אבן שתיה רס

לשמיה ביוסף ב"ש ואזיל וממטי לו לגיטא לאיתתא דהאיך משני אמר רב דכל שהוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לשינוי השם ע"ש ולפי"ז הא הדרא קושית הירושלמי לדוכתא דהאיך בראשונה היו משנין את שמן הא בעינן הכרה לשמותן ג"כ ולסברת רב הא לא שייך כלל תירוץ הירושלמי וע"כ צריכין אנו לומר ג"כ דהירושלמי שתירץ דדי בהכרת פנים לחוד אינו חושש כלל לקושיא זו דדילמא אזיל למתא אחריתא כי הוא חשש רחוק או אפשר דסובר הירושלמי בזה כסברת אביי שם בגמרא דדי בקרי לו ועני וסוברין דכל כה"ג אין כותבין אלא א"כ דקרי לו ועני אבל לרב דמצריך ג"כ הכרת שמן הא קשה עליו קושית הירושלמי האיך מעיקרא שינוי שמן כיון דצריכין להכיר שמותיהן

ואין לומר דרב יתרץ דהתם בפ' השולח מיירי בידוע לנו שאין כאן חשש רמאות כגון דידיעינן אנן ברור שזו היא אשתו ומוסרין לה הגט ממש רק שהוא שינה שמו משום מרדין או בשביל טעם אחר שיש לו ז"א דכיון דידעי מזה הא בודאי ב"ד אין מניחין אותו לגרש בשם זה וע"כ צ"ל דרב סובר דאפילו הכי איתרמי כמה פעמים שהיו משנין שמן כמה ימים ו ואפילו הכי לא היה נודע הדבר והא דאמרינן כיון דשהה שלשים יום לא חיישינן לו היינו סתמא דמילתא אמרינן כן או אפשר דדוקא היכא דרוצה לעשות רמאות לגרש אשת חבירו ואין רוצה לקבוע דירתו כאן אז אמרינן דיותר מתלתין יומין מתירא ואין עושה כן שמא יודע רמאותו משא"כ היכא דאין כונתו בשביל רמאות ודעתו לקבוע לעצמו שם זה לעולם ובפרט היכא דמתירא לנפשו אז בודאי אמרינן דזהיר בנפשיה שלא יודע זאת לעולם וחילוק זה נכון הוא. ובזה תרצתי קושית בעל השירי קרבן בירושלמי פ' השולח שם שהקשה על הב"י באה"ע סי' ק"כ שכתב בשם הרמב"ם דלא סגי בהכרת פנים לחוד אלא דבעינן שיכירו שמותיהן ג"כ והקשו ע"ז מהירושלמי דלעיל שמבואר להדיא דדי בהכרת פנים לחוד ע"ש אבל לפי דברינו ניחא דהא ע"כ הירושלמי לא אזיל אליבא דרב והרמב"ם פוסק כרב ולדידיה ע"כ צריכין לתרץ תירץ אחר ודלא כמו שתירץ בירושלמי שם. ולפי"ז הא אדרבא מוכח להדיא מהגמרא דבעינן דוקא הכרת השמות. עכ"פ היוצא לנו מדברי הירושלמי דהמשנה דפ' השולח שבראשונה היה משלה שמו נשנית לאחר המשנה דב"ב דבעינן דוקא שיכירו האיש והאשה ולדברי רב שם בעינן שישהו בעיר שלשים יום והשתא לשיטת פירש המשניות להרמב"ם וכן הובא פירש זה בשה"ג שם בשם הר הרשב"א וכן הוא בתוי"ט בפ' הזורק וכמו שביאר בספר ד"א דכל התקנה של רבן גמליאל היתה משום דהיו משנין שמם בהגט וע"י זה היה הגט בטל לפיכך תיקן שיכתבו כל השמות שיש לי ומה זה כל החרדה הא ע"כ אין כותבין אלא לאחר שלשים יום כמו דאיתא בב"ב שם ואז אף אם באמת שינה שמו נמי כשר דהא שם הנשתנה נעשה שמו אלא ע"כ מוכח דלשיטה זו כל ששינה שמו בשקר לא מהני לזה אף חזקה של שלשים יום

אמנם לשיטת מהריב"ל וש"פ דאזלי בשיטתו בודאי אי אפשר לתרץ כן דאל"כ מנ"ל להו דהרשב"ם בב"ב שם דמוכח מדבריו שאם החזיק שמו בשקר לא מהני אף אם החזיק כן יותר משלשים יום חולק הוא על הרא"ש דפ' השולח שהובא לעיל הא שפיר יש לחלק ביניהם דהתם בב"ב כיון דחוששין אנו שכוונתו הוא בשביל רמאות לחוד והלכך כיון דאח"כ נתגלה מאותו א"כ מה מהני לנו חזקתו שהחזיק נפשו בשקר משא"כ בפ' השולח כיון שהוא רוצה שיהי' זאת שמו לעולם וידעינן אנן שאין כאן שום חשב של ערמה אפשר לומר דגם הרשב"ם והנמ"י מודים דיכול להחזיק לנפשו כל שם שירצה אלא ע"כ מוכח הוא דהמהריב"ל סובר דהני שינוי השם דפ' השולח ודב"ב דמין הם להדדי אלא דלפי"ז קשה לשיטתו האיך יפרשו הרשב"ם והנמוק"י הך משנה דבראשונה היה משנה שמו וכו' דאין לומר דיפרשו כמי שכתבתי בשם פי' המשניות להרמב"ם והראשונים דבאמת בראשונה היה הגט בטל א"כ הא אליבא דרב הדרא קושית והנמוק"י יפרשו המשנה דפ' השולח כמו שפירשו שאר הראשונים הובא ג"כ ברשד"ם סי' ר"ה דמיירי שהיה לו שני שמות כגון ראובן שמעון ובמקום אחד קורין לו ראובן ובמקום שני קורין לו שמעון שמתחלה היו מגרשין בשם של מקום הכתיבה לחוד ולא מיירי כלל בשינה השם והשתא ממילא לא קשה כלל קושית הירושלמי מהא דאין כותבין אלא א"כ מכירין דהא אין כאן שום שינוי השם ופשוט הוא

