אבן שתיה רסא

בשם השני שלשים יום לא תצא ואם לאו תצא ויש להבין הא הי"א המתירין הוא דעת רש"י בתשובה שסובר שדין שם האב דמי ממש לשמו כמו דאיתא בב"י סי' קכ"ט ומשום הכי היכא דנשאת הכריע הרמ"א כרש"י דלא תצא והשתא אי נאמר דבשינוי השם לא בעינן חזקה של שלשים יום א"כ אמאי אי לא הוחזק שלשים יום תצא הא לשיטה זו שוה, ממש שם האב לשמו אלא ע"כ דגם בשמו בעינן חזקה דוקא ומדברי תשובות רש"י הללו תמה אני על הפוסקים שהוכיחו מרש"י גיטין ד' ל"ד שסובר ג"כ דהיכא דהחזיק שמו בשקר לא מהני הא להדיא מבואר דדעת רש"י הוא להיפך עכ"פ מבואר הוא מדברי הרמ"א דבעינן דוקא חזקה ואף דיש לחלק קצת משום דהתם בשם האב שאני דכיון דבמקומו קורא לעצמו בשם הראשון אין יכולין להפקיע את שמו אלא א"כ הוחזק כאן בשם האחר שלשים יום משא"כ בשמו הא לא שייך כן וכה"ג מחלק הב"י בסי' קכ"ח לענין מה שכתב המרדכי פ' השולח דמקום הדירה אין לכתוב אלא א"כ נתיישב שם שלשים יום שהקשה הב"י מהא דכתב הטור שם בשם הרמ"ה שלא נקרא מקום דירתו אלא דוקא אם דר שם י"ב חדש ומחלק בין היכא דדר בשני מקומות הילכך לא מיקרי עיקר דירתו לעקור שם השני עד שידור י"ב חדש משא"כ היכא שנעקר ממקומו הראשון ובא לקבוע דירתו לעולם בקביעות במקום השני בזה סגי בשלשים יום לחוד וא"כ ה"ה בשם האב כיון שעדיין קורין לו במקומו בשם הראשון ולא נעקר שמו הלכך בעינן דוקא חזקה גמורה אמנם פשטת דברי הרמ"א לא משמע כן וגם אין ראי' ברורה כ"כ להקל הלכך יש להחמיר להצריך דוקא שלשים יום וצ"ע

סימן קא

מה ששאלת באשה ששמה פיגא והיא חותמת בשני יודין שדעתך לכתוב בגט ג"כ בשני יודין מטעם דהא מבואר בחא"ש שאם קורין בצירי כותבין בשני יודין ואף דלא קי"ל כן מ"מ כיון דחותמת ג"כ בשני יודי"ן בודאי צריכין לכתוב כן זה הוא ת"ד. הנה כדברים הללו מבואר ממש בכנה"ג סי' קכ"ט וז"ל שם ריבצה במקום שקורין בחירק כותבין, בחד יו"ד ובמקום שקורין בצירי כותבין בשני יודי"ן ע"כ אמנם להלכה אנן בתר דברי הט"ג גרירן שדעתו דכל שאין קורין בפתח חריף רק בצירי כותבין חד יוד וע"ש בש"נ ואו ס"ק ב' שפוסל בזה אף דיעבד ולענין לכתחלה הא כבר נהגו בכל בתי דינין לכתוב בחד יו"ד דוקא כי כן הוא דעת היש"ש והב"ש ועיי' בשם רייצא ואף אם היא חותמת בשני יודי"ן מ"מ כל כה"ג אין אנו משגיחין על החתימה כמו שכתב הט"ג ש"א אות ח' ס"ק ז' בשם הע"נ ע"ש היטב ועיי' באות ט' ס"ק ה' ובודאי כיון דע"פ משפט לשון הקודש הצירי הוא ממשיך אות יו"ד אחריו אחד דוקא ולא שנים הלכך בגט נמי כותבין כן ועיי' ביומא דף ע"ב ובמד"ר פ' תרומה כתיב זר זהב וקרינן זיר ביו"ד לא זכה נעשה לו זרה שהוא לשון זר בקמ"ץ זכה נעשה לו זיר וכתבו המפרשים משום דבאמת היה צריך לכתוב ביו"ד שהצירי מושך אחריו יו"ד ואף שבכתיבת אשכנזים ובביאורי תרגום שלהם נכתב שני יודי"ן לנקודת צירי אנן לא משגחינן בזה כי בגט בתר עיקר הנחת הלשון אזלינן וגם בלשון של תרגום שהוא לשון הגט כמעט רובא ככולא כל צירי נכתב בחד יו"ד ובפרט כיון שכן נהיגי לכתוב בחד יו"ד אין לשנות ועיי' בח"ס ח"ש סי' מ"א ד"ה הכלל השלישי ומדברי הכנה"ג ושאר מחברי ספרדים אין ראי' כי הברתם משונה היא משלנו כידוע ויכול להיות ששם ריבצה בצירי היא נקראת בהרגשת היודי"ן ע"ד חיי רוחי או ע"ד ופדויי וכו' ישובון וכו' שהביאו המפרשים כי השמות והברתן משתנה ממקום למקום. גם מה ששאל לענין קיצור השם היוצא משם הקודש והביא דעת החא"ש שמסכים לכתוב על שמות הללו דמתקרי ולא המכונה אף שהוא שם לעז ומה"ט כתב שיש לכתוב יוסף דמתקרי יאסילה וכן כפל דבריו עוד בסי' קע"ז אמנם לדעתי אינו כן כי על כל שם לעז אנו כותבין רק המכונה באין הפרש כמו שהאריך בזה הבית אפרים ח' אה"ע סי' פ"ו וכן נהגו אחריו וגם לדעתי דברי החא"ש סותרים זא"ז כי בסי' י"ת כתב הוא עצמו לענין שם ריבה היוצא משם רבקה שיש לכתוב המכונה ויליף לה משם שארקה היוצא משם שרה שכותבין המכונה ע"ש ופשוט הוא

