אבן שתיה לא

מפני הדליקה דאמרינן התם דוקא היכא דכתובה בדיו המתקיים אבל כתיבת קנקנתום דאינו מתקיים אין מצילין והקשו שם התוס' הא חזינן דקנקנתום מתקיים יותר כדאמרינן בסוטה דאין נותנין קנקנתום דמגילתה משום דכתיב ומחה דבעינן כתב שיכול למחוק וקנקנתום קשה למחוק ותירצו דמ"מ אינו מתקיים זמן רב כמו דיו רק שלפי שעה קשה למחוק משום דנבלעו בתוך הקלף אבל אח"כ אינו עומדת על הקלף כמו דיו ע"ש לפי זה הא מתורץ קושייתו של הח"ס דהא מבואר הוא בפירוש המשניות של הרמב"ם בפ"ג דסוטה דקנקנתום הוא מדברים המשחירים ע"ש נמצא לפי זה אלו הי' נאמר הלכה שצריכין לכתוב בדבר המשחיר היינו מכשירין אף קנקנתום אף שהוא מדברים הנבלעים ואינם מתקיימים הואיל והוא משחיר הוה אמרינן שהוא כשר לכך באה הלכה דיו דוקא שהוא מתקיים מצד עצמו ואין להקשות לפי זה למה לא תירץ הרמב"ם באמת כן על קושייתו דלכן נאמר הלכה דנכתבת בדיו ולא נאמרה הלכה דנכתבת בדבר המשחיר כדי למעוטי דבר שאינו מתקיים היינו משום דאילו לא בא ההלכה של דיו אלא בשביל דבר המתקיים לחוד היה די להיות הלכה שהכתיבה בעינן מדבר המתקיים ודיו למה לן לכך תירץ שפיר דהלכה של דיו בא למעוטי שאר צבעוני כל שאינם דיו ופסולן הוא באמת מחמת שאינם שחורים או מחמת שיש מהם שאינם מתקיים והכל נכלל בהלכה זו של דיו ואין להקשות האיך אפשר לומר כן בדברי הרמב"ם דהלכה של דיו אתי למעוטי קנקתום ג"כ הא להדיא כתב הרמב"ם בפ"א מהלכות תפילין וז"ל "ואם כתב במי עפצים וקנקנתום כשרה". ע"ש הא פירשו שם הראשונים דכוונת הרמב"ם הוא דוקא קנקנתום עם עפצים אבל קנקתום לחוד פסול עיי' בביאור הגר"א או"ח סי' תרצ"א ס"ק ג' ועוד יש ליישב קושיא זו משום דיש לאמר דלכך נאמרה הלכה למ"מ דבעינן דיו דאתי למעוטי שחור שהוא פחמין או שיחור או דמיא דשחור או במיא דאברא דבגיטין קי"ל בהא דכשר אף דגם התם בעינן דבר המתקי' ובעת הכתיבה לכל הפחות עיי' בב"ש בסי' קכ"ה סק"ב דהא כתבי במי פירות פסול משום דאינו דבר המתקיים ואפילו הכי במיא דאברא או בשחור כשירה משים דמתקיים קצת משא"כ בס"ת אף שהוא שחור מ"מ פסולה משום דבעינן דיו דוקא שהוא דבר המתקיים הרבה לפי זה אזלי לה הראיה של הח"ס