אבל לשיטת הרא"ש ע"כ אי אפשר לפרש כן דהא הוא כתב שם בפירוש בפ' השולח דמיירי שבמקומו אין לו רק שם אחד והוא שינה שמו במקום אחר בשביל מרדין והשתא לשיטת מהריב"ל והפוסקים דמשוי השינוי שם של הא דפ' השולח לשינה השם דב"ב וא"כ האיך קאמר הגמרא כל דהוחזקו שלשים יום אין חוששין לו משום דאין אדם יכול לשנות שמו כ"כ זמן מרובה הא מצינו דבראשונה היה משנין שמם ולא היו מכירין בהם דהא המשנה מיירי בכל גוונא בין דהוחזקו שיש לו שם אחר ובין דלא הוחזקו כדמוכח שם בגמרא אלא ע"כ צ"ל דבאמת שלשים יום אי אפשר לשנות שמו רק דבפ' השולח מיירי שהיו משנים פחות משלשים יום ואף דאין כותבין אלא א"כ מכירין כמו שהקשה בירושלמי סובר הרא"ש דרב אינו חושש לקושיא זו משום דמוקי לה דמיירי דהאיש והאשה לפנינו וסובר דכה"ג לא בעינן הכרת שמם דלא כהרמב"ם וכמו שה הובא פלוגתא זו בראשונים או דחששו דילמא איקרי וכתב כמו שכתבתי לעיל אבל יותר משלשים יום אי אפשר לשנות שמו ובפ' השולח מיירי בפחות משלשים יום ואפילו הכי בראשונה קודם תקנת ר"ג הי' הגט כשר אף בשם הנשתנה וכן אפילו לאחר תקנה אי לאי משום חשש לעז של בני מקום הנתינה היה הגט כשר אלמא דלענין קביעות שם חדש היכא דליכא משום חשש ערמה ומשום לעז לדעת הרא"ש ודאזלי בשיטתו לא צריכין לזה שלשים יום ודינו ממש כמו שם הנשתנה מחמת חולי דהוחזק בו ג"כ תיכף

וגם בגוף הדבר קשה לחלק בין שם מחמת חולי או שאר שינוי השם דהא עיקר הלימוד הא דשינה השם מחמת חולי מילתא הוא ילפינן זאת מהא דאמרינן שלשה דברים מבטלין את הגזירה וי"א אף שינוי השם וילפינן זאת מאברהם והא התם בגמרא לא הוזכר כלל מחמת חולי דוקא רק סתם מבטל את הגזירה וכן באברהם הא לא היה חולה רק שנגזרה על אבותינו שיהי' עקורים כדאיתא בגמרא וע"י שינוי השם נתבטלה גזירה הירושלמי לדוכתא כמו שכתבתי לעיל הלכך נראה דהרשב"ם זו ומזה ילפינן דשם מחמת חולי נעשה לו לעיקר. לפי"ז ה"ה מי שנגזרה עליו שאר גזירות ר"ל ל ונעשה בורח ומשנה שם שמו אף שאין כוונתו משום סגולה אולי ע"י מה שמשנה שמו יבא הסגולה ממילא וגם כי בודאי עיקר הדבר תלי בחביבות השם דכל דחביב לו נעשה לו זה לעיקר וא"כ שוב בודאי אין נפק"מ אלא כל היכא דניחא לו בהשינוי של השם נעשה לו שם זה לעיקר. וגם מהרמב"ם נמי מוכח כן שכתב בפ' כ"ד ממלוה דהטעם הוא דבעינן בהכרה שלשים יום וגם די בכך משום דא"כ אין לדבר סוף ע"ש ומשמע דהכוונה דבאמת אף לאחר שלשים נמי יכול להיות שהוא משקר ואין זה שמו רק דאי נימא כן א"כ אדם נכרי שאין אנו יודעין שמי מעריסה לא יכול לגרש אשתו מעולם והלכך התקינו להמתין שלשים יום וכיון דאיתחזק זמן כזה שוב לא חיישינן למידי משום דאי אפשר דא"כ אין לדבר סוף. הרי חזינן דדעת הרמב"ם הוא דהני שלשים יום לאו דאמרינן דע"י כן נעשה באמת זה השם הנשתנה שמו אלא משום דע"י כן נתברר שאינו משקר וא"כ לפי"ז היכא דידעינן ששינה שמו בכוונה והוא מודה לזה רק שמחמת ההכרח צריך הוא לשנות שמו א"כ מה מוסיף לנו את כח אם יתמהמה כאן עד שלשים יום הא להרמב"ם לא נעשה ע"י כן שמו החדש לשמו וברור הוא

אמנם מה שעומד כנגדי הוא דברי הרמ"א בסי' קכ"ט סעי' יו"ד לענין שינה שם האב שהמחבר הביא בזה שני דיעות אם הוא כשר או לא והרמ"א כתב ע"ז שאם הוחזק