה בהלכה של כתיבת דיו נמי לפי המבואר אצלנו היא נאמרה ג"כ בלשון עבר כדאיתא בירושלמי בפ"ק דמגילה הלכה למ"מ שכותבין בדיו ולא נאמרה הלכה למ"מ שתהא כתובה בדיו כמו שנאמרה לענין תפילין מרובעת ולפי זה היה לכאורה ראי' להפוסקים הללו דכתיבת דיו לא קפדינן אלא על התחלת הכתיבה שיהי' בדיו ושוב אף שקפצה המראה ונשאר אדום נמי כשר אבל באמת זה אינו דע"כ אין כוונת מהר"ם מרוטנבורג ושאר הראשונים כן דאם באמר דעיקר החילוק תלי בלשון קשה הא איתא בירושלמי שם ג"כ תפירה של ס"ת הלמ"מ קשרי תפילין הלכה למ"מ ולא נאמרה ג"כ ס"ח תפורה הלמ"מ ודמי ממש כהלשון הנאמר לענין כתיבת דיו ואפילו הכי קי"ל ביו"ד סי' רע"ח שאם לאחר התפירה נקרעו התפירות אפילו אם עדיין נשאר מחובר בשני תפירות בענין שחיבור כזה נחשב לחיבור בכלאים ובשבת ובשאר דוכתא מ"מ בס"ת לא מהני זאת וכתבו הטעם בשם הגאון בעל המחבר בני יונה משום דהתפירות של ס"ת אינו בשביל חיבור היריעות לחוד אתינן עלה כי בשביל זה היה באמת די אם נשאר רק שתי תפירות לחוד כל שהוא חיבור ג"כ בשאר דוכתא אלא משום דהתפירות של ס"ת הוא הלמ"מ הילכך בעינן שיהי' רוב השיעור קיים ע"ש וקשה הא הלכה של תפירות ס"ת נמי לא נאמר אלא בלשון עבר כמו הלכה של דיו וכיון דכבר נתפרה כדין מה איכפת לן שנקרע אח"כ הא עיקר הקפידא לא הוי אלא על שעת התפירה אלא ע"כ כל כה"ג בעינן שיהי' לעולם כן הילכך לענין כתיבה בדיו נמי בעינן שיקיים לעולם ואין לחלק דתפירות ס"ת שאני משום דבלא התפירות לא נקרא כלל ספר כדמשמע במגילה ד' י"ט ומשום כן בעינן שיהיו התפירות קיים לעד דאל"כ לא נקרא ספר וקריאת ספר הא לעולם בעינן זה אינו דע"כ מה דבעינן תפירות לאו משום ספר הוא דא"כ הלכה למה לן וכעין שהקשה הירושלמי גופא שם ע"ש אלא כוונת הגמ' במגילה שם הוא כן דמאחר דידעינן מהלכה למ"מ שספר תורה צריכה חפירה וס"ת נקראת ג"כ ספר שוב ילפינן מינה מגילה ג"כ שצריכה תפירה דהא היא כמו כן נקראת ג"כ ספר אבל מ"מ עיקר התפירה דבעינן בס"ת הוא רק מהלכה אלא ע"כ מוכח מזה דכל דהוא הלמ"מ בזה לא דייקינן אנן האיך נאמר ההלכה אם לשון עבר או בשאר לשון כי זאת אי אפשר לברר לא מתוך הלשון של התלמוד ולא מתוך הקבלה רק כוונתם הוא דהתם בציצית נאמר להדיא ועשו להם שהוא לשון עבר הילכך כל שבשעת עשיה היו הכנפות כשרים שוב לא איכפת לן מה שנעשה אח"כ משא"כ בתפילין מרובעת שהוא הלמ"מ וכל שהוא מהלכה הא אי אפשר לדייק האיך נאמר ההלכה הילכך סתמא דמילתא לעולם נאמרה משום הכי לענין דיו נמי כיון שהוא מהלכה למ"מ בודאי נמי בעינן ג"כ שיהי' הדיו קיים לעולם דומיא דריבוע דתפילין או חפירה של ס"ת הרי לכאורה מוכח מכאן שאם קפץ הדיו אח"כ פסולה שלא כדעת המכשירים בזה ואמת בלא"ה אי לאו דמסתפינא הייתי אומר כי הקושיא של הראשונים בזה לאו קושיא היא כ"כ כי במה שתירצו הם דציצית כיון דכתיב ועשו להם ציצית לא קפדינן אלא אשעת עשיה לחוד לכאורה יש לפקפק ע"ז דהא אורחא דקרא לכתוב כן כמו דאיתא בפ' תצוה כ"ח ואתה תדבר אל כל חכמי לב ועשו את בגדי אהרן וכו' דהוא ג"כ לשון עבר ואפילו הכי קי"ל בזבחים ד' י"ח שאם נקרעו בגדי כהונה אח"כ הם פסולים משום דבעינן לכבוד ולתפארת אלמא דלשון ועשו לעולם נמי משמע גם הא איכא מאן דיליף מזה דציצית שעשאן נכרי כשירים משום דכתיב ועשו להם אחרים יעשו להם כדאיתא במנחות דף מ"ב ולדרשא זו נופל יותר הלשון של ועשו שהוא מדבר לזולתו כידוע הילכך לולי דבריהם היה נראה לי לומר כי הא דבעינן שיהיו הציצית רחוק מהכנף שיעור קשר אגודל זאת אינו מבואר בקרא להדיא רק ילפינן זאת מדכתיב על כנפי בגדיהם ולמטה משיעור זה אמרו לנו רז"ל שזה לא נקרא כנף כדאיתא במנחות ד' מ"ב נמצא דשיעור זה של כנף הוא בכלל כל שיעורין שאמרו לנו חז"ל ואולי הוא ג"כ בכלל מה שאמרו שיעורין הלמ"מ וכן לענין ציצית אמרינן נמי במנחות אין ציצית אלא ענף ואמרינן תו התם ד' מ"א דרב פפא אמר הילכתא ארבע בתוך שלש שציצית יש להם ג"כ שיעור כמה יהי' אורכן וגם גבי אזוב אמרו ששיעורו הוא טפח כדאיתא בגמ' ואפילו הכי אמרינן לעיל ד' ל"ח וד' ל"ט דכל השיעורין הללו לא נאמרה אלא דוקא מתחילתן אבל גרדומי תכלת וגרדומי אזוב אין להם שיעור וכשר ג"כ בכל שהוא ע"ש לפי זה הי' אפשר לומר דזה הוא ממש הטעם ג"כ בהא דנתקו מחוטי הערב עד שלא נשאר בהכנף כשיעור שכשר הוא לאו משום דכתיב ועשו שהוא לשון עבר אלא נמי מהאי טעמא משום דהוי בכלל אגרדומי כי מה לי אגרדומי הציצית גופא או אגרדומי הכנף ע"ש בח"ס שהתעורר ג"כ לזה ובפרט לפי שיטת מהרא"י בסי' ס"ח שגם הטעם דאתרוג שנחסר כשר הוא ג"כ משום דהוי בכלל אגרדומי ודמי לאגרדומי אזוב או תכלת הכי נמי לענין כנפות. והשתא ניחא מהא דתפילין מרובעת דאם נתקלקל הריבוע אח"כ פסול דהא התם לא שייך אגרדומי כדאיתא במנחות ד' ל"ה ע"ב לענין גרדומי רצועות דעד כאן לא אמרינן דאם נשתייר כ"ש כשר משום גרדומין אלא בתשמישי מצוה כגון ציצית ואזוב אבל בתשמישי קדושה כגון תפילין ומכש"כ בקדושה עצמה לא נאמרה הדין של גרדומים הילכך לענין קילקול הריבוע לא שייך בזה כלל דין גרדומים ואם נאמר כה אז ממילא בנתקלקל הדיו נמי הא לא שייך בזה דין גרדומים ודמי ממש לריבוע של תפילין דלא מהני בזה במה שהיה יפה בתחילת העשי' מכל זאת אין לנו להקל נגד דעת הפ"מ כנלע"ד. ומחמת כן אני מסתפק קצת בשם שדי שכותבין במזוזות מבחוץ היכא שקפצה ממנו כל הדיו ולא נשאר רק הצבע של אדמומית אם נכון לתקן ולהעביר עליו קולמוס בדיו ומקום הספק הוא לי לפי הסכמת הח"ס בסי' רנ"ו שם דאם לא נשאר רושם הדיו בהשמות שבס"ת אסור להעביר עליהם בדיו משום דהוי בכלל מוחק השם ח"ו שהוא בל"ת והיינו טעמא משום דקדושת השם אין נפק"מ במה הוא נכתב אם בדיו או בשאר מיני צבעים והילכך כשמעביר הדיו על מקצת אות קודם שמשלים את האות הוא מוחק מקצת מהשם. וכן כתב הפ"מ בסי' ל"ב בס"ק ב' ע"ש והילכך הכא לענין שם שדי נמי כיון שאף לאחר שקפצה ממנו הדיו מ"מ עדיין קדושת השם עליו וכשמעביר עליו בדיו קודם השלמת האות הרי הוא מוחק אותו המקצת ולא דמי לשאר השמות שמותר להעביר עליהם כדי לתקן דהתם היינו טעמא כמו שהביא הב"י הטעם בסי' רע"ו בשם הר"י אלכסנדריא דאם מוחק ע"מ לתקן אין בו איסור מחיקה ומאחר שבלא זאת התיקון הס"ת פסולה הילכך מתקן הוא משא"כ לענין שם שדי דבאמת המזוזה כשירה בלא זאת כדאי' בהגמ"י הובא בד"מ סי' רפ"ח ואף הזוהר הקדוש פ' ואתחנן שהזהיר מאד לכתוב השם שדי מ"מ אין זאת מגוף המצוה של מזוזה וגם אין מבואר דבעינן לזה דוקא דיו דהא דעת כמה פוסקים דאף ס"ת כשר בלא דיו ולא בעינן דיו רק במגילה ועיי' תוס' שבת דף קט"ו ובחידושי הרשב"א שם ומכש"כ הכא שכבר נכתב השם בדיו רק שאח"כ קפצה הדיו מ"מ כיון שנשאר רושם האדמומיות אפשר לומר שכשר לכ"ע וא"כ מאחר שמחיקת השם הוא ל"ת חמור שלוקין