אבן שתיה רסג

טוב לו לייבם הראשונה כדי לקיים מצות יבום לכל הפחות באחת מהם והשניה הרי הוא מותרת לעלמא ולא אגידא בו כלל וזאת עדיפא לו מהשתא שהוא עוקר לגמרי מצות יבום מתרוויייהו. אלא ע"כ מוכח דגם חליצה מצוה בפ"ע היא הלכך חוששין אנו שלא יתבטל המצוה הרי מוכח מהגמרא אליבא מאן דאמר אין זיקה שחליצה מצוה בפ"ע היא כמו כל תרי"ג מצות ולא הוי כמו גירושין ואפילו למאן דאמר יש זיקה מ"מ הא לא מצינו בגמרא מי שחולק על סברא זו ולדעתי מכאן ראי' ברורה דל כדעת הפוסקים הללו וכן מוכח מהפנ"י שדעתו שחליצה מצוה בפ"ע היא דבכתובות ד' מ' הקשה לשיטת רש"י ביבמות ד' ל"ט דאי אמרה לא בעינא ביבום לא כייפינן לה לפי"ז דמי זאת למאנס הבתולה שאין עשה של ולו תהיה לאשה דוחה לל"ת של ממזרות מטעם כיון דאי בעי אמרה לא בעינא ליכא לעשה כלל לפי"ז הכא נמי דכוותא ואמאי בעינן קרא דאין עשה של יבום דוחה לאו ומתרץ דמ"מ המצוה של יבום עצמה מוטל נמי עליה דהא גם היא מוזהרת לקיים העשה ע"ש וזאת היפוך הוא ממש מדברי הח"צ וש"פ שהבאתי

וראיתי בספר באר יצחק שמביא סמוכין לדין זה מסנהדרין ד' י"ט דאמרינן דמלך אין חולצין לאשתו ופירש רש"י מטעם שאסורה להנשא דהא אין נושאין את אלמנתו ע"ש והשתא אי נימא שחליצה היא מצוה בפ"ע א"כ מה בכך שהיא אסורה להנשא מ"מ תחלוץ כדי לקיים המצוה אלא ע"כ שאין בזה שום מצוה ע"ש. מיהו אפשר לומר דגם מזה אין ראי' כ"כ דהא לכאורה יש להקשות על גוף הדין דבאמת אמאי אינה חולצת הא עיקר מה שהיא אסורה להתיבם הוא רק משום כבוד המלך כדאיתא התם וכבוד מלכות ילפינן אנן מדכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך הרי זאת אינו אלא איסור עשה לחוד והא באיסור עשה קי"ל דחולצת כדאיתא יבמות ד' י"ט ואמאי פטירה הכא אפילו מחליצה וכן ראיתי שהתעוררו בזה בהגהות החדשות שם ויותר מזה קשה על הרמב"ם בהלכות מלכים שם שכתב הטעם דאין חולצין לאשת מלך משום שאינה עולה ליבום וכל דאינו עולה ליבום אינו עולה ג"כ לחליצה והרי הוא עצמו פסק בפ"י מהלכות יבום דחייבי עשה מדאורייתא בר יבום הוא ונראה לתרץ הכל עפ"י מה דאמרינן ביבמות ד' מ"ד במי שנפלו לו שתי יבמות מבית אחד שאינו מייבם או חולץ רק לאחת מהם ופריך לייבם לחדא ולחלוץ לאידך ומשני כיון דאם רצה ליבם להשנות אינו יכול מטעם דבית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים ממילא אינה עולה ליבום וכל שאינו עולה ליבום אינו עילה ג"כ לחליצה ע"ש בסוגי' וקשה הלא הא דאסור ליבם השניה הוא רק מחמת איסור עשה לר' יוחנן דאית לו לעיל ד' י' דבית אחד הוא בונה וכו' הוי רק איסור עשה והא קי"ל דאיסור עשה לחוד רמיא לחליצה או משום דרבינן מקרא ועלתה יבמתו השערה או משום דחייבי עשה מדאורייתא בר יבום הוא רק משום גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה אינו מתיבמת וכ"ז לא שייכי בחליצה ואמאי אינו חולץ לשניה וראיתי בספר קרן אורה שהקשה כן והיוצא מדבריו הוא שכל מקים שבאמת היא זקוקה ליבם והתורה לא פטרה אותה מגוף המצוה של יבום רק איסור ממקום אחר איכא כאן דמונע אותה מלהתיבם כגון אלמנה לכה"ג וכה"ג או חייבי עשה כגון מצרי ואדומי דכ"ז לא שייכי לגוף המצוה כי רק אריה הוא דרביע עלה הלכך אמרינן כיון דבאמת בת חליצה ויבום היא רק הלאו או העשה אינה מניחה להתייבם ע"ז ילפינן מקרא דכל דאינה עומדת כנגד המצוה של יבום רק איסור עשה או אפילו לאו דעולה היא ליבום אבל כל היכא דהתורה אמרה לנו דבאופן כזה אינו מוטל עליה כלל המצוה של יבום ואין עליה שום זיקה אז אמרינן אף דלא פטרה לה התורה אלא בלשון עשה לחוד כמו הכא דאמרינן בית אחד הוא בונה וכו' דאינו אלא עשה מ"מ כיון דגילה לנו התורה דבאשה כזו לא ציותה בה התורה דין יבום וכאשה דעלמא דלאו יבמה נחשבת אזי כה"ג אף דכ"ז לא גילה לנו התורה רק לענין יבום מ"מ ממילא אמרינן דאינו חולצת ג"כ כיון דליכא בה מצות יבמין כלל דהא מותרת הוא ולאו דחויה

