אבן שתיה רעו

אימתי הוא לטפויי. כמו דאמרינן לישנא יתירא לטפויי כן אמרינן נמי דאתי לגרועי היכא דליכא מה לטפויי ביאור בסוגי' דנזיר דף ז' ובדין דאין אדם מוציא דבריו לבטלה דוקא בהקדש ובנזיר נאמרו

סימן עח איש נכבד שבק חיים והניח סך מעות לקרן קיימת ומהריוח יתחלק לגמ"ח ובק"ח ות"ת וישנו כאן קהל אשכנזים וקהל ספרדים ובעת הצוואה היה לגמ"ח ובק"ח קופה אחת לכלם ולת"ת לכל קהלה קופה בפ"ע ועתה קהל ספרדים עשו לבק"ח קופה בפ"ע ותובעים חלקם והמנדב היה מקהל אשכנזים. בתוספתא באמר תנו מאתים זוז לבהכ"נ נותנין לבהכ"נ שהוא רגיל וכו' והיינו מטעם אומדנא לפי"ז כיון דאמרינן בתמורה דאין אדם חולק את הקדשו וזאת אומדנא גדולה לפי"ז הכא נמי אפשר דהקדיש הכל למקום אחד. בדברי הר"ש והרע"ב פ"ד דתרומות בנותן סאה ללוי ולעני. בתרומה נמי אמרינן אמירתו לגבוה וכו' בחילוק של הריצב"א בספק ויבם בנכסי סבא. בפסקי רקנט"י. ב"ב באומר תטול אשתי כאחד מן הבנים וכו' ובבנים של עכשיו. ומסיק שנכון לפשר בזה

סימן עט במי שגרם היזק לחבירו ע"י שלא הביא לו הסחורה בזמנו. ב"מ בדין לדידי שוה לא נאמרו לחייבו לאחרינא ע"י זה מזה קשה על הב"ח בסי' ד"ש ביאור ברש"י ב"מ בהני שקולאי אפשר לומר דרבא התם אזיל לשיטתו דגרמא חייב וגם במזיק מה דמשלם רק כשעת ההזיק משום דמה שנתייקר אח"כ הוא רק גרמא. חילוק בין הנותן הם המות לפני בהמת חבירו דפטור מטעם דלא הוה לה למיכל אף בסם שהוא מצד עצמה טוב ומ"ש באם אמרו לו שהוא בטוח והלוה לו חייב ולא אמרינן היה לך שלא תלוה לו. ב"מ הבטחתו של אדם כל שסומך עליו ואינו מקיים דינו כמזיק ממש. נעלם לפי שעה מהקצות דברי המרדכי פ' הגוזל בדין כל דסומך עליו חייב מדין פועל וערב: בדין כל דסומך עליו חייב מדין פועל וערב

סימן פ בדין שומרים שפשעו בהיזק שאינו ניכר. תירוץ מספיק מה שהקשו לשיטה זו דאינו יכול לומר לו הרש"ל מהא דהשומר את היין ובא ואמר לו נתנסך יינך דאם אין שכרו הרבה א"נ ואמאי כיון דפשע בשמירתו הרי חייב בכל היין והיה לנו לומר מתוך שמפסיד לעצמו נאמן. יש להבין מה נפק"מ בין שכרו מרובה למועט הא יש עשירים שהמרובה נחשב להם כמועט וכן להיפוך וגם מה גבול יש בזה והעיקר כמש"כ הריטב"א דצריך להיות שיווי השכר קרוב לשיווי של החפץ ונאמן מטעם דאז דיני כבע"ד עצמו. ראי' מכ"ד דהא דאמרינן מתוך שנאמן להפסיד שכרך וכו' מיירי אם מפסיד מה שכבר זכה אבל לא בשביל מה שיכול לזכות ביאור בגיטין נ"ד בההוא דאמר בס"ת גוילין שלה לא עבדתים לשמה ומתורץ כל הקושי' של בעל מ"ע בזה השגה על דבריו ביבמות בעבדא דרב אשי דתיכף כשטבל קדם וזכה לנפשו דחייבים לשלם ואמאי הא הוא היזק שא"נ וגם מזיק שיעבודו בשוגג דפטור לא שייך בזה הרש"ל דהשיעבוד כבר חלף והלך לו דאינו בעין. בדין כל היכא דליכא לאשתלומי מהאי היכא דבר חיוב הוא רק דלית לו. ומה שיש להקשות ע"ז וביאור דברי התוס' והפוסקים בזה

סימן פא עוד בענין זה. ב"מ פלוגתא דר"י ור"ל באונס אי כמאן דעביד ותירוץ על דברי אגודה בנאנס ביום אחרון והמגן אברהם והקצות הרבו להקשות עליו ומתורץ הכל. הוכחה דרבא דסובר דנתינה בע"כ לא הוי נתינה לא אזלי זאת אליביה דר"ל בהא דאין אונסו של זה יכול לחייבו לזה יש חילוק בין אם ההתחייבות הוא על גופה של דבר ובין אם הוא על התנאי תירוץ על המ"א בסי' ק"ח מקושית רע"א שם הוכחה מכמה דוכתא דמבטל כיסו דפטור מיירי אף בריוח ברור דלא כהח"ס בזה. חילוק במבטל כיסו בין אם הריוח הוא תיכף ובין שנודע לו אח"כ שאם היה כן הי' ריוח חלוקי דינים בין שיעבוד של ערב לשיעבוד של פועל ושל שומר. אף למאן דאית לו דאם התנה בפירוש חייב אף על גרמא מ"מ בדברים שנתמעטו מדין שומרים דפטור מהם אף מפשיעה לכמה פוסקים בזה לא מהני תנאי דגרע זאת מגרמא תירוץ על קושית המ"א הלכות שומרים דין ה'

סימן פב במקבל שדה למחצה אם דינו כפועל שיכול לחזור בו או לא מה שר"ל שדינו כמו שוכר אינו כן וראי' מפורשת מב"מ ק"ט בההוא שתלא דמשמע דסתם אריס לא אמרינן דדינו כשוכר חילוקי דינים במקבל שדה דפעמים דינו כפועל וחוזר בו ופעמים דינו כקבלן דרק ידו על התחתונה ביאור נכון בדברי תה"ר הובא ב"י ח"מ סי' שכ"ח הוכחה דתה"ר סברי דפשיעה בקרקעות חייב בדין הלואות שעושין בעלי החנויות אם חייב ליתן הריוח עד זמן שקצב. מה שקשה לי בזה בדברי האחרונים בדין המתחייב ליתן חפץ לחבירו אם יכול ליתן לו דמי החפץ. בשכירות בשטר אם דינו כמלוה בשטר. ב"מ דאף אם כתב לו אם אוביר מ"מ יכול להעמיד לו אריס אחר דלא כרב אחד בזה

סימן פג בשנים שאחד מהם הפקיד חפץ אצל בעה"ב וכשבא לקבל הפקדון מסתפק בעה"ב מי משניהם הפקיד אצלו והשני אינו כאן. ראי' לשיטת הרמ"א בח"מ סי' רכ"ב באומר מכרתי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר אני הוא. תירוץ על כל הקושיות שהקשו עליו המחברים תירוץ על קושית הפרישה בסי' ר"פ מקושית המפרשים בסוגי' דמרי בר איסק דאתא לו אחא תירוץ על קושית קנטה"ס של אחי הקצות סי' וא"ו. ב"מ דחזקה דלא חציף אינש אלים יותר מחזקה דשליח עושה שליחותו

סימן פד במי שהפקיד אצל חבירו פאס שלו ונאבד. חילוקים בזה באיזה אופן חייב או לא. ב"מ ביאור על ירושלמי פ"ה דנדרים באחד שקידש אשה בס"ת

סימן פה בנתן הגזלן החפץ שגזל לאחר במתנה ע"מ להחזיר אם נחשב זאת לשינוי רשות וב"מ היובל אי רשאין לחפור בו בורות וגם תירוץ על מה שהקשה לי רב אחד על הנה"מ מירושלמי דגיטין סוף פ"ד תירוץ על קושית הקצות אמאי מהני קנין בגואל בועז הא היה בזמן היובל. ב"מ שיש פלוגתא בזה בין תלמודא דידן לירושלמי

סימן פו במי ששכר רפת מחבירו להעמיד שם סוסו והסוס דרך הילוכו שבר כלים של בעה"ב. ביאור על הרי"ף בריש ב"ק בדין עץ ארוך המונח ראש אחד ברה"ר וראש השני ברה"י ודרסה ברה"ר והזיקה ברה"י ופלוגתת הפוסקים בדין חצר המיוחדת לזה לשורים ולזה לפירות

סימן פז באחד שרצה להציל כליו של חבירו שלא ישברו וע"י שחטף הכלי בחפזון נפלה מידו ונשברה והיה שם ג"כ מצילין אחרים שרצו להציל ראי' לדברי התוס' דבזורק חץ על הכלי ובא אחר ושברו המשבר חייב ומיושב כל הקושיות שהקשה הקצות על התוס' וביאור בדברי הרמב"ם פ"ח מה' חו"מ בדין ספינה שחשבה להשבר ועמד אחד והקיל ממשאה ותירוץ על קושית התוס' ב"ק מ"ה בהא דאתפסתה לתוראי בידיה דלא מצינא לאשתעויי דינא בהדיה מה שהקשו שם על רש"י

אבן העזר

סימן פח בדין היכא שהבעל אומר ברי שהוא יודע שבן