אבן שתיה רסה

מפתח הענינים

אורח חיים

סימן א לרב אחד. על קושיתו מ"ש בציצית אמרינן אף דיכול לפטור נפשו ממצוה זו מ"מ בעידן ריתחא מענשין לו ומ"ש מהא דמצינו בכמה תנאים שהיו מכניסין פירותיהן דרך גגות כדי לפוטרן ממעשרות ובירושלמי איתא דגם רבינו הקדוש ור"י היו עושין כן וב"מ דיש להתעורר מהא דאסור לבטל מצות יבמין ועוד מכמה סוגיות בש"ס. ביאור בירושלמי מ"ש פ"ב דמערימין משום שנאמר בו ברכה דלא כהח"ס. ב"מ הירושלמי שם דמקדשין במעשר בהמה בגידיה ועצמותיה. תירוץ על קושיא הנ"ל בדין אימתי אמרינן דלחומרא מקשינן. צ"ע בתוס' זבחים ט' ד"ה למאי

סימן ב בדברי המ"ח ברמב"ם הלכות יסוה"ת שמצות שילוח הקן דמי נמי בזה לציצית דבעידן ריתחא מענשינן. קושיא ע"ז מתוס' מנחות מ"א דיש חילוק בין מצוה שעל גופו או לא טעם למה לא הביאו בעלי השו"ע חילוק של התוס'. ביאור בשיטת רש"י ותוס' מנחות שם. ומבואר דכל אחד אזיל לשיטתו בדין סדין בציצית אם הוא פטור מתכלת לחוד או אף מלבן. תירוץ על קושית המהרש"א שם והשגה על המחברים בדין זה. נפק"מ בין גירסת אלא אי לא בחקירת המחברים היכא דאינו רוצה ליקח לא האם ולא הבנים אי חייב ג"כ בשילוח ראי' מחולין קל"ט קושיא מנדרים ל"ד בדין חפץ הפקר המונח בתוך ד' אמותיו ומתורץ ע"פ סברת הראשונים דבמקום ביטול מצות עשה לא תיקנו קנין של ד' אמות. תירוץ על קושית הכ"מ בעשה דמצורע דאין דוחה שילוח הקן. ביאור יפה ברש"י שם בשני סידרי ביצים ומתורץ מה שהקשו שם עליו

סימן ג במצות עשה שאין מתן שכרו בצדו היכא שכבר עבר אם ב"ד מוזהרין ע"ז תירוץ על קושית המל"מ פ"ג מהלכות עבדים ע"פ הש"ך ח"מ ק"ז בחולין קמ"א בההוא דגזייה לגדפיה. השגה על ספר ל"א אי ב"ד רוצין להזדקק אי רשאין יש בזה פלוגתא בראשונים. קושיא על הרשב"א מירושלמי פ' המוכר את הספינה חילוק בין מצות עשה דמדות ומשקלות דעובר עליהן בקום ועשה ובין היכא דהוא שוא"ת. היכא דמתן שכרן בצידן ואיכא בזה ל"ת ג"כ אי מוזהרין ע"ז פליגי בזה תלמודא דידן עם הירושלמי במדות ומשקלות יש בהם עשה ול"ת ויש מהם שאין בהם רק עשה לחוד

סימן ד עוד להרב הנ"ל מה שהתעורר על רש"י חולין ק"י ע"ב מירושלמי ב"ב. תירוץ ע"ז

סימן ה עוד להנ"ל. מה שמתמה בסוכה מ"ז בהני גדולי הדור דלא ישבו כל ימי הסוכות בסוכה האיך גדולים הללו ביטלו מצוה כזו בשביל דבר ממון תוכחה על המבקרים החדשים בענינים כאלו השגה על שו"ת מ"ע שרצה לומר דאף למאן דאית ליה בסוכה כיון שבירך לילה הראשונה שוב אינו מברך מ"מ אם הפסיק בינתיים בדברים הפוטרים אותו מסוכה חייב לברך ובאמת פליגי בזה תלמודא דידן עם הירושלמי. וב"מ חילוק נכון בין הפסקת לילה להפסקת דבר הפוטרו. ביאור בגמרא ברכות מ"ו. צ"ע על הפ"מ בסי' תכ"ח. תירוץ מספיק על הרמב"ם הלכות ביאת מקדש בדין לינה בקידוש ידים שאינו פוסל ביציאה מהבית מזבחים כ'

