אבן שתיה רסח

בסוכה שם. הוכחה דלא דבריו. פלוגתת האחרונים באם התחיל באיזה מצוה ואח"כ הביאו לו היותר מהודר אם צריך להניח הראשונה או לא תלי נמי בזה אי הידור מצוה הוא מה"ת ב"מ בדין בזוי מצוה אם הוא אסור מה"ת סתירה על ראי' של השבו"י מיומא וא"ו (בפנים ד' ל"ב ע"א ש' כ' צ"ל שהקשה רב ששת)

יורה דעה

סימן כז עגל שנשחט ע"י סימנים שהוא בן שמונה רק שעד אחד מכחיש ואומר שהוא יודע שעגל זה עדיין הוא בתוך שבעת ימים ראי' ברורה דהר"ן סובר דהגדת עד אחד דינו ממש כמו סימן מובהק דמהני מן התורה משא"כ סימני העגלים דינן רק כסימן גרוע ואף לשיטת הריטב"א וש"פ דאין מחזירין אבידה ע"י עד אחד זהו לא משום דסימנין עדיפי רק מטעם גזה"כ דכתיב לא יקום עד אחד וכו' תדע דהא לצורבא מרבנן מהדרינן אבידה ע"י דיבורו שהוא שלו ואפילו הכי על אחרים אינו נאמן לשיטה זו לומר דהאי אבידה דידיה הוא הוכחה לזו מדברי הרמב"ן והמ"מ והב"ש. תירוץ על השגות הת"ג והב"מ על הב"ש בסי' קל"ב אף דגיטין ילפינן דבר דבר מממון דבעינן תרי סהדי זהו לענין הנתינה ליד האשה אבל לחשש שמא נתחלף גט זה באחר דמי לשאר איסורין דעד אחד נאמן. קושיא על הגאון בעל בא"י סי' ט"ו. פירוש בגמרא בכורות ז'. הא דזכות תולה במים המאררים הוא רק מיעוטא ומזה מוכח דעד אחד נאמן כנגד הרוב קושיא על הפ"מ בכללים שלו לכאורה סותר ד"ע מיו"ד סי' פ"ג בנידן זה יש לצדד להקל

סימן כח בעירות שהמנהג כשנכרי מודיע שנולד אצלו עגל בתמונה זו ממתינין שמונה ימים ואם מוצאין בו סימנים הללו סמכינן ע"ז בעבידא לאגלויי אפי' נכרי נאמן אך אם יש לו התנצלות אף באופן רחוק מאד לא נקרא עבידא לאגלויי בדין שלח ואחוי קדושין ס"ה ביאור בדברי הט"ז והש"ך יו"ד סי' קכ"ז שלח ואחוי הוא בגדר אנן סהדי דקושטא קאמר ולא משום עבל"ג ובזה מתורץ כל מה שהקשו עליהם תירוץ על קושית הב"ש אמאי נשים אינן נאמנות בבדיקת שערות הא הוי עבל"ג. מדברי ש"פ משמע אף אם יש לו אח"כ התנצלות נמי הוי דעבל"ג. בעד מפי עד בעגונה ועד הראשון כבר מת דאי אפשר להכחישו אפי"ה בכלל עבל"ג הוא כמו שכתב רע"א. יש סמוכין לזה מנדה ס"ח דר"ע סובר דנדה חזקת טומאה היא אפי"ה חרשת ושוטה אשה בודקת אותה משום עבל"ג אף דיש לה התנצלות שמא בסילוק ידיה ראתה בדאורייתא או היכא דהעד מנגד להחזקה לא סמכינן על סברא כיון דלא אפשר לא ילפינן מאפשר קושיא על הפנים יפות פ' מצורע לשיטת הריטב"א אין ראי' מנדה דהתם מה דמאכילין אותה תרומה ע"פ בדיקת נשים משום דקטן אוכל נבילות הפרשתו הוא רק מדרבנן ראי' לדין זה מהא דמצא כתוב שכך שמם סמכינן אף דלא ידעינן מי כתבו

סימן כט עוד בזה. מה שחושש כיון דחיורא וסומקא לאו סימן הוא הא יש לחוש שמא עגל הראשון מכר וזה אחר הוא אבל ז"א דכל דנימא דנולד עגל כזה להחלפה לא חיישינן ראי' מתשובת הרא"ש באמרו שהתלוה עמו יהודי אחד ומת לא חיישינן שמא הראשון הלך. מה שהקשה ע"ז הט"ז מזומן שחורים לא קשה דהתם איכא ריעותא לפי זה בנידן דידן נמי הא ליכא ריעותא גם אי אזלינן בתר רובא דעלמא הא אינן נופלין. ראי' מבכורות כ"ד בנאבד בעל מום לא דמי למצא כלי וכתב עליה תרומה דחיישינן לאחרינא. כ"מ דאיכא בעל בחירה הרוצה לשנות מקדמותה לא מהני התם לא רובא ולא חזקה כמו שהביאו מהא דפריך דילמא צרה היא אף דלא הוי רק מיעוטא. איש בשלו לא חיישינן להחלפה בפסול עדות המעידין קודם מעשה דברי השו"מ בזה אינם מוכרחים