וזה ממש הוא כוונת רש"י בסנהדרין שם במש"כ שכיון שהיא אינה ראוי' לינשא אין בה דין יבום כוונתו ג"כ דכאן הפקיעה התורה מצוה זו של יבמין משום דכל מצות יבמין לא נאמרה אלא דוקא היכא דראוי' היא להנשא לאחר דילפינן זאת מלא תהיה אשת המת החוצה וכו' יבמה יבא עליה ואמרי' כל מי שראוי אח"כ להיות החוצה יש עליה מצות יבמין אבל מי שאינה ראוי' אין עליה מצוה זו כלל ולא אגידה בו כלל כמו שכתבו המפרשים בזה והוא ע"ד דדרשינן שבעת ימים תאכל מצות וכו' כל שישנו באכול מצה אית בו משום חמץ והלכך פטורה נמי מחליצה אף דלא הוציאה רק בלשון עשה מ"מ לא שייך כאן חליצה כיון דלא אגידה בו לא נאמרה בהמצוה זו משא"כ בשאר איסור עשה דהתם גוף המצוה רמיא עליהם רק איסור דבר אחר גורם והלכך אם אין כאן רק איסור עשה הבא ממקום אחר ילפינן מקרא דאינו דותה למצות יבמין אבל הכא התורה פטרתה והוי כמו אשה שיש לה בנים דלא רמיא קמיה כלל

וזה הוא נמי כוונת הרמב"ם בהלכות מלכים שכתב הטעם דאשת מלך אינה חולצת משום שאינה עולה ליבום כוונתו ג"כ הוא כיון דאינה עולה ליבום מטעם דהתורה פטרתה מצד עצמה והפקיע מכאן מצוה זו לפי"ז אין ראי' נמי מכאן דחליצה אין בה מצוה דבאמת בעלמא מצוה היא והא דאינה חולצת כאן דהתורה פטרתה ממצוה זו ולא דמי בזה לגירושין כלל דהתם הרי בדידיה תלי רחמנא כדכתיב אם לא תמצא חן בעיניו ואף אם מצא בה ערות דבר דאסורה לו מ"מ ג"כ אינו חייב לגרשה דהא יכול לקיימה כמש"כ התוס' בריש זבחים משא"כ כאן אף דכתיב נמי אם לא יחפוץ האיש וכו' היינו שנתנה לו התורה רשות לעשות איזה משניהם שירצה אבל לפטור נפשו מכל וכל זה לא שמענו ודמי זאת כהא דכתיב ואם לא תפדה וערפתו אף דגם התם בדידיה חלי מ"מ לכמה ראשונים תרווייהו מצוה נינהו עיי' ברמב"ם פ' י"ב מהלכות בכורים ה"א ואי אפשר לו לפטור מכולהו והכא נמי דכוותא ועיי' בבאה"ט אה"ע סי' קי"ט בשם הראנ"ח שהקשה האיך משתדלין בשכ"מ על ג"פ הא מפקיע ממצות חליצה ותירץ דגירושין נמי מצוה הוא ע"ש אבל כ"ז התם דוקא כיון דעדיין לא חל עליו המצוה דהא חי עדיין אבל בעלמא בודאי אסיר ולא דמי לגירושין

גם בגוף הדבר שהוכיחו מהרשב"א שסובר דאין מצות יבום מוטל כלל על האשה אינו מוכרת כ"כ כי חידוש דין כזה לא היה הרשב"א כותב כן דרך אגב בלא שום ראיה ומה גם כי קשה עליו מה שהקשו דא"כ האיך מדאורייתא דוחה העשה של יבום לחייבי לאוין כגון גרושה לכהן ואמאי הא המצוה אינו רק עליו לחוד והל"ת שניהן מצווין וכל כה"ג אין עשה דוחה לל"ת עיי' תו"י כתובות מ' וכל מה שתירצו בזה הוא דחוק למעיין אבל האמת יורה דרכו כי רק לענין ברכת המצות לחוד כתב הרשב"א זאת והוא ע"ד שכתב שם עוד טעם על מה דאין מברכין על שילוח הקן מטעם דהוי מצוה הבאה בעבירה דהא צריך ליטול האם תתלה ועובר על לא תקח וכו' ע"ש ולכאורה טעם זה תמוה דמה נעשה בר"י דאית לו התם דשלח מעיקרא משמע קודם שנטלה להאם לפי"ז הא לא עבר עדיין בשום דבר ואמאי גם לר"י נמי אין מברכין ועוד מה בכך שהוא ע"י עבירה הרי התורה ציוה עלינו לעשות עבירה זו בשביל מצות שילוח כדאמרינן בריש פ' שה"ק יכול יקדור בהרים אחר מצוה זו ת"ל כי יקרה מוכח דאי לאו האי קרא היה צריך ג"כ לחפש אחר מצוה זו ולא איכפת לן במה שעובר על הל"ת ולא דמי למצות עריפת פטר חמור דלא מברכינן ג"כ מהאי טעמא דהתם שאני דעבר במה שלא פדאו וגם הוא מזיק ומפסיד ממונו של כהן ומה"ט לא