אבן שתיה כח

סובר ג"כ דדיו ע"ג סיקרא נחשב לכתב לענין שבת הא לפי זה ע"כ מתניתין דשבת דכתב ע"ג כתב פטיר אי אפשר לומר דמיירי בכל גוונא דהא בדיו ע"ג סיקרא באמת חייב וכיון דלא מיירי בכל גוונא הא הדרא קושיית התוס' לדוכתא אמאי קאמר רב חסדא דמתניתין לא אתיא כר"י הא מצינן לאוקמי כר' יהודא ומיירי דהכתב השני אינו מתקן כלום כיון דבלאו הכי לא מיירי מתניתין בכל גוונא אלא ע"כ מוכח מתירוץ התוס' דרב חסדא סובר דגם בדיו על גבי סיקרא נמי לא חשיב כתב. וכיון שכן בודאי צריך להיות הלכה בזה כרב חסדא דהא אנן בזה כרב חסדא קי"ל כדאיתא באה"ע סי' קל"א וביו"ד סי' רע"ו

ואין להקשות דלפי זה יסתרו נמי פסקי הרמב"ם אהדדי שהוא פוסק בפ' ג' מהלכות גירושין בגט שכתב שלא לשמה והעביר עליו קולמס לשמה שהוא פסול והיינו כרב חסדא והא לרב חסדא מוכח שהוא סובר דדיו ע"ג סיקרא לא מהני כמו שהוכחנו מדברי התוס' ולהרמב"ם מהני וגם אין להקשות מנ"ל להרמב"ם לפסוק כר' יוחנן בזה ולא כרב חסדא שהוא בתרא די"ל דהרמב"ם מפרש שר' יהודא סובר דכתב ע"ג כתב הני בכל ענין אף במקום שאין הכתב השני מתקן כלום וכן סובר ג"כ רב חסדא והא דאמרינן הכא אליבא דר' יוחנן ור"ל דדיו ע"ג דיו לא הוי כתב לענין שבת הכל אתיא אליבא דרבנן דר' יהודא אבל לר' יהודא באמת הוי כתב וחייב אף אם הכתב השני אינו מתקן כלום והילכך שפיר קאמר רב חסדא בפ' הבונה דמתניתין דהתם דכתב ע"ג כתב פטור ע"כ אתיא דלא כר' יהודא ולא צריכין לאוקמי מתניתין דמיירי בכל גוונא כי בדיו ע"ג סיקרא לא מיירי כלל מתניתין דבזה באמת נקרא כתב לענין שבת לכ"ע וחייב עליה ובזה אמרתי ג"כ ליתן טעם לדברי הרמב"ם פ"ג מהלכות גירושין ה' ד' שפסק בגט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמס לשמה דאינו גט כלל ותמהו הראשונים אמאי אינו פוסק כרב אחא בר יעקב בגיטין ד' כ' שסובר דאף חכמים האומרים בכתב השם שלא לשמה והעביר עליו קולמס לשמה דאין השם מן המובחר היינו משום דבעינן זה אלי ואנוהו אבל בגיטין אפילו חכמים מודים דכשר והי' לן לחוש לכל הפחות לחומרא לומר דהוי גט ואסורה לכהונה ואמאי פסק דאינו גט כלל ושריא אף לכהונה אבל לדברינו ניחא והיינו משום דהרמב"ם מפרש דלא כהתוס' אלא כשיטת הריטב"א בחידושיו בגיטין דף י"ט דר' יהודא סובר דכתב ע"ג כתב חשוב כתב בכל מקום אף אם שניהם נכתבו בשוה כגון שניהם לשמה או שניהם שלא לשמה והוכיחו זאת ג"כ מהא דפ' הבונה דאמרינן דהא דקתני כתב ע"ג כתב פטור הוא דלא כר' יהודא ואמאי באמת לא מוקמינן כר' יהודא אלא דר' יהודא לא מיירי אלא היכא דהכתב הראשון לא נעשה לשמה והשני לשמה נעשה ומה שתירצו התוס' משום דמתניתין מיירי בכל גוונא זאת לא ניחא לו להרמב"ם אלא ע"כ מוכח דר' יהודא סובר דכתב ע"ג כתב מהני בכל ענין ורב אחא בר יעקב דאמר התם בגיטין דף כ' דע"כ לא אמרי רבנן דכתב ע"ג כתב לא מהני אלא דוקא לענין כתיבת קדושת השם משום דבעינן זה אלי ואנוהו אבל בשאר דוכתא הוי כתב לא תקשי לדידי' המשנה דפ' הבונה דאמרינן התם דכתב ע"ג כתב פטור בשבת אלמא דלא הוי כתיבה והא אתיא דלא כמאן דהא לדידי' בשאר דוכתא כל היכא דליכא משום זה אלי ואנוהו מהני כתב ע"ג כתב לכולי עלמא בשלמא לחילוק של התוס' דר' יהודא וחכמים לא מיירי אלא היכא דכתב השני עושהו לשמה ניחא דמצינן למימר דהתם בפ' הבונה מיירי דהכתב השני אינו מתקן כלום להכתב הראשון אבל לשיטת שאר הראשונים דהפלוגתא דר"י וחכמים מיירי אפילו היכא דאין הכתב השני עדיף מהראשון וע"ז קאמר ר' אחא ב"ר יעקב דבשאר דוכתא גם חכמים מודים דכתב ע"ג כתב מהני א"כ מתניתין דשבת כמאן אתיא ותירץ הריטב"א ורב אחא בר יעקב יאמר דמתניתין דשבת דכתב ע"ג כתב פטור מיירי בכותב סקרא על גבי דיו דהתם מגרע הוא הכתב ומשום הכי פטור הוא מכותב אבל היכא דאינו מגרע הכתב אף דאינו מתקן ג"כ מ"מ התם חשיב כתיבה ע"ש נמצא לפי שיטה זו ר' יוחנן ור"ל דאמרי דדיו ע"ג דיו לא חשיב כתב לענין שבת ע"כ לא סברי כרב אחא בר יעקב דהא לדידי' בשאר דוכתא כל היכא דליכא בי' משום זה אלו ואנוהו נחשב לכתיבה לכ"ע ואמאי פטרי בדיו על גבי דיו אלא ע"כ ר"י ור"ל סברי בזה כרב חסדא ומשום הכי פסק הרמב"ם כרב חסדא אפילו לקולא דאינו גט כלל ושריא אפילו לכהונה

