אבן שתיה ל

של הדיו עד כמה יהיה ובנדה ד' כ' אמרינן כי פכחותא דדיותא פירש רש"י קלישות הדיו כשהכלי מלא יורד שחרוריות החרת למטה וכו' ומלמעלה אינו שחור כ"כ ע"כ ומ"מ נקרא בגמ' דיו ותדע דהא לגבי תכלת אי לאו דכתב כליל תכלת לא הוי ידעינן דבעינן עיקר החלזון בהצבע כדאמרינן בפ' התכלת דף מ"ב אלמא דסתמא דמילתא כל היכא דאיכא חזותא דתכלת מהני והכא לענין דיו כיון דליכא קרא כל דאיכא חזותא דשחרותא הני ולענין דם נמי אמרינן במנחות נתערב במים אם יש בו מראות דם כשר לזורקה ואף שבודאי נשתנה המראה קצת ע"י תערובות המים והיינו נמי משום כי בזה אזלינן בתר החזותא ומאחר שהחזותא קיים נקרא דם ונקרא דיו ואין לומר דכאן הצבע עם הדיו נקרא מין בשאינו מינו זה אינו דהא הכל שם אחד נקרא דשניהם מיני צבע הם ואף דיש לזאת שם לווי' מ"מ הכל מין אחד נחשב כמו צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה או פשתן וקנבוס שהם בטלים ברובא משום דנחשב למין במינו שבטל ביבש ברובא עיי' בזה בתוי"ט פ"ט דכלאים ובחידושי רע"א שם ובפ"מ א"ח סי' ט' ס"ק א' לכן לא מצאתי חילוק ברור בין זה לזה ואם זה יכשיר גם זה כשר וע"ש שהזכיר שם ג"כ החקירה של המחברים אם אינו פוסל משום חציצה מחמת שהצבע מפסיק בין הקלף להדיו ובענין כזה כבר חקרו הפמ"א בתשובותיו וכן הנב"י מהד"ק סי' א' וכמעט שכולם הסכימו שאין בזה פסול חציצה או מחמת כל לנאותה אינו חוצץ כדאיתא בפ' לולב הגזול וכמה דוכתא או משום דמין במינו אינו חוצץ והח"ס חידש וכתב דאם אמרינן דחוצץ שוב לא מהני בזה מה שהוא מינו משום דמינו שאינו כשר לאותו דבר חוצץ טפי מאינו מינו דקי"ל דבת מינו מחריב בי' שאינו בת מינו לא מחריב בי' כדאי' בריש מסכת זבחים ומב"מ שאינו חוצץ היינו כששניהם כשרים בשוה אבל מינו שאינו כשר כגון צבע מגרע גרע מא"מ עכ"ל

ולא הבנתי דברי אדונינו בזה הלא גמ' מפורשת היא להיפוך והוא בזבחים ד' ק"ו דפריך שם והא הבשר שאינו ראוי להקטרה חוצץ בין האימורין למערכה ורחמנא אמר על העצים אשר על האש ומשני רב דמין במינו אינו חוצץ והא התם הבשר פסול להקרבה ואפ"ה נקראת מינו לענין חציצה והיינו ע"כ משום דאמרינן בחולין דף ק"ג ע"א דחלב מין בשר הוא לענין זה שחייבין עליו משום בשר מן החי אלמא כל דהוי מינו בענין אחד אף שהוא פוסל לענין אחר מ"מ ג"כ דינו כמין במינו ולא חייץ ולא שייך זאת כלל לבת מינה מחריב בה דהתם מיירי לענין שיהי' המינו יבטל לגמרי לחבירו הלכך אמרינן מאחר שהוא ג"כ מינו מאי חזית שיבטל האחד מפני חבירו הלא הוא ג"כ חשוב כמוהו ע"ש בזבחים לענין כלי בתוך התנור משא"כ כאן דלא בעינן שיתבטל הדבר רק שיהי' הכל כחתיכה אחת בזה לעולם מינו עדיף ונעשה כמו גוש אחת ולא חייץ ע"ש בסוגי' ותראה כי ברור הוא

וקצת היה אפשר לתרץ ד' רבינו והוא דאם נאמר דמין במינו חוצץ תלי במה שהוא מין במינו לענין ביטול וכן ראיתי סברא זו בספר בית שלמה סי' ע"ז נמצא לפי מה שביאר הר"ן בנדרים דף נ"ב דר' יהודא דאית לי' מין במינו לא בטיל משום דיליף מדם הפר ודם השעיר אף שבמקום שצריכין דם השעיר פסול דם הפר ואפ"ה לא בטל דם השעיר בדם הפר והיינו משום דר' יהודא אזיל לענין עצם מאחר שזה דם וזה דם שוב לא איכפת לן מה שאחד פסול מ"מ נחשב מין במינו מאחר ששניהם נקראים דם לכך סבר שבכל מקום מין במינו לא בטיל אף שא' אסור והשני מותר משא"כ חכמים סברי דלא מהני מה ששניהם נקראים שם אחד לחוד והתם שאני דשניהם מתירין הם משא"כ חתיכת איסור עם היתר אף ששניהם מין בשר מ"מ מאחר דאחד היתר והשני איסור לא חשיב מין במינו ע"ש בר"ן ונאמר דלענין חציצה נמי כן הוא דלר' יהודא במה דאמרינן מין במינו אינו חוצץ נמי נקרא מה שהוא מינו בעצם אף שהוא פסול וא"כ יש ליישב הקושיא כי התם בזבחים בעל המימרא הוא רב ורב לשיטתו דסבר כר' יהודא דמין במינו לא בטיל כדאי' בפ' ג"ה ובשאר דוכתי לכך לשיטתו מאחר דבשר בחלב שם א' הוא כדמוכח מחולין שם אז אף שהבשר פסול להקרבה מ"מ כיון שבעצם הוא ענין אחד עם האימורים לכך לא חייץ משא"כ לדידן בעינן דוקא מין במינו ממש ואז דוקא לא חייץ כן היה אפשר לתרץ לד' הגמרא. אמנם לד' הרמב"ם מוכח להדיא להיפוך דהוא פסק בפ' ט"ו מהל' מ"א דמין במינו מדאורייתא בטל ברוב דלא כרב והכא בהלכות מעשה הקרבנות פי"ט פסק המעלה הבהמה כולה בחוץ חייב מפני האימורין ואעפ"י שלא הפרישן אין הבשר של הזבח חוצץ ע"כ. והיינו כרב בזבחים ד' ק"ו שם. כמו שכתב שם הכסף משנה אלמא דמין במינו חייץ לא תלי כלל במין במינו בטיל ודלא כספר הנ"ל

וגם קשה הא רב אשי במסכת ר"ה ד' כ"ז אמר לענין שופר שאם קדחו ותקע בו יצא דמיירי דקדחו בזכרותו מהו דתימא מין במינו חוצץ קמ"ל דאינו חוצץ ע"כ והתם אם הוציא הזכרות ועשה ממנו שופר פסול הוא כמו דאיתא בש"ע סי' תקפ"ו הרי להדיא דלא תלי זו בזו כלל ולדעתי ברור הוא. הילכך חשש חציצה אין כאן ובפרט כי אפשר לומר שהוא ג"כ כלל כל לנאותה אינו חוצץ כדמשמע מד' התוס' גיטין דף י"ט ד"ה מוחק הוא וכו' אמנם כבר כתבתי שבגוף הדבר הוא פלוגתת הפוסקים הילכך אין להקל

סימן י

שאלה באותיות ובתיבה של ס"ת שנשתנה הדיו לאדמדם מהו

תשובה הנה מדברי המ"א בסי' ל"ב ס"ק ל"ט מבואר אם לא נשאר אלא החלודה של הדיו לחוד פסול בלא תיקון והפ"מ שם תמה מאי אריא חלודה דוקא הלא כל שכלה כל השחרות של הדיו ולא נשאר רק אדום לחוד נמי פסול משום דאז נתבטל שם דיו ממנו ודינו כשאר מיני צבעונים שפסול וכן בסי' ג' על הא דמבואר שם שאם כתב בזהב או בשאר צבעונין פסול כתב דה"ה נמי אם נשתנה הדיו ונתאדם דפסול ע"ש: אמנם הבאים אחריו חולקים עליו ומכשירין אף אם קפצה הדיו ונשתנה המראה וכתבו הטעם שמאחר שמתחלה נכתב בדיו טוב לא איכפת לן שוב אף אם אח"כ מחמת רוב הימים נשתנה המראה לאדמדם ועיקר ראייתן הוא מד' הרמב"ם פ"א מהלכות תפילין שהוא חולק על דעת התוספות ושאר ראשונים שכתבו שדיו הוא שם פרטי בפ"ע ממינים ידועים והוא צריך להיות יבש דוקא וגם לא כל הדברים כשרים לזה אף שהם שחורים כמותו רק שיש דברים פרטים הכשרים לזה כמו שכתבו התוס' בזה בגיטין ד' י"ט אמנם דעת הרמב"ם שם אינו כן אלא דכל מין צבע שחור יהיה מה שיהיה כל שהוא שחור נקרא דיו וכשר לכתוב בו ולא נאמר כלל הלכה בזה ממה שיהיה הדיו והקשה הרמב"ם שם גופיה לנפשיה לפי זה למה לן הלכה שתו"מ נכתבין דוקא בדיו כיון דדיו הוא לאו דוקא ותירץ דעיקר ההלכה לא בא אלא למעוטי שאר צבעונים ע"ש ומזה הוכיח הח"ס בח' יו"ד סי' רנ"ו דע"כ כל שמתחילת הכתיבה היה הדיו טוב שוב לא איכפת לן אף אם נשתנה אח"כ דאל"כ עדיין קשה לשיטת הרמב"ם למה לא נאמרה הלכה שהכתיבה צריכה להיות שחורה כמו דנאמרה הלכה לענין רצועות כמו דאמרינן במנחות רצועות שחורות הל' למשה מסיני אלא ע"כ לכך לא נאמר הלכה כן דאז היה משמע דלעולם בעינן שיהיה האותיות שחורות כמו ברצועות של תפילין דבעינן לעולם שחורות לכך לא נאמר הלכה אלא שנכתבת בדיו לאשמועינן דלא קפדינן אלא על התחלת הכתיבה שיהיה בדיו ואם נשתנה אח"כ לית לן בה ע"כ ת"ד ולדעתי אי משום הא לא אריא דהא יש לתרץ קושיא זו בכמה אנפי חדא דהא איתא בשבת ד' קט"ו לענין מצילין ספרים