סימן קב

ע"ד שם האשה בשא בשי"ן ימנית שהסכימו המחברים שאם כתב בתיה פסול מטעם דבחיה דקרא נקרא בחירק תחת הבית וי"א שאף במקום עיגון פסול והבאת דברי הצצה"ח שמצדד דאף לכתחילה נכון לכתוב בתיה בה"א כיון דשם זה הוא בתנ"ך והביא סמוכין לזה ממד"ר ויקרא פ"א אמר הקב"ה לבתיה בת פרעה בתי את והיינו דכתיב בתיה בת יה ע"כ הרי דקריאתה ג"כ בפתח ולולי דבריו הקדו' הי' קצת אפשר לומר דהא דמעתיקי השמות כמעט כולם לא הביאו שם זה של בתיה רק בשי"ן הוא ע"ד דאמרינן במגילה דף י"ג ואשתו היהודיה ילדה וכו' ואלה בני בתיה אמאי קרי לה יהודיה והא בתיה שמה כן הוא הגירסא בעין יעקב וכן פירש רש"י ומשני על שום שכפרה בע"ז וכו' יבא כלב שמרד בעצת מרגלים וישא בחיה שמרדה בעכו"ם ופירש רש"י ולכך נשתנה שמה ובחילופי גירסאות גרסינן לכך נשתנה שמם בלקוחין הללו ע"כ וכונת רש"י הוא דקשה לו דאמאי לא קאמר בקיצור בכלב ג"כ דלכך נקרא מרד שמרד במרגלים ולא קאמר כן רק אמר והלא כלב שמו יבא כלב שמרד במרגלים וישא בתיה וכו' משמע דהנשואין גרמו לשינוי השם והא באמת הלא רק המרד גרם לכן פירש רש"י משום דאז בעת הנשואין ע"י ששניהם מרדו וגם נזדווגו זל"ז ראו שראוין הם להשתנות שמם עכ"פ חזינן דשם זה של בתיה היתה לה בגיותה ואח"כ נשתנה שמה וכיון כן אמרינן בכל ספיקא דסתמא דמילחא לא מסקינן בשמייהו כדאי' בש"ש בש"נ אות מ' שאין להסתפק בשם מלכה בחירק דשם כותים הוא וכן בש"א אות צ' שאין הסתפק בשם ציבא דלא מסקינן בשמייהו מה"ט ע"ש בשם מהר"י ברונא ורש"ל והכא בשם בתיה נמי כפי שנקרא בתנ"ך בחירק ולפי דרשות חז"ל הרי שם זה ניתן לה בגיותה הלכך בכל מקום אמרינן יותר דלא קראו לה על שם זה רק על שם בת שבע או כיו"ב ולכאורה נראה דהמ"ר דדריש לשון בת השם פליג אתלמודא דידן דהא לפי"ז גם שם זה קרא לה הקב"ה להראות על יהדותה ע"ד בנים אתם לה' דעל ישראל דוקא נאמר כדאמרינן בגמרא וא"כ למה והאיך שינה לה עוד משם זה שבחר בו וקראה השם יתברך בעצמו להראות על צדקתה ונראה דהמד"ר אזיל לשיטתו דאשתו היהודיה זו יוכבד כדאיתא התם ומה דמסיים הקרא אלה בני בתיה היינו משום שנקראין ג"כ על שמה מטעם דגידלתו וכל המגדל יתום וכו' כדאמרינן התם בגמרא לפי"ז הא לא נשתנה שמה ליהודיה מעולם משא"כ תלמודא דידן דסובר דזו היא בחיה וע"כ נשתנה שמה וא"כ לא דרשינן כלל בת השם בפתח רק בחירק כדכתיב והלכך היכא דנקראת בפתח בשין ימנית כותבין בשא דוקא

סימן קג

ע"ד מה דקי"ל שאין כותבין גט במקום שאין מכירים שמם אלא א"כ הוחזקו בשם זה בעיר שלשים יום כדאיתא בב"ב קס"ז ובש"ע אה"ע סי' ק"כ אי הני תלתין יומין בעינן דוקא רצופין או דסגי אפילו במפוזרים כי לא מצאתי הכרע מפורשת לזה בש"ס כי אף דהאי לישנא משמע יותר אפילו