אבן שתיה רסו

דכיון דברצועות שחורות נאמרה הלכה שיהיו שחורות הלכך משמע לעולם משא"כ הכא נאמרה הלכה דבעינן דיו הלכך תלי הכל בעת הכתיבה. יש לדחות זאת בכמה אנפי. ב"מ אי בעינן ממשות הדיו או די במראה בעלמא. רצועות שחורות אף אם השחרות הוא רק לשעה נמי כשר משא"כ בדיו אף דמוקף גויל תלי בעת הכתיבה מ"מ לענין כתיבת דיו אינו כן. והשגה על האחרונים בזה. ביאור בדברי מהר"מ. חילוק בין נתקלקל הריבוע של תפילין דפסול ובציצית אם נתקלקל הכנף אח"כ כשר אף דדייקינן בקרא היכא כתיבא בהללמ"מ לא דייקינן כ"כ היכא נאמרה. ועיי' בפנים על מה שכתבו הראשונים בטעם דנתקלקל הכנף דכשר משום כיון דכתיב ועשו על העשיה קפדינן יש להתעורר ע"ז מזבחים בדין בגדי כהונה שנקרעו. שיעור קשר אגודל בכנף של טלית אפשר שהוא ג"כ בכלל שיעורין שהם הללמ"מ. ב"מ בשם שדי הנכתב על המזוזות שקפצה מהם קצת מהדיו אם נכון להעביר עליהן קולמוס או אפשר דאסור

סימן יא בס"ת או תפילין שניטל הקלף בין אות לאות. ביאור בירושלמי פ"ק דמגילה ה' ט'. תירוץ על סתירת המחבר שם מסי' ט"ו לסי' י"ז וי"ח ודלא כהנב"י בסי' ע"ה. מה שכתבו כיון דכתיב וכתבתם כתיבה חמה א"כ עיקר הקפידה היא רק בתחלת הכתיבה יש להתעורר ע"ז משבת ק"ג. ביאור בירושלמי שם ע"פ שיטת הטור ובחידושי הרשב"א מנחות ל"ב בדין ניקב תוך האות (דף י"ד ע"ד שומ"ו נשמט אח"כ מצאתי בשו"ת מנ"ע סי' ל"ו שהשיג על הרשב"א ומפרש פירוש אחר בירושלמי מ"מ מדברי הש"ע מוכח כמו שכתבתי)

סימן יב למה קי"ל ביוצאין התפילין חוץ למקומן אפילו מקצתן נמי אינו יוצא בהנחתן ואמאי לא אמרינן כיון דרוב התפילין מונחין כד"ת שוב אמרינן בזה רובא ככולא. ועל כל מה שתירצו המחברים בזה יש להקשות מזבחים ד' כ"ו מישחט אותו על ירך המזבח דאם רוב מונח על המזבח כשר: מתורץ זאת עפ"י הגמרא מנחות מ"ט ועפ"י חידושי הרשב"א מנחות כ"ט ומחמת כן אף אם מקצת מהתיתורא יוצא לחוץ נמי אינו יוצא ידי תפילין. ב"מ חילוק בין היכא דהרוב צריך לביא להמיעוט ובין היכא דדי לסמוך על הרוב לחוד השגה על מי שר"ל שאם נפסל אות אחת בס"ת וקודם שתיקנו איתו נאבד ואין יודע מקומו איה בטל ברוב הס"ת ביאור בדברי המהרי"ט במי שנדר הנאה מחבירו והוא מקבל צדקה מהקהל ומעורב בהמעות מנדבת המודר אי רשאי להנות מאותו הממון. ובסברא שלו מתורץ הקושיא שהקשו מתמורה ד' ל' תירוץ על קושית רע"א שם. תירוץ על קושית השו"מ בתמורה ד' ט"ו בחטאת שמתו בעליה. תירוץ על קושית המל"מ פ"ז מהלכות מעילה מהא דעירוכין דאין כהנים נותנים נדבה בתרומות הלשכה ביאור ברש"י שם

סימן יג תמיה ברש"י נזיר מ"ב. אף דנאמר בתורה לשון דמשמע דבעינן כולו דוקא מ"מ אף בכה"ג נמי אמרינן דרובא הוא ככולו אם לא היכא דידעינן ממקום אחר דבעינן רובא אז בא קרא לגלות דכולה דוקא ועפי"ז לא נראה דברי האורח מישור שם דברי רש"י יש לתרץ עפ"י גמרא דסוטה ט"ו ב"מ פלוגתת רש"י ותוס' קידושין ל"ה במה דאמרינן דשני כתובין הבכ"א אין מלמדין אי רק דאין מלמדין או דהם מגלים דבכל מקום אינו כן

סימן יד בדין חינוך נער בתפילין אי מברך עליהם אז ג"כ. בפסחים פ"ח באכילת שלא למנויו מבואר שם בתוס' דכל דאנו עושין בשביל חינוך לא איכפת לן אף אם ע"י החינוך גורם שהתינוק עושה איסור ג"כ כיון דע"ז אינו מצווה ויש לחלק דהתם גוף המצוה עושה כתיקונו משא"כ הכא דיש חשש משום גוף שאינו נקי דעצם המצוה אינו עושה כתיקונו. מהר"ן נדרים ל"ו משמע דפליג על התוס'. צ"ע על הר"ן מר"ה ל"ב דמשמע דאף לתקוע בשבת יש בו משום חינוך אף דעביד איסורא. ויש לחלק בין היכא דעובר על דאורייתא או על דרבנן לחוד. בדין אם גוף שאינו נקי בזה הוא מן התורה או לא. והיוצא מזה דכאן לכל השיטות יכול לברך. וב"מ הטעם דהחמירו בחינוך של תפילין יותר מבשאר חינוך

סימן טו במקומות שיש מנהג דלכל אחד מהבע"ב יש זמן קבוע לקרוא בס"ת שלו וטעו והוציאו ס"ת של אחר אי רשאין להחליף או דיש בזה משום אין מעבירין על המצות. ב"מ אין מעבירין וכו' אם הוא מדאורייתא או לא. קושי' על הט"א בזה מתוס' מנחות ל"ו ביאור ברש"י ותוס' יומא ל"ג ד"ה אין וכו'. דין זה תלי אי בעינן במצה שמירה משעת קצירה או לא. תירוץ על קושית הרדב"ז ח"א תקכ"ט ובזה מתורץ ג"כ קושית הט"א שם. הוכחה דהתוס' והנמוק"י סברי דאין מעבירין הוא מן התורה. הוכחה דאין מעבירין חמור יותר מהא דכל פינות צריך להיות לימין דוקא דלא כהח"ס. ראי' דאף למאן דאית ליה שהוא רק מדרבנן זה הוא דוקא בחדא מצוה אבל בשני מצות אפשר דלכ"ע הוא מן התורה. בנידן דידן אין בזה משום אין מעבירין עפ"י דברי המ"א בסי' כ"ה בשם הר"י מלכו ובסברא זו תרצתי דברי הנמו"י בסוטה כ"ב בההיא ארמלתא דהוה ביהכנ"ס בשביבותא דמשבחה ר"י אף דאיכא כאן משום אין מעבירין ומכש"כ דקשה לר"י דאיהו סובר דקדושת ביהכנ"ס עדיף מביהמ"ד. תירוץ מפני מה אי איכא פיתחא אחרינא מותר לעבור אחורי ביהכ"נ והא איכא משום זריזין וכו' תירוץ על מה שהקשו על הרשב"ם ב"ב קכ"ב דמפרש לקרובה ולרחוקה מירושלים ואמאי והא שכר פסיעות יש דלא כהח"ס בזה. (עיין ילקוט מלכים רמז קפ"ה ועיי' ירושלמי יומא פ"ג הלכה ח' ועיי' סמ"ג הלכות מקוואות)

סימן טז בשבת בעת קה"ת נמצא נגיעה או דיבוק מאות לאות ראי' מסוכה ל"ח ומתוס' חולין פ"ג דאף היכא דמצד עצמו ראוי הוא לדבר הזה רק איסור אחר גורם נמי אינו ראוי לבילה נקרא והוא דלא כהט"ז בזה. ואולי כדי שלא להוציא ס"ת אחרת אמרינן דגם כה"ג נמי ראוי לבילה הוי. סברא דכל הראוי לבילה לא נאמר רק באיסור דרבנן. עוד חילוקים בזה מוקף גויל לדעת המרדכי אינו פוסל בס"ת. ומסיק דכאן אין להוציא אחרת דלא כהגאון מליסא בסידור שלו. ביאור שיטת הפוסקים בזה קושי' במנחות כ"ט

סימן יז אחד תיקן חמץ עם רעל וצוקר בשביל עכברים ונזכר בפסח שלא ביער ויש שם כזית חמץ. ורצה אחד לדמות זאת לדברי הרמב"ם בעירוב מי ראש באופן שאינו ראוי לאכילה דע"י כן נתבטל שם האיסור ממנו אבל לא דמי דהכא מצד הטעם מוטעם הוא רק דסכנה לאוכלו ראי' מחולין נ"ח דע"י כן לא פקע שם האיסור הוכחה לזה מפסחים כ"ד ובדברי הצל"ח שם תירוץ על קושית המ"א בסי' תס"ו בדין העושה מלוגמא מחמץ תירוץ על קושית המגיה במל"מ פי"ג מהלכות שגגות אך הכא יש להקל בלאו הכי דהוי ככופת שאור שיחדו לישיבה דביטלו בידים פסחים מ"ה

סימן יח בכיס הריחיים של משי משנה שעברה שמנקין אותה ע"י מסרק שלה ועושין אותה נקי אי מותר לטחון עלי' הקימחא דפיסחא בעת הדחק. ב"מ דהא דכתבו הפוסקים דנפה בעי הגעלה מיירי דוקא היכא דמשתמשין בה פת חמה הוכחה לזה מדברי הש"ג ופליגי אי חוששין ג"כ למיעוט תשמישין ואזלי לשיטתן כמבואר בפנים. השגה על אותן דכתבו דטעם דבעינן הגעלה אחר רחיצה הוא משום דהוי כחליטה ז"א דהא כתבו דמשהין אופה הרבה בצונן וא"כ כבר נתחמצה. אפשר דאף בכיס הרחיים דאיתא בש"ע מ"מ אם מסלקין כל העצים שנתפרו בהארוג אז לכ"ע מהני רק לנקות היטב ע"י כביסה ומתורץ בזה מ"ש כיס משקים. לפי הטעם שהחמירו בכיס משום שהקמח הולך בין השתי להערב יש להקל בכיס