מיהו כל זאת שפיר לשיטת הרמב"ם אבל בדברי התוס' בודאי אי אפשר לפרש כן כמו שכתבתי לעיל וע"כ לשיטת התוס' צריכין אנו לומר דרב חסדא פליג על ר' יוחנן ור"ל וסובר דגם דיו ע"ג סיקרא נמי לא חשיב כתב לפי זה הא אין הכרעה לפסוק בזה כר"י ור"ל כיון דרב חסדא חולק ע"ז נמצא דמשיטת התוס' לכאורה אין ראי' אליבא דהלכתא שדיו ע"ג סקרא יהיה חייב חטאת בשבת מיהו לאחר העיון נראה שגם לשיטת התוס' לית מאן דפליג על ר"י ור"ל בהא דדיו ע"ג סיקרא דחשיב כתב והכי מוכח להדיא מחידושי הרשב"א בגיטין דף כ' ד"ה הא וכו' שמפרש שם כל הסוגיא כפי' התוס' דחכמים ור"י לא מיירי אלא דוקא היכא דהכתב הראשון היה שלא לשמה והכתב השני נעשה לשמה בזה דוקא פליגי אבל היכא דהכתב שוה השני כמו הראשון בזה גם ר"י מודה דכתב השני לאו כלום הוא והא דבפ' הבונה בכתב ע"ג כתב דפטור דמוקמינן דלא כר"י ולא מוקמינן דמיירי היכא דאין הכתב השני עדיף מהראשון תירץ כמו תירוץ התוס' משום דמתניתין דפ' הבונה סתמא קתני דכתב ע"ג כתב פטור דמשמע בכל ענין ואפילו נתחדשה בו כוונה חדשה ע"ש ואפילו הכי בדיו ע"ג דיו פסק שם להדיא דחייב חטאת ומפרש הסוגיא הא דהשיב ר' יוחנן לר"ל וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה לא כפי' רש"י אלא דבשבת באמת חייב חטאת לפי"ז ע"כ צ"ל דהא שכתבו התוס' והרשב"א דרב חסדא סובר דכתב ע"ג כתב משמע בכל ענין ר"ל בכל ענין היינו בין אם נתחדש כוונה חדשה בהכתיבה ובין אם לא נתחדש אבל מ"מ מיירי הכל שנכתב בתמונה שוה אבל כל היכא דהתמונה מהכתיבה השניה משונה הוא מתמונה דהכתיבה הראשונה וגם היא כתיבה מהודרת יותר מהראשונה זאת אינו נכלל כלל בהלשון של המשנה כתב ע"ג כתב וכל כה"ג הי' צריך התנא לפרש כנ"ל עפ"י שיטה זו ועיי' במהר"מ שיף בגיטין שם בתו' ד"ה דיו שכתב שאף לשון דיו ע"ג דיו נמי אינו כולל חידוש הכוונה ע"ש נמצא לפי זה כיון דליכא מאן דפליג על ר"י ור"ל ודאי דהלכתא כוותייהו דדיו ע"ג סקרא נחשב לכתיבה ממש וחייבין עליה חטאת

היוצא לנו מכל מה שכתבנו שדעת הרמב"ם והתוס' והרשב"א והריטב"א בחידושיו לשבת ד' ק"ג שדיו ע"ג צבע נחשב לכתיבה לענין שבת וחייבין ע"ז חטאת נמצא לפי ביאור המפרשים שהבאתי לעיל דהא דאמר ר' יוחנן וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה הכוונה הוא דדוקא בשבת שכל שנעשה מעשה הכתיבה יהי' ע"י שיהי' די בזה הלכך נחשב זאת למלאכה משא"כ בחתימות העדים דבעינן דוקא כתב ידם של האחרונים ממש והכא בדיו ע"ג צבע עדיין לא נסתלק מעשה הראשונים רק שהכתיבה האחרונה היא מתקן הכתיבה הראשונה וזה הא לא מהני בחתימות העדים דבעינן דכל החתימה יהי' מכתב ידם לחוד הלכך לא מהני או כמו שביאר הפנ"י שם משום דכאן בחתימות העדים לא דמי לגט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמס לשמה דמהני דהתם ודאי כתב האחרון הוא העיקר דהא רוצה הוא לבטל כתב הראשון ולמוחקו ואינו רוצה עוד בו משא"כ בעדים שאינם יודעים לחתום בהו אי אפשר לנו לומר שהם רוצים לבטל כתב הראשון דודאי זה אינו כיון דאי אפשר להו לחתום בלתי כתב הראשון ע"ש מבואר מזה דלולי סברא זו הוי אמרינן דדיו ע"ג צבע נחשב לכתיבה בכל מקום הילכך