סימן ו בדין מי שאין ידו משגת לקנות תפילין וציצית ומזוזה וסוכה איזה מהם קודם השגה על מי שרצה לומר דסוכה נקרא תדיר לגבי ציצית ר"א סובר דמצוי נקרא תדיר. תירוץ על קושית השירי קרבן סוף מגילה ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשו מנ"ל לר"א דעשה דוחה לל"ת הא איכא למפרך מה לכלאים בציצית שכן תדיר. סוכה לא נקרא זמנו קבוע דשמא יהי' מהולכי דרכים או כה"ג. בגירסת הרמב"ם והטור בכהן שאינו נושא כפיו אם גרסינן עובר בג' עשה או כעובר וכו'. צ"ע בפלוגתא דרבא ורב הונא בדין מצוי אם הוא כתדיר הא לכאורה פלוגתא דתנאי היא במנחות

סימן ז באחד ששאל טלית מהודר יותר משלו והניחו אצל הפתח ויצא ותיכף כשחזר נתחלף טלית זה באתר גרוע מזה. יש סברא דדמי זאת למתה מחמת מלאכה והוא ע"פ סברת הרמ"ה בשואל לילך דרך ידוע ובדברי הפמ"א בנזמים ששלח להמשודכת ונגנבו ממנה בבית המרחץ. השגה ע"ז מתוס' ב"מ מ"ב. הוכחה דדינו דהרמ"ה לא מיירי רק באונסין אבל בגניבה חייב ממנ"פ ובנידן דידן כיון דעדיין לא התפלל בו אפשר דפטור כיון דעל גניבה אינו חייב דהא ע"כ נתן לו מתנה ע"מ להחזיר ועיקר החיוב הוא משום שולח יד והכא הא עדיין לא שלח בו יד חקירה אם גם בהידור מצוה אמרינן ג"כ דניחא לו לאינש למיעבד מצוה בממונו. תירוץ על קושית הישוע"י בסי' י"ד מסוכה מ"א. צ"ע על דברי רע"א שם. השגה על שו"ת ש"ד בדין אומדנא מי מפקיע מאומדנא אחריתא מכתובות מ"ז ומהרש"א שם

סימן ח בתפילין שנכתב אות אחת שלא בדיו והעביר עליו דיו. לכאורה להשיטה דסברי דבכל מקום דנאמר יגנז לא מהני התם תקנה לפי"ז ה"ה הכא וביאור בגמרא שבת ק"ג. העברת קולמוס אין בו משום מנומר ממש רק משום מחזי כמנומר ודוקא בשמות הקדושים פסול ממש. ביאור שיטת הרמב"ם בגיטין דף י"ט בהא דמפני שאנו מדמין נעשה מעשה. תירוץ על קושית השירי קרבן בירושלמי שם. הוכחה מכמה פוסקים שדיו על גבי סיקרא בשבת חייב חטאת תירוץ על הרמב"ם פ"ג מהלכות גירושין מה שהקשו עליו מגיטין כ'. פירוש הסוגי' ע"פ שיטת התוס' ומבואר לפ"ז דכל דכוונתו לבטל כתב הראשון לכו"ע דיו על גבי צבע הוי כתיבה. בפלוגתת הראשונים בנטל תגי דחי"ת אי נקרא זאת חי"ת או לא. וביאור בירושלמי גיטין שם

סימן ט בו מבואר דדיו לאו שם פרטי הוא להרמב"ם רק דכל מראה שחור אף אם נתערב בו שאר מיני צבעים וגם הוכהה מראיתו מ"מ כל דהוא שחור כשר וראי' מתכלת. במה שחקרו בדיו ע"ג צבע שפסול משום: חציצה יש להקשות ע"ז מזבחים ק"ו. מה שיש ר"ל דמין במינו לענין חציצה שוה למב"מ לענין ביטול לא משמע כן מהרמב"ם. גם נסתר זאת מר"ה כ"ז

סימן י באותיות ס"ת שנשתנו לאדמדם. מה שיש ר"ל