סימן ל מה שהקשה דבב"מ דף כ"ח משמע דאי לאו הסברא דבהדי דנקיט חזאי היה חיורא וסומקא סימן ולעיל דף כ"ז מבואר דלא הוי סימן כלל מתורץ ע"פ הוכחה שאף הרי"ף דסובר היכא דהגט מסייעה מעיזה מ"מ כ"ז לא הוי רק איסור דרבנן לכך אי לאו החשש דבהדי דנקיט וכו' היתה נאמנת משא"כ לעיל כיון דמיירי בדאורייתא פריך שפיר דתו"ס לא הוי סימן כלל. עוד תירוץ ע"פ דברי הש"מ דף כ"ח שם באיסור דרבנן שיש לו עיקר בתורה אי מהני סימן אמצעי. בדין פלוני דהאי סימנא קטיל גברא מחזק דברי הנב"י בזה. אף דכתב הרא"ש בתשובה בהא דחיה נאמנת על הבכור ילפינן זאת ג"כ מיכיר מ"מ אינו אלא מדרבנן

סימן לא עוד בדין עבל"ג דפעמים מהני אף להוציא ממון מיאון אם הוא ג"כ בכלל דבר שבערוה: ובדין נוגע שפסול אם יש חילוק בין דאורייתא לדרבנן אף שהנכרי הגיד בשביל טובתו מ"מ כל שבא מעצמו ואמר נקרא מס' ל"ת וראי' לזה מרש"י מנחות מ"ג חילוק דפעמים אף היכא דיש לו התנצלות נמי הוי מדעבל"ג והוא ע"פ חידושי הרשב"א בדין פרעתיך בפני פו"פ להרמב"ן מהני בדיקות נשים אף היכא דליכא חזקה דרבא הסברא דלא מרע אומנתו לא שייכי רק לענין להחליף סחורה טובה בגרועה אבל לא מהיתר לאיסור כל שהדבר שוה הוא בעצם אף אומן נמי חשוד. תירוץ על סתירת הרמ"א מסי' פ"ו לסי' קי"ט בדברי הר"ן דלא אזלינן בתר רוב עופות הטהורים מטעם דאיכא נמי מקצת נו"ט אם הוא דאורייתא או לא. בדברי הרשב"א דלא אמרינן סמוך מיעוטא וכו' אלא היכא דהמיעוט נוטל חלק מהרוב

סימן לב מסל"ת במקום דלא מהני כגון בחזקת איסור אי מהני בצירוף אומדנא תלי זאת בפירוש הגמרא ב"ק קי"ד נחיל של דבורים דבעינן שהבעלים מרדפים משום דזה הוי כמו אומדנא בצירוף מסל"ת דאי לאו הני שמא דהפקר וממילא זכה בהם. השגה על הח"ס הוכחה כהחו"י בסי' ל"ז. קושי' על הנב"י דמביא דרגלים לדבר לחוד נמי מהני מהא דאם רופא אומר שנתרפא שוב לא הוי רואה מת"ת הא התם איכא נמי דלא מרע אומנתו לכאורה נתחלפו שיטות המחבר והרמ"א מסי' ס"ט לסי' קכ"ב. תירוץ ע"ז באם עושין ספיקא דרבנן לכתחלה

סימן לג אם לסמוך בעגלים על סימן דגדלות לחוד. להרמב"ם דפסק דצאן בן שלש פסול משום זקן לפי"ז ע"כ הא דאמרינן דנמצא בן שתי שנים הוא דוקא והאיך מקריבה שלמים שמא חטאת היא מוכח דלא קיי"ל דיש בן שנה הנראה כשתים אלא דאפשר להכיר. הוכחה מהסוגיא לפירוש הרמב"ם דאף בחילוק של שלשים יום נמי אפשר להכיר. חילוק בסתירת הסוגי' דזבחים ומנחות וקדושין ע"פ הסברא של הפנ"י דבקדושין אין שם רק חשש דרבנן שמא יתברר שהקריבו פסול על המזבח לפי"ז בזבחים כוונת הגמרא על תערובות חד בחד לפי"ז מוכח דבדרבנן סמכינן על הכרה טעם למה לא משני סוגי' דילן נמי כמו תירוץ הירושלמי שקלים דמשו"ה לא חיישינן שמא חטאת הוא דאזלינן בתר רובא משום דתלמודא דידן רוצה לתרץ אף למאן דלא אזיל בתר רובא לפי"ז אפשר לומר דגם התוס' מודה להרמב"ם דאפשר להכיר כמבואר שם בארוכה ותירוץ על קושית שעה"מ ה' כהמ"ק. ראי' מתוס' קדושין ס"ג דאף דלא נאמן לומר בני זה בן י"ג שנה הוא מ"מ אם נראה גדול בקומה נאמן. ומסקנא דאם הנכרי מביא העגל לשוק דשייך נמי כל דפריש וכו' כמו שכתב הר"ן פ"ק דביצה בהא דרוב תרנגולת ביממא ילדה סמכינן ע"ז: