אבן שתיה רעב

מסתמא אוכל ג"כ והוי לאו שיש בו מלקות אבל כבר דחו פ"ז בבכורות במוכר טריפה בחזקת כשירה דמחזיר לו הבשר והקשו הא עבר משום לפ"ע ותירצו דאף דחשוד למכור מ"מ אינו חשוד לאכול וזה דלא כהכ"מ. נידן דידן יש להקל ע"פ דברי הנמוק"י במי שלא התפלל בעת שהיה לו זמן שסבר שעדיין יש לו שהות דנחשב לאונס ובר"ן פ' כה"נ הקשה בעדים זוממין דבעי התראה אי מתרין בהו מעיקרא אמרי אישתלין הלכך ה"נ יכול לומר דהיה סבור שיש לו עוד שהות ואח"כ שכח גם חלה בנו אונם הוא כדאיתא בהאומנין. ועל השאלה השניה הא עדיין לא מכר ואף שרצה לא נפסל דבעוברת על ד"ת מבואר דברצה לחוד לא נפסלה וכן מהא דב"ק רצה לישבע ולא הניחו לו וכן בכתובות לדידהו תבעתינהו לאיסורא ונראה דאף הסמ"ע אינו פוסל אותו רק מספק וכיון דהוא רק עד אחד בהכחשה אין לפוסלו ויתר הדברים מבוארים בפנים

סימן נד בטבח שמכר בשר עגל באמרו שהוא לאחר שבעת ימים ונודע שהוא שקר. חקירה אם חשוד לדבר אחד נעשה חשוד גם לדכוותא היכא דהוא שם אחר גם אם הוא חשוד מן התורה או רק דרבנן מחולין ה' משמע שהוא רק דרבנן דאל"כ הא לא הוי שב מידיעתו יש להבין ברמב"ם שפסק דאף להכעיס כ"ש בדבר אחד מביא קרבן ובהלכות תפילין כתב דאפילו לדבר אחד מומר הוא וכתב הר"ן שהוא מן התורה ונראה דהרמב"ם יליף הכל מקרא כמבואר בפנים ולפי"ז אין ראי' מחולין. קושיא על הק"א בהוריות שכתב היפוך דברי הר"ן. תירוץ על קושיית המ"א בסי' ל"ט ס"ק ג'. הוכתה דאף באיסורא דכוותא נמי אינו חשיב. ראי' מהגמרא דאף למאן דאית לו דחשוד מ"מ כל היכא דאיכא ספיקא שמא האיסור השני חמור אינו חשוד עליו. עוד ראי' דאף אם הוא חשוד מ"מ כל דאומר דמתחרט אף דלא עשה עדיין התשובה המוטלת עליו מ"מ אינו פסול שוב רק מדרבנן ראי' מתוס' ב"ק ק"ח ד"ה תרי כפילא. חילוק בין המקדש ע"מ שיש לי מנה שאם אינו מראה המנה לא הוי אפילו ס"ק ובע"מ שאני צדיק והגזילה עדיין בידו הוי ספק שמא עשה תשובה והיינו משום כיון דבידו הוא נאמן להוציא עצמו מחזקת רשע ומסיק דלכל השיטות אינו חשוד על שאר בשר רק על עגלים לחוד. תמיה על המשכנות יעקב סי' ו' (נשמט ועיי' בט"א במגילה ד"ב ד"ה ואימא ובשער אפרים סי' מ"א)

סימן נה בלבשה לבנים ובתוך ספירתה מצאה כתם על העד ובערב בדקה עצמה ונמצאת טהורה והחלוקה לא בדקה ובתוך ג' ימים נמצא על החלוקה כתם אם יכולה לתלות ולומר דבפ"א נכתם העד והחלוק לכאורה י"ל דדמי זאת למעלה מן החגור דתלינן דפ"א נכתם גם לכאורה מוכח מרש"י ל"ט דשומרת יום הוי בחזקת טומאה ולשיטה זו זאת חמור מג' ימים הראשונים ואפילו הכי מוכח בסוגי' דכתמים אם יש בהם משום זוב דאם ראה שני ראיות מגופה ונמצא כתם ג"כ בחלוקה שלבשה אז אמרינן דבפ"א נכתם ג"כ החלוק ואין בזה משום זוב מיהו מדברי הרמב"ם משמע היפוך גם בלמעלה מן החגור שאני דלא נכנסה כלל בגזרת כתמים דהא ע"כ עברה ולאו אדעתה לא כהגהות רע"א שם. בדין חזקה שאינה מבוררת גם היכא דאיתרע והריעותא יש לה קצת זמן דע"כ יצאה מחזקתה ובדין חזקה העומדת להתבטל בקושית הכד"ה אמאי כל הנשים דיין שעתן הא אין כאן חזקה מבוררת. ביאור בתוס' נזיר ס"ו דלא כהחו"ד. הוכתה דמאן דאית לו וסתות דאורייתא אית לו דעד אחד נאמן נגד חזקה רבא אית לו וסתות דאורייתא בדין אי ילפינן אפשר משאי אפשר תירוץ על כל הקושיות שהקשו על הנב"י סי' ס"ט בנידן דידן כיון שהיא עצמה מסופקת גרע כל שאם נמתין יתבטל הזמן שעבר לא נקרא אפשר לברורי. חזקת הגוף אף היכא דאתרע דוחה היא חזקה אחרת אף דלא איתרע. הכא גרע ממכתה מוציא דם מטעם דלא שייכי א"כ לא תטהר לעולם דהא יכולה להחליף חלוקה. תירוץ על מה שהקשה על הדג"מ בסי' קצ"ב

סימן נו אי בהני ג' ימים אמרינן דמקצת יום השלישי די ולא תלינן שוב בכל דבר פשוט דלא אמרינן. ראי' ממסכת זבים פ"א מ"ב. בדין מקצת יום ככולו לא נמצא בזה כלל דבר ברור ואף דבעירוכין משמע דכל היכא דלא אמרינן מהי"כ צריכין לזה קרא בפ"ע וכמו שמדייק מזה הרשב"א בנדרים ס"ג מ"מ בכ"ד מצינו ג"כ היפוך מזה. מה דר"ל דכל דכתיב כל בעינן כל היום נסתר מדברי הרמב"ם ומנדה מ"ב. קשה דרבי במ"ק ט"ו אית לו דלא אמרינן מקצתו ככולו וא"כ מה פריך בעירוכין ורבי מעל"ע מנ"ל. היה אפשר לומר דהאי כללא הוא דוקא בלשון תורה אבל לא בלשון חכמים אך מנזיר ט"ו לא משמע כן בענין זה קשה על הח"ס מבכורות נ' ומנדה ל"ח. היכא דהזמן הוא ענין טבעי בזה ליכא כלל בירור רק לפי הענין של הבקיאות כי פעמים אמרינן בהו מקצתו ככולו ופעמים לא אמרינן ובזה נדחו כל הראיות שהביאו המחברים בזה ומתורץ כמה עניני ביאור יפה בגמרא מ"ק י"ט בפלוגתא דאבא שאול ורבנן ובירושלמי פ"ג דמ"ק ובזה יש לדחות דברי הנב"י אה"ע סי' מ"א ביאור בדברי התה"ד במה שחידש דבאבילות של י"ב חדש לא אמרינן מקצת ככולו מה דקשה עליו מעירוכין ל"א. ביאור ברש"י פ' משפטים בדין יום או יומים יוקם. תירוץ על קושיית הי"מ סי' נ"ה. וקצת יש להבין מרש"י שבת פ"ו בפרישה דמ"ת

סימן נז ע"ד השוחטים שהי' סכסוכים ביניהם וקיבלו בשבועה לקיים כפי אשר יגידו להם ב"ד פלוני וב"ד הגידו להם הכל ובתוך התקנות היתה ג"כ שיהיו דוקא שנים בכל שחיטה הן בגסות והן בדקות ועתה רצונם לבטל התקנה בלי רשות ב"ד. ע"פ דין יכולים לבטל אף אם ב"ד מוחין בידם אף דנדרו על דעתם וראי' לזה מהרא"ש פרק השולח סי' י"א ומנדרים ס"ט לפירוש הר"א ממיץ שם והמרדכי פ' כירה סי' תס"ז ואין לומר כיון דאמרו על דעתן והם היו תלתא דמי לנדר על ד"ר ז"א דבעינן דוקא תוספת דברים ומטעם דלטפוי קאתי. בדין דנשבע שלא להלוות בלא רשות ראובן ושמעון שיכול להלות ע"י רשות אחד מהם בנדר מתאנים וענבים אי כה"ג נמי אמרינן הותר מקצתו הותר כולו ביאור בסוגיא דהחלפה נדרים כ"ה ובהרא"ש שם ואי בהתרת חכם צריכין ג"כ החלפה. תירוץ על קושיית הקב"נ שם. לכאורה דברי הש"ך בסי' רכ"ח ס"ק ז' הם היפוך דברי הרמב"ן והר"ן והריטב"א וש"פ. ביאור בירושלמי נדרים פ"ג הלכה ב' מזה מוכת דאין נפק"מ בין היתר חכם או ע"י פתח. נפק"מ בין הני תרי טעמא או משום דילפינן מכל היוצא מפיו דבעינן שיתקיים כולו ומה"ט בטל מקצתו בטל כולו או משום דהוי כמו נדר טעות ומבואר דהירושלמי אזיל לשיטתם ולדידהו לא בעינן החלפה. תקנה האיך שיתקיים השבועה על גסות ותתבטל מדקות. תירוץ על קושית הפר"ד מירושלמי פ"ה דברכות באליהו דנדר מאחאב אם יהי' טל ומטר ולא הותר רק הנדר של מטר אף דלא היה כאן החלפה ולדברינו ניחא דהירושלמי לשיטתו לא בעינן כלל החלפה

סימן נח בנשבע לאחד שלא להוביל בשר כשר לעיר ועתה עובר ע"ז באמרו שאנסו לזה במה שאמר לו שאם לא יעשה כן יכפור לו החוב שמגיע לו ממנו אם נאמן הוא עוד למכור בשר כשר. האי סברא דעביד אינש דגזים ולא עביד לא נאמר כאן דמ"מ הוי אונס חילוק בין היכא דלא נקרא אונס אלא דוקא הפסד ממון רב ובין דאפי' הפד"מ נמי הוי אונס כיון דתיכף שתבע ממנו ולא נתן לו כיון שיש לו עובר על ל"ת דלא תאמר לרעך לך ושוב וכו' נקרא הוחזק לזה ולא שייך עליו גזים ולא עביד. ביטול בלב