אבן שתיה כט

בס"ת נמי או בתו"מ דהתם הא לא שייכי סברת של המפרשים הללו משום דכאן הא באמת רוצה הוא לבטל הכתב הראשון וגם הא בזה מהני נמי רק תיקון של הכתב הראשון ולא בעינן שיהי' דוקא כל הכתיבה משל האחרון בודאי נחשב הדיו הבא על הצבע לכתיבה אליבא דכולי עלמא

אמנם להלכה עדיין אני מסתפק בזה משום דלולא דבריהם היה אפשר לפרש דברי הירושלמי שהבאתי לעיל כפשוטו והוא דבשבת ד' ק"ד איתא תנא אם הגיה אות אחת בשבת חייב חטאת ופריך הגמ' השתא כתב אות אחת פטור הגיה אות אחת חייב ומשני רב ששת כגון שנטל לגגו של חי"ת ועשה שתי זייני"ן דהוי להו שני אותיות רבא אמר כגון שנטלו לתגו של דלי"ת ועשה רי"ש והקשו ע"ז המרדכי בפ"ש דגיטין וכן הוא בספר התרומה ובסמ"ג הלכות תפילין דאמאי חייב הא זאת הוי חק תוכות כיון שאינו עושה מעשה בגוף האות ופסול הוא ותירצו משום דשבת שאני דהתם מלאכת מחשבת אסרה תורה וכל מלאכת שבת במחשבתו של אדם תלוי וכיון שמתכוין לעשות אותיות אין קפידא באיזה ענין שיעשה דהא התם לא כתיב וכתב ועל קרשי המשכן היו עושין אבג"ד לסימן ולא היו חוששין באיזה ענין הן עשויות אבל במקום שנאמר וכתב כגון בגט ובספרים צריך שיכתוב גוף האותיות ולא שיהיו נעשים ממילא שלא ע"י כתיבה ע"ש וכיון שכן הא בדיו ע"ג סיקרא נמי מצינן לומר כן דלעולם כתב העליון אף שהוא מייפה ומתקן כתב התחתון מ"מ כל זאת לא נקרא כתיבה משום דבעינן וכתב בספר שיהי' הכתיבה הראשונה על הסער ממש אבל לענין שבת דלא כתיב התם וכתב רק שממשכן ילפינן והילכך כל שנתייפה הכתיבה בתמונה אחרת ואהני מעשה נחשב לכתיבה וחייב עליה