גם יש לתרץ לפי מה שכתב הנב"י סי' א' דדיו נקרא דוקא דבר שיש בו ממש ולא שחרות של מראה בלבד וע"ש שמביא ראיה מיו"ד סי' קצ"ח דאמרינן התם שאם הי' צבע על ידו אינו חוצץ ואם הי' דיו חוצץ וכתב הש"ך בשם רבינו ירוחם דדיו היינו טעמו משום דהוא דבר שיש בו ממש ע"ש ובאמת כן מבואר בד' הרשב"א והוא בש"ע סי' קס"א ס' ב' וז"ל היה אחד צובע והיו ידיו צבועות אין הצבע חוצץ על ידו אף על פי שיש על ידו ממשות של צבעונים לא היה צובע אם היו ידיו צבועות ויש ממשות הצבע על ידו הרי זה חוצץ שהדיו היבש חוצץ והלח אינו חוצץ ע"כ הרי התחיל בצבע ומסיים בדיו הלא דיו נמי צבע הוא רק שהוא צבע שחור ואם אין בו ממש בוודאי גם הוא נמי לא חייץ וכן כתב להדיא הט"ז ביו"ד סי' קצ"ח ס"ק ט"ו דשחרוריות נמי אם אין בו ממש אינו חוצץ ומה זה מסיים שהדיו חוצץ הא אם אין בו ממש גם דיו אינו חוצץ ואם יש בו ממש הא גם צבע חוצץ אלא ע"כ דלשון של דיו נופל אם יש בו ממש לכך לא נאמר הלכה סתם שצריכה להיות הכתיבה שחורה דאז היה משמע בכל מידי דמשחיר וכן הביאו האחרונים בשם ספר בני יונה דבעינן ממשות שהדיו יהיה עומדת על הקלף ואין לומר דבאמת כן הוא דלהרמב"ם מאחר דאית לי' שדיו הוא אינו דבר פרטי רק כל דבר שחור נקרא דיו אז לדידיה אין נ"מ ואפילו אין בו ממשות נמי, נקרא דיו והרשב"א ושאר פוסקים דמוכח מדבריהם דדיו יש בו ממש הם אזלי בשיטת ר"ח דדיו הוא דבר פרטי ויש בו ממש זה אינו דהא לפי זה הא דאיתא בתוספתא הובא בשו"ע סי' קצ"ח שהדיו חוצץ נאמר דלהרמב"ם מיירי אף אם אין בו ממש א"כ מאי חילוק בין צבע לדיו הלא שחור נקרא נמי צבע כמו לצבוע שחור הנאמר בב"ק ובשאר דוכתי ולומר שהרמב"ם באמת חולק על הרשב"א ולדידיה אף צבע קלוש נמי חוצץ זה דוחק גדול ועוד דלפי זה יסתרו פסקי השו"ע זה לזה שהמחבר בסי' ל"ב פסק ג"כ כהרמב"ם לענין דיו ואפילו הכי הביא בשו"ע ביו"ד ובא"ח דברי הרשב"א הנ"ל אלא ע"כ דגם להרמב"ם דיו הוא דבר שיש בו ממש וע"כ כן הוא דהא גם להח"ס קשה למה לא בא ההלכה בזה האופן שתחילת הכתיבה צריכה להיות בדבר המשחיר ואז היינו יודעין שאם נתקלקל אח"כ שהוא כשר כמו בכתיבה תמה דילפינן מן וכתבתם דמשמע בעת הכתיבה ומזה יש סברא בירושלמי דאם אח"כ נעשה נקב בקלף ומחמת כן אינו מוקף גויל כיון שהוא נעשה אחר הכתיבה כשר אלא ע"כ כמו שכתב הוא בעצמו דבאם מתחילה נעשה הדיו מדבר שנשתנה מהר אז אפילו בעת שחרירותו פסול ע"ש לכך נאמר הלכה שצריכין לכתוב דוקא בדיו שהוא אינו מתקלקל מהר אלמא דאפילו להרמב"ם נאמר הלכה של דיו דוקא לדבר פרטי ולא לכל דבר המשחיר תדע דהא ברצועות של תפילין שנאמרה הלכה דבעינן שחורות אין נפק"מ במה הוא משחיר אלא כל שהוא משחיר כשר ואפילו אם אינו עומד לזמן מרובה רק שיהי' שחור כעת הוא כשר והיינו מטעם כי שם לא נאמרה אלא הלכה שצריכה להיות שחורין והילכך בכל מה שמשחיר סגי משא"כ כאן בא הלכה בדיו דוקא שהוא דבר פרטי המתקיים נמצא לפי זה אין לנו שום הוכחה להכשיר אם נשתנה אח"כ וראיתי במאור במס' מגילה שהוא אזיל נמי בזה בשיטת הרמב"ם דכל דבר המשחיר נקרא דיו וכתב שם דכל דבר שיש בו תערובות מינין הרבה המשחירים נקרא דיו ע"ש ולפי זה נמי אפשר לומר דלכך באה הלכה דבעינן הכתיבה בדיו שהיא תערובות מינין הרבה. ועיי' בערוך ערך דיו שכתב שהוא לשון זוג חברה של שנים לי דיו הוא ע"ד דו פרצופין שהוא לשין שנים ע"ש ובזה נדחה ג"כ הראי' של הח"ס ומה שלא תירץ הרמב"ם כן כבר כתבתי לעיל

וראיתי בספר מים חיים סי' א' שמכשיר ג"כ בנתקלף השחרות של דיו אפי' נשאר אדום כל שנשאר ממשות של דיו כשר והביא ראי' ממוקף גויל דילפינן מכתיבה תמה ואפילו הכי פסק הב"י בסי' ל"ב סעי' ט"ז דדוקא בתחילת הכתיבה בעינן מוקף גויל וה"נ מאחר שהדיו הי' טוב שוב לא איכפת לן אם נתקלקל אח"כ ע"כ ואני אומר משם ראי' להיפוך חדא דהא התם גופא לא הכריע הב"י האיך לפסוק כי הב"י הקשה על הא דאמרינן במנחות ד' כ"ט בעובדא דאיפסק כרעא דה"א מתיבת העם בתפילין ואמרינן התם דאם נשתייר כשיעור אות קטנה כשר והקשה הב"י הא בעינן מוקף גויל ותירץ דלא אמרינן כן אלא היכא שנדבקה האות בחברתה אבל היכא דאיפסק בנקב ולא נדבקה לאות אחר לא ועי"ל הא דמכשרי בנפסק בנקב הוא דוקא בנפסק אחר שנכתב עכ"ל הרי להדיא איפכא דהא לתירוץ הראשון של הב"י עיקר החילוק הוא בין אם אינו מוקף גויל מחמת עצמו שנדבק לאות אחר או מחמת נקב ובתירוץ השני הוסיף דאף מחמת נקב נמי אינו כשר אלא אם נעשה אח"כ אבל שלא מחמת נקב היינו הדין הנזכר במנחות דף ל"ד דבעינן מוקף גויל דילפינן זאת מכתיבה תמה כמה שכתבו התוס' והרא"ש בגיטין ד' כ' בזה אין חילוק אף אם נעשה אח"כ נמי פסול וכן כתב שם להדיא רע"ק בחידושיו ומוכיח כן מד' הש"ע גופא מסי' י"ח וכן מבואר באה"ע סי' קכ"ה בב"ש שם דאף אם נדבק אחר הכתיבה נמי פסול ומפרש ד' הש"ע דכאן דמשמע דמיקל אם נעשה אחר הכתיבה היינו דוקא אם אינו מוקף גויל למטה כי בזה יש מחלוקת בירושלמי כמבואר בתשובות רשב"א סי' תרי"א ע"ש כמו שנכתב אי"ה בסמוך בענין זה

והנה לענין תפילין מרובעת דהוא ג"כ הלכה למ"מ קי"ל שאם נתקלקל הריבוע אח"כ פסול והקשה המהר"מ מרוטנבורג הובאו דבריו בב"י ובט"ז בסי' ל"ב ס"ק ל"ד דמ"ש