הן אמת שראיתי בחידושי הרשב"א שם בשבת ובחידושי הריטב"א שהקשו ג"כ קושיית המרדכי והא הוי חק תוכות ותירצו שכל כה"ג לא נקרא חק תוכות משום שאינו אלא כמפריד בין שני אותיות דבוקות וכן לנטלו גגו של דלי"ת ועשה רי"ש דמי לנפל דיו על גבי האות ומעבירו ע"כ הרי לכאורה מבואר מדבריהם דדיני מלאכת שבת ודיני כתיבת ספרי קודש שוה בזה וכל דלא נחשב לכתיבה לענין ספרים אינו חייב על כתיבה ג"כ משום שבת וכיון שכבר הוכחתי מדבריהם שהם סברי דדיו ע"ג צבע נחשב לכתיבה לענין שבת לחייבו עליה חטאת ממילא ע"כ נחשב ג"כ לכתיבה לענין ספרים ותו"מ מ"מ אין זה ראי' משום דבאמת יש להבין האיך יעלה על הדעת לפטור בשבת ע"י כתיבה של חוק תוכות דהא עיקר הפסול של חק תוכות ילפינן מדכתיב וכתב ולא וחקק והא זאת לא שייכי אלא דוקא בספרים דכתיב בהו וכתב אבל בשבת דלא כתיב וכתב בודאי כתיבה ע"י חקיקה נמי נחשב לכתב ועיי' בב"ש בסי' קכ"ו ס"ק א' שכתב כן בפשיטות שבשבת חייב על חק תוכות ולא הביא פלוגתא בזה וגם בלאו הכי מה דוגמא הוא כתיבת שבת לכתיבת ספרים דבספרים בעינן דיו וכאן לא בעינן דיו וגם בכתב של כותים הא דעת הרשב"א דחייב עליה מן התורה כמו שהביא הא"ר משמו בסי' ש"ו ע"ש הילכך נראה עיקר דגם הרשב"א והריטב"א מודה דחק תוכות נחשב לכתב לענין חיוב שבת רק שהיה קשה להם משום דמשמע להו שתירוץ של רב ששת ורבא בספרי קודש מיירי כמו שפירש רש"י שם שנטל לתגו של דלי"ת ועשה רי"ש וע"י זאת נתקן הספר שאסור לשהות ספר שאינו מוגה וכן הא דאמרינן לקמן הא דבעי זיוני משמע הכל דבספרי קדש קמיירי והילכך שפיר הקשו דהא באמת אינו חייב בשבת אלא בכתיבת שתי אותיות דוקא רק הכא אתה מחייבו באות אחת משום תיקון הספר לכך הקשו דהא בזה עדיין לא נתקן הספר דעדיין הוא בפיסולו כמעיקרא משום חק תוכות וכה"ג באמת הקשו המפרשים על המרדכי הנ"ל שתירץ דבשבת חייב בכתיבת חק חוכות דמ"מ מה מהני בזה כיון דהספר עדיין לא נתקן ע"י זאת עיי' בב"ש באה"ע סי' קכ"ה סק"ג מה שתירץ בזה ועיי' בפ"מ או"ח סי' ל"ב מה שתירץ ג"כ. ולדעתי נראה כי המרדכי והגדולים לא יפרשו כפי' רש"י בשבת דף ק"ד שם משום שאסור לשהות ספר שאינו מוגה אלא כפשוטו שהיה לו איזה ספר שלם או שטר מספרי ושטרי הדיוטות והי' נכתב בהם דלי"ת במקום רי"ש וע"י כן היה נשתנה הענין של הספר או השטר והיה מחוסר ביאור והוא נטל הגג של הדלי"ת ועשה אותו רי"ש. וע"י זאת נתקן הילכך חייב חטאת כמו אחת על האריג דאמרינן דחייב חטאת משום שע"י כן נתקן הדבר ופשוט הוא אמנם הרשב"א והריטב"א מפרשים כרש"י דמיירי בספרי קודש הילכך שפיר קשה להו דהא לא אהני מידי בתיקון כזו כיון דהוא חק תוכות ואמאי חייב ותירצו שאין זה חק תוכות ואפשר לומר שזה הוא ג"כ כוונת הירושלמי במה שהשיב ר"י לר"ל שר"י למד עם רשב"ל המשנה דפ' הבונה כתב על גבי כתב פטור עליה בשבת וע"ז אמרו לא שנו אלא בדיו על גבי דיו אבל דיו על גבי סיקרא הוי כתב וחייב ופשטות המשנה מורה דמיירי בכל ענין שכותב הן בכותב ס"ח ותו"מ או גט או שאר ענינים דהאי סתמא קתני דלא הוי כתב ומשמע דמיירי בכל ענין כתיבה וע"ז תני ל"ש אלא דיו על גבי דיו אבל דיו על גבי סקרא חייב וא"כ מוכח מזה דזה נחשב לכתיבה גם לענין ספרים וגיטין דומיא דמתניתן דמיירי בכל גוונא אך כיון דלא שמע ר"ל מר' יוחנן בהדיא דגם בספרים ובגיטין נמי מהני כתב כזו הילכך שאל מר' יוחנן עדים שאינם יכולים לחתם מהו שיכתבו להם בצבע ויחתמו אי כתב השני כתב גם לזה אי לא והשיב לו ר"י שפיר וכי בשביל שאנו עוסקין בהלכות שבת ובזה בודאי דיו על גבי צבע נחשב לכתיבה משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה נתיר אשת איש ע"י גט כזו דהתם הא כתיב וכתב ואפשר שאין זה כתיבה וגם ש"ס דילן נמי יש לפרש בסיגנון זה וכי מפני שאנו מדמין ואמרנו סתם על המשנה דכתב על גבי כתב פטור שהוא מיירי בכל עניני כתיבה ואמרנו ע"ז ל"ש אלא בדיו על גבי דיו אבל בדיו על גבי צבע חייב דמשמע מזה דאף אם עשה כן בספרים ובגט מ"מ לא אמרנו כן אלא באומדנא בעלמא אבל לא לעשות מעשה להלכה משום דהא אפשר לומר דאף דהוי כתיבה לענין שאר דברים מ"מ לענין גיטין וס"ת אפשר דלא הוי כתיבה דהא לא אהני' מעשי' נמצא לפי זה אין לנו שום ראי' דדיו על גבי צבע יהי' נחשב לכתיבה אף בס"ת ותו"מ והילכך כיון שהוא פלוגתת הפוסקים אין להקל בזה כנלע"ד

סימן ט

עוד בענין המבואר לעיל מה שהח"ס מחלק שם בין היכא שקפצה השחרורית מהדיו שאז מהני העברת הקולמוס משום דלו יהא שדיו כהה היה בכלי והוסיף עליו דיו שחור והשחירו וע"י כן נתקן הדיו שבכלי וכשר ומה לי אם נתקן בכלי דאמרינן מצא מין אח מינו וניעור להכשירו ה"ה והוא הטעם אם נתערב הדיו על הנייר גופא נמי אמרינן מצא מין את מינו וניעור משא"כ בצבע שהוא אינו מינו לא שייך לומר כן ע"ש ולדעתי לא נראה החילוק הזה מטעם דכל דנימא כסברתו דאף על הקלף גופא שייך תערובות הדיו אז בודאי אף אם נכתב בצבע נמי מהני זאת משום כי נראה ברור דלדעת הרמב"ם בהלכות ס"ת דדיו הוא אינו מין בפני עצמו אלא כל דבר המשחיר נקרא דיו אז בודאי הדין הוא אם נתערב צבע משאר מראות בדיו שחור מאחר שכעת שחור הוא כשר וראי' לזה מהא דגרסינן בזבחים ד' ע"ט אמר רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן ברובא ואמור רבנן בחזותא והיינו כל היכא דליכא טעמא אזלינן התם בפר חזותא וכן פסקו כל הפוסקים דבדבר דלא שייך בי' טעמא וגם לא כיוון בעשייתו בשביל הטעם רק שעשה לכתחילה בשביל החזותא אז לכ"ע חזותא מילתא היא אף מן התורה עיי' בזה בפ"ת יו"ד סי' ק"ב ובפ"מ סי' ק"א שהאריכו בזה ואף שהוכהה המראה של הדיו קצת ע"י הצבע שנתערב בהם מ"מ מה בכך הלא לא נתנה לנו התורה גבול